ביאור:בראשית ז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית ז יא: "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ז יא.


ראו: ביאור:תאריכים במבול - סיכום השיטות

נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ[עריכה]

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ[עריכה]

נוח היה בן שש מאות כאשר המבול התחיל. בנו הראשון נולד כאשר הוא היה בן חמש מאות (ביאור:בראשית ה לב), כלומר בזמן המבול בניו היו כבני מאה.

אלוהם לא הורה לנוח להביא בנות או נכדים, כלומר בזמן הכניסה לתיבה לא היו לנוח בנות או נכדים מבניו.
לבניו לא היו בנים אבל הם היו נשואים, והביאו את נשותיהם לתיבה.

אלוהים בחר בכוונה אדם מבוגר שהתחתן בגיל מאוחר עם אישה צעירה, ושגם בניו התחתנו עם נשים צעירות. הנשים הצעירות האלה לא נשאו גנים מעולים שאלוהים העניק לאדם וחווה, והיה צפוי שילדיהם יחיו פחות שנים, כפי שבאמת קרה. זאת היתה הדרך שאלוהים גרם שבני האדם יחיו רק עד 120 שנה (ביאור:בראשית ו ג).

בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ[עריכה]

פרוט מדויק מאוד.
רש"י מסביר: "בחדש השני" - רבי אליעזר אומר זה מרחשון ר' יהושוע אומר זה אייר (סנהדרין קח).
ביציאת מצרים אלוהים אמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב ב), ומדובר בחודש סיוון שבו אנו חוגגים את הפסח. כאן, סביר שלא מדובר בחודש אייר שהוא בתחילת הקיץ, תקופת הקציר וספירת העומר, כי זה היה גורם לאסון לצמחים ולזרעים להיות מוצפים לתקופה כזאת ארוכה. סביר שזה היה בחשוון, כי אז מתחילים הגשמים, והצמחים והזרעים ישנים.

נוח יצא מהתיבה "[וּ]בַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ח יד). כלומר נוח היה בתיבה שנה ועשרה ימים. אבל זה לא מחייב שכל האדמה היתה מוצפת במים בכל הזמן שנח היה בתיבה. עצים וצמחים חזרו לגדול בבוץ ובמקומות גבוהים לפני שנח יצא.

נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ[עריכה]

המים באו משני מקורות:

  1. מעינות תהום נבקעו.
  2. ארבות השמים נפתחו.

לא נאמר שמטאור ענקי, שהביא כמות אדירה של מים לכדור הארץ, פגע בארץ והציף את העולם בגל אדיר, או שמי הים עלו בקצב מהיר כאשר המטאור או קרחוני הארץ הפשירו.
לא נאמר שהיה חום כבד וארוך שגרם להמסת הקרחונים. בכל מקרה אם כל הקרחונים היו מפשירים, פני הים לא היו עולים עד כדי לכסות את ראשי ההרים (ביאור:בראשית ז יט).
ואפילו אם אלוהים הביא מים מהחלל כדי להציף את כל כדור הארץ, אז נשאלת השאלה לאיפה המים הלכו לאחר המבול. בתהליך יצירת כדור הארץ מטאור ענקי פגע בכדור הארץ באזור האוקינוס השקט, ומהמכה האדירה נקרע גוש מכדור הארץ שהפך לירח. כדור הארץ קיבל חור עמוק, והמים, שהיו מפוזרים על כל פני הכדור, ירדו ומלאו את החור הזה. אולם לא נראה שהמבול קשור למאורע הזה.

נאמר: "כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם", ברור שזה לא באמת "'כל'" מעינות התהום, בכל כדור הארץ, אלא רק חלק גדול מהמים האצורים במספר מעינות באזור התיבה.

מעינות תהום נבקעו[עריכה]

סביר שכל המבול קרה בקלדרה אחת גדולה, ששם אלוהים בנה את גן העדן ויצר את האדם והחיות. קלדרה נוצרת מקריסה של תקרת הר געש לחללים וארובות שהלבה זרמה בהם, וכאשר הלבה שהתקררה נוצרו תאים ומערות רקים שמתמלאים במים או באויר. כאשר ירד גשם כבד, הצטברו מים על הקרקע. עומס המים שבר את תקרת תאי הלבה, והיתה קריסה נוספת של התקרה, ואז המים שהיו נעולים במחילות מתחת לקרקע נדחפו כלפי מעלה. כאשר המים עלו הם הציפו את ראשי צוקי ההרים סביב לקלדרה, ונשפכו החוצה. כאשר הגשם חדל המים חילחלו דרך קירות ההר כלפי מטה והצידה עד שהתיבה נחתה על הקרקע, והקרקע יבשה.

תהליך כזה הוא הגיוני ואפשרי, ומסביר למה נוח לא לקח מים לתיבה, כי הם שתו מהאגם, למה המים לא היו מלוחים, ולאיפה נעלמו המים מכדור הארץ לאחר המבול.

כאשר החיות הרגישו בגשם הכבד הם חיפשו מקום גבוה כדי להמלט מהמים, ולכן הם באו לתיבה. נוח עמד בפתח ובחר את מי להכניס.

התהליך היה הדרגתי ורגוע, וכך התיבה עלתה וצפה בשלום ובבטחון, ללא גלים גדולים או זעזועים שהיו שוברים את התיבה או הופכים אותה.

ארבות השמים נפתחו[עריכה]

סביר שגן העדן היה באזור של הרי געש פעילים וקלדרות. כאשר הר געש מתפרץ נוצר ענן עשן ואבק שעולה לשמים ויוצר צל מתחתיו. ענני גשם שעוברים מתחת לענן העשן מתקררים ומורידים גשם. כיוון שהר הגעש העלה כל הזמן עשן, נוצר אזור מוצל וכל הזמן עננים באו והורידו גשם ללא הפסקה.

כאשר אלוהים הפסיק את התפרצות הגעש, ענן העשן התפזר והגשם נגמר וחזר למחזוריות הרגילה.