ביאור:בראשית ז כב
בראשית ז כב: "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה, מֵתוּ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ז כב.
כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו[עריכה]
הפסוק חוזר וממשיך את הפסוק הקודם "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, וְכֹל הָאָדָם" (ביאור:בראשית ז כא).
העורך מדגיש ומפרש ש"וַיִּגְוַע" זה "מֵתוּ", "עַל הָאָרֶץ" זה "אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה", ו"כָּל בָּשָׂר" זה "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו", וכך אין ספק שכל החיות, שלא חיות במים, נפטרו ומתו.
כיון שאלוהים נתן ליצורים רוח חיים, זכותו, ולצרכיו, מותר לו לקחת להם את נשמת חייהם.
וכפי שאלוהים ענה לאיוב: "אֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי ... אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ, הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה" (איוב לח ג-ד), כך אלוהים עונה לכל אלה ששואלים מדוע אלוהים עשה כך.