ביאור:בראשית ז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית ז יא: "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ראו: ביאור:תאריכים במבול - סיכום השיטות

נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ[עריכה]

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ[עריכה]

נוח היה בן שש מאות כאשר המבול התחיל. בנו הראשון נולד כאשר הוא היה בן חמש מאות (ביאור:בראשית ה לב), כלומר בזמן המבול בניו היו כבני מאה.

אלוהם לא הורה לנוח להביא בנות או נכדים, כלומר בזמן הכניסה לתיבה לא היו לנוח בנות או נכדים מבניו.
לבניו לא היו בנים אבל הם היו נשואים, והביאו את נשותיהם לתיבה.

בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ[עריכה]

פרוט מדויק מאוד.
רש"י מסביר: "בחדש השני" - רבי אליעזר אומר זה מרחשון ר' יהושוע אומר זה אייר (סנהדרין קח)'.
סביר שזה היה בחשוון, כי אז מתחילים הגשמים, והצמחים והזרעים היו בשינה ועברו את השטפון בשלום. אייר זה בהתחלת הקיץ, תקופת הקציר וספירת העומר, זה היה גורם לאסון לצמחים להיות מוצפים לחצי שנה בתקופה הזאת.

נוח יצא מהתיבה "[וּ]בַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ח יד). כלומר נוח היה בתיבה שנה ועשרה ימים.

נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ[עריכה]

המים באו משני מקורות:

  1. מעינות תהום נבקעו.
  2. ארבות השמים נפתחו.

לא נאמר שמטאור ענקי, שהביא כמות אדירה של מים לכדור הארץ, פגע בארץ והציף את העולם בגל אדיר, או שמי הים עלו בקצב מהיר כאשר המטאור או קרחוני הארץ הפשירו.
לא נאמר שהיה חום כבד וארוך שגרם להמסת הקרחונים. בכל מקרה אם כל הקרחונים היו מפשירים, פני הים לא היו עולים עד כדי לכסות את ראשי ההרים (ביאור:בראשית ז יט).

נאמר: "כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם", ברור שזה לא באמת "'כל'" מעינות התהום, בכל כדור הארץ, אלא רק חלק גדול מהמים האצורים במספר מעינות באזור התיבה.

סביר שכל המבול קרה בקלדרה אחת גדולה, ששם אלוהים בנה את גן העדן ויצר את האדם והחיות. קלדרה נוצרת מקריסה של תקרת הר געש לתא הלבה שהתקררה ויצרה חללים רקים שמתמלאים במים או באויר. כאשר ירד גשם כבד, הצטברו מים על הקרקע. עומס המים שבר את תקרת תא הלבה, והיתה קריסה נוספת של התקרה, ואז המים שהיו נעולים במחילות מתחת לקרקע נדחפו כלפי מעלה. כאשר המים עלו הם הציפו את ראשי צוקי ההרים סביר לקלדרה, ונשפכו החוצה. כאשר הגשם חדל המים חילחלו דרך קירות ההר כלפי מטה והצידה עד שהתיבה נחתה על הקרקע, והקרקע יבשה.

תהליך כזה הוא הגיוני ואפשרי, ומסביר למה נוח לא לקח מים לתיבה, כי הם שתו מהאגם, למה המים לא היו מלוחים, ולאיפה נעלמו המים מכדור הארץ לאחר המבול.

כאשר החיות הרגישו בגשם הכבד הם חיפשו מקום גבוה כדי להמלט מהמים, ולכן הם באו לתיבה. נוח עמד בפתח ובחר את מי להכניס.

התהליך היה הדרגתי ורגוע, וכך התיבה עלתה וצפה בשלום ובבטחון, ללא גלים גדולים או זעזועים שהיו שוברים את התיבה או הופכים אותה.