ילקוט שמעוני על בראשית ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ילקוט שמעוני על בראשית · ז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני. מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. שלא בפניו מהו אומר? "נח איש צדיק תמים היה"; בפניו מהו אומר? צדיק לפני בדור הזה.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' איש ואשתו. אישות לבהמה מי איכא? אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא ידע? אמר רב חסדא: העבירן לפני התיבה; כל שהתיבה קולטתן, בידוע שלא נעבדה בהן עבירה. ר' אבהו אמר: מאותן הבאים מאליהם.

אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם מפיו דבר מגונה, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה, שנאמר: ומן הבהמה אשר איננה טהורה. רב פפא אמר תשע, שנאמר: "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור". רבינא אמר עשר, וי"ו ד"טהור". רב אחא בר יעקב אמר י"ו, שנאמר: "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור". תנא דבי ר' ישמעאל: לעולם ידבר אדם בלשון כבוד, שהרי בזב קראו מרכב, ובזבה קראו מושב. ואומר "ותבחר לשון ערומים". מאי "ואומר"? וכי תימא הני מילי בדאורייתא, אבל בדרבנן לא, תלמוד לומר "ותבחר לשון ערומים". וכי תימא הני מילי בדרבנן, אבל במילי דעלמא לא, תלמוד לומר: "ודעת שפתי ברור מללו".

ובאשה לא כתיב מרכב? והכתיב: "ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה"? התם משום ביעתותא דגמל אורחיה הוא. והכתיב: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם"? התם משום בניו אורחיה הוא. והכתיב: "והיא רוכבת על החמור"? התם משום ביעתותא דליליא אורחא הוא; ואיתימא ביעתותא דליליא ליכא, מיהו וכו'. ובאורייתא מי לא כתיב "טמא"? אלא כל היכא דכי הדדי נינהו, משתעי בלשון כבוד; כל היכא דנפישי מילי, משתעי בלשון קצרה, דאמר רב הונא משום ר' מאיר: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו וקאמר? "רכבת" כתיב.

הנהו תרי תלמידי דהוו בשיבבותא דרב ויתבי קמיה, חד אמר: שויתן להא שמעתא כדבר אחר מסנקן, וחד אמר: כגדי מסנקן, ולא אישתעי רב בהדי דהאיך. הנהו תרי תלמידי דהוו יתבו קמיה דהלל, וחד מנייהו רבן יוחנן בן זכאי, ואמרי לה קמיה דרבי וחד מנייהו ר' יוחנן; חד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה? וחד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה? אמר: מובטח אני בזה שיורה הוראה בישראל, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. הנהו תלתא כהני, חד אמר: הגיעני כפול, וחד אמר: הגיעני כזית, וחד אמר: כזנב הלטאה. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. והתניא: אין בודקין מן המזבח ולמעלה? אלא אימא שחץ פסול; ואיבעית אימא איהו הוא דארע נפשיה.

ההוא גוי דהוה סליק ואכיל פסחא בירושלים, אמר: כתיב "כל ערל לא יאכל בו" וכתיב "כל בן נכר לא יאכל בו", ואנא קא אכילנא משופרי שופרי. אמר ליה ר' יהודה בן בתירא: כי סלקת התם אימא להו ספו לי מאליה. כי סליק אמר להו: ספו לי מאליה. אמרו ליה: אליה לגבוה סלקא! אמרו ליה: מאן אמר לך הכי? אמר להו: ר' יהודה בן בתירא. אמרו: מאי האי דקמן? בדקו בתריה ואשכחוהו דגוי הוא וקטלוהו. שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא: שלם לך רבי יהודה בן בתירא, דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים.

רב כהנא חלש, שדרו רבנן לר' יהושע בריה דרב אידי, אמרו ליה: זיל בדוק מאי דיניה. אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה ואתא. אמרו ליה: נח נפשיה? אמר להו: אנא לא קאמינא; "מוציא דבה הוא כסיל". יוחנן חקוקאה נפק לקרייתא. כי אתא אמרו ליה: חטין נעשו יפות? אמר להו: שעורים נעשו יפות. אמרו ליה: צא ובשר לסוסים ולחמורים, דכתיב: "והשעורים והתבן לסוסים". מאי הוה ליה למימר? אשתקד נעשו יפות, אי נמי עדשים נעשו יפות. רב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה דר' חייא, כי סליק להתם אמר ליה: אבא קיים? אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אבא קיים? אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי והולך אחרי כלי לבית המרחץ. שמע מינה תלת, שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ושמע מינה מקצת היום ככולו.

"את הגמל כי לא מפריס פרסה" אין כתיב כאן, אלא "כי מעלה גרה הוא"; "ואת השפן כי איננו מפריס פרסה" אין כתיב כאן, אלא "כי מעלה גרה הוא"; "ואת החזיר כי איננו מעלה גרה" אין כתיב כאן, אלא "כי מפריס פרסה הוא".

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

גם מעוף השמים וגו'. אם תאמר שבעה מכל מין, נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג; אלא שבעה זכרים ושבע נקבות מכל מין. לא שאני צריך להן, אלא לחיות זרע על פני כל הארץ:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וגו'. אמר ר' שמעון בר יוחאי: הן עברו על התורה שנתנה למ' יום, לפיכך מ' יום ומ' לילה. אמר ר' יוחנן בן זכאי: הם קלקלו את הצורה שנתנה למ' יום, לפיכך מ' יום ומ' לילה.

ומחיתי את כל היקום. רבי ברכיה אומר: קיומיה. רבי אבין אמר: יקומיניה. ר' לוי וריש לקיש אמרי: זה קין, שהיה תלוי ברפיון, ובא מבול ושטפו, שנאמר: "וימח את כל היקום".

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעש נח ככל אשר ציווהו ה'. זה שיכון לכנוס בהמה חיה ועוף.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: שנת המבול אינה עולה מן המנין. אמר לו רבי נחמיה: אף על פי שאינה עולה מן המנין, עולה היא בתקופות וחשבונות.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבוא נח וגו' מפני מי המבול. אמר ר' יוחנן: נח מחוסר אמנה היה; אילולי שהגיעו מים עד קרסוליו, לא היה נכנס בתיבה.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

שנים שנים באו אל נח. אתא שיקרא בעי למיעל. אמר ליה נח: לית את יכיל, אלא אם כן נסבת לך זוג. פגע בפחתא, אמרה ליה: מן אן את אתי? אמר לה: מן גבי נח, דאזילת בעי למיעל לתיבותא ולא שבק לי, אלא אמר לי: אי אית לך בר זוג את מיעל; ואי את בעי, תהוי זוגי. אמרה ליה: ומה את יהיב לי? אמר לה: אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבת. אתקון ביניהון דכל דשיקרא מכנס תהא פחתא נסבא, ועלון תרויהון לתיבותא. כיון דנפיק, הוה שיקרא אזל ומכנס ופחתא נסבא דקדמי קדמי. אתא שיקרא אמר לה: אן אינון כל דסגילית? אמרה ליה: ולאו כן אתקנת עמי, דכל מה דאת מכנס אנא נסבא? ולא הוה ליה פתחון פה; לכך נאמר: "הרה עמל וילד שקר".

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי לשבעת הימים. אמר רבא: אלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכב את הפורענות. דבר אחר: ויהי לשבעת הימים, ששינה עליהן הקב"ה סדרי בראשית, שהיתה חמה יוצאה ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר: לשבעת הימים, מלמד שקבע להן זמן קטן אחר זמן גדול. דבר אחר: לשבעת הימים, שהטעימן הקב"ה מעין העולם הבא, לידע כמה טובה מנעו מהן. דבר אחר: ויהי לשבעת הימים, מלמד שתלה להן הקב"ה שבע ימי אבלו של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה, ולא עשו. דבר אחר: שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו (קודם) עד שלא הביא המבול; מה טעם? "ויתעצב אל לבו", ואין עציבה אלא אבל כמה דאת אמר: "נעצב המלך על בנו".

רבי צדוק אומר: בעשרה במרחשון נכנס לתיבה, וי"ז בו ירדו מי המבול מן השמים שהן מים זכרים, ועלו מי התהומות שהן מים נקבות, ונצמדו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם, שנאמר: "והמים גברו". ונמחו כל היקומים חוץ מנח, שנאמר: "וישאר אך נח", וחוץ מעוג מלך הבשן, כי ישב לו על עץ אחד תחת סולמו של תיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם. מה עשה נח? נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא, שנאמר: "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים". וחוץ מארץ ישראל שלא ירדו עליה מי מבול, שנאמר: "בן אדם את ארץ לא מטוהרה ולא גושמה ביום זעם":

ומי המבול היו על הארץ. הן חטאו בגלגל של עין שדומה למים, אף הקב"ה לא פרע מהן אלא במים.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הן קלקלו סילונות שלהן, אף הקב"ה שינה עליהן סדרו של עולם. דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה, ברם הכא, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.

בשנת שש מאות שנה לחיי נח. רבי אליעזר אומר: אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים, ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהן ונטל שני כוכבים מן כימה והביא מבול לעולם. ורבי יהושע אומר: אותו היום י"ז באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטים, ומתוך ששינו מעשיהן שינה עליהן הקב"ה סדרי בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני; אלא לר' אליעזר מאי שני? שני לדין. בשלמא לרבי יהושע היינו ששינה; אלא לרבי אליעזר מאי שינה? כרב, דאמר רב: דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, כתיב הכא "וישוכו המים", וכתיב התם "וחמת המלך שככה".

וארובות השמים נפתחו. נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ונטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ונמלייה מדידיה? אין הבור מתמלא מחוליתו. מדה טובה מרובה ממדת פורענות. במדת פורענות הוא אומר: וארובות השמים נפתחו; במדה טובה מה הוא אומר? "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח".

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי הגשם על הארץ, עד כ"ז בכסליו. "ויגברו המים מאה וחמשים יום", עד א' בסיון, והמים היו עומדין ודוממין מאה וחמשים, והרשעים נדונין בהן כל אחד ואחד לפי מעשיו, מכ"ז בכסליו עד אחד בסיון. "ויחסרו המים מקץ חמשים ומאת יום", מן אחד בסיון התחילו לחסור, שנאמר: "והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש", עשירי לירידת גשמים, זה אב, שמקצת היום ככולו. והמים היו גבוהים ט"ו אמה, כלו לס' יום, אמה לארבעה ימים, טפח ומחצה בכל יום. "ותנח התבה בחדש השביעי", זה סיון, כשאתה מתחיל למנות משפסקו גשמים מלירד. נמצאת התיבה נוחה לי"ו יום; הרי כמה היתה גבוהה מן הארץ? ארבע אמות, ומשוקעת בתוך המים י"א אמה. "ויהי מקץ ארבעים יום", לקץ שהתחיל המים לחסור בי' בתמוז, "ויפתח נח את חלון התבה וישלח את היונה". שהה ז' ימים, "ויוסף שלח את היונה". שהה ז' ימים עוד, "וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד", אלא הלכה וישבה לה על אחד ההרים. "בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים", הא כשאתה מתחיל למנות מאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים. "ויהי באחד ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש", למדנו שיום אחד שנכנס לחודש ככל החודש, חודש אחד מן השנה ככל השנה. יום אחד נכנס בחודש מונין אותו חודש שלם, חודש אחד נכנס בשנה מונין אותו שנה שלמה. "חרבו המים מעל הארץ", נבלעו במקומן, ועדיין הארץ לחה ועשויה כמקפה. המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים, מפני שמי המבול היו לקללה ולא בכלל ברכה. "ובחדש השני בשבעה לחודש", זה מרחשון. "יבשה הארץ" ונעשה גריד, הרי י"ב חדש וי"א יום; ואלו י"א יום מה טיבן? מלמד שימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

בעצם היום הזה בא נח. אם נכנס נח לתיבה בלילה, עכשיו היו אומרים כל דורו: בכך וכך, לא היינו יודעין, שאילו היינו יודעין בו לא היינו מניחין אותו ליכנס; אלא בעצם היום הזה, ודרגיש ליה ימלל.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

המה וכל החיה. הן עיקר, והכל טפל להם. כל צפור כל כנף. פרט למרוטים ולקטועים ולסריסים ולמחוסרי אברים, שהן פסולין לבני נח לקרבנות.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

והבאים זכר ונקבה. אמר לו: קניגי אנא? אמר לו: לא איכפת לך; "מובאים" אין כתיב כאן אלא הבאים, מאליהן היו באין.

ויסגור ה' בעדו. סגר הקב"ה חמה ולבנה, ולא היו מאירים כל י"ב חודש, שנאמר: "האומר לחרס ולא יזרח". והיאך היה נח משמש? זימן לו הקב"ה אבן טובה ונשתמש לאורה. כיון שראו הרשעים שהן אבודים, בקשו להפוך את התיבה; הקיף אריות לתיבה והיו אוכלין אותן, שנאמר: ויסגור ה' בעדו, שכן הוא אומר: "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני".

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי המבול על הארץ ארבעים יום. כך היתה תיבתו של נח משוקעת במים, כספינה זו שהיא עומדת בלמן.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויגברו המים. כך היתה תיבתו של נח שטה על פני המים, כעל שתי קורות, כמטבריא לסוסיתא:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגו'. וכי איזה מדה מרובה? מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר: מדה טובה מרובה. במדת פורענות הוא אומר: "וארובות השמים נפתחו" (פס' יא); במדה טובה הוא אומר: "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו". כמה ארובות בדלת? ארבע ארבע, הרי שמונה, נמצא מן שירד לישראל גבוה שישים אמה. מי דמי? התם בארבעים ימים, הכא חד שעתא? התם לכולי עלמא, הכא לישראל לחודייהו? אלא רבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר. איסי בן יהודה אומר: מן שירד להן לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: "תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה". אמר אביי: שמע מינה כסא דדוד לעלמא דאתי מחזיק מאתן ועשרין וחד לוגא, שנאמר "כוסי רויה", רוי"ה בגימטריא הכי הוי:

ויכסו ההרים. רבי יונתן סלק למצליה בירושלים, לוה נהליה חד עם דארעא. עבר בהדין פלטניס, וחמתיה חד שמריי. אמר ליה: להיכן את אזל? אמר ליה: למצלי בירושלים. אמר ליה: לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא, ולא בההיא קלקלתא? אמר ליה: ובמה הוא בריך? אמר ליה: דלא טף במיא דמבולא. נתעלמה הלכה מעיני רבי יונתן לשעה. אמר ליה חמריה: רבי, תרשני ואני משיבו. אמר ליה: הדין טורא מה תעביד ליה? אי מן טורים רמים את עביד לה, הכתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים; ואם מן מכייא את עביד לה, לא אשגח עליה קרא ולא חשבה לכלום. בההוא עונתא נחת ליה ר' יונתן מעל חמרא וארכביה ג' מילין, וקרא עליו ג' קראין: "ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך", אפילו בבהמין שבך, והדין: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח", והדין: "כפלח הרמון רקתך", הריקנים שבך רצוף תשובות כרמון.

חמש עשרה אמה מלמעלה. ר' יהודה אומר: ט"ו בהר וט"ו בבקעה. ר' נחמיה אומר: ט"ו בהר, אבל בבקעה כל שהן.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל אשר נשמת רוח חיים. כאן הוא עושה נשמה רוח וכו' כתוב לעיל. מכל אשר בחרבה מתו, פרט לדגים, ויש אומרים: אף הן בכלל מאוספין, אלא שברחו לים הגדול.

אמר שמואל: אין הראש פוטר בנפלים, שנאמר: כל אשר נשמת רוח חיים באפיו; כל היכא דנשמת רוח חיים באפיו הוא דחשיב רישיה, ואידך לא חשיב רישיה. תנן: הבא אחר הנפלים אף על פי שיצא ראשו חי, ובן תשעה שיצא ראשו מת, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן; תיובתא דשמואל? תיובתא.

ר' יוחנן אמר: לא ירד מבול לארץ ישראל; וריש לקיש אמר: ירד מבול לארץ ישראל. איתיביה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן: מכל אשר בחרבה מתו; בשלמא לדידי משום הכי מתו, אלא לדידך ממאי מתו? מהבלא, דאמר רב חסדא: בני דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. איכא דאמרי, איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש: מכל אשר בחרבה מתו; בשלמא לדידי היינו דאיכא חרבה, אלא לדידך מאי חרבה? חרבה דמעיקרא וכו'.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישאר אך נח. "אך" מיעוט, שאף הוא היה גונח דם מפני הצינה.

וימח את כל היקום וגו'. אם אדם חטא, בהמה מה חטאה? תנא משום ר' יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין בה את כל מיני סעודה. לימים מת בנו, עמד ובלבל את חופתו, אמר: כלום עשיתי אלא בשביל בני; עכשיו שמת בני, חופה למה לי? אף הקב"ה אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם; עכשיו שאדם חטא, חיה ובהמה למה לי?

אמר ר' אמי: "אחור וקדם צרתני", אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות, דכתיב: וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה, ברישא אדם והדר בהמה, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: "אך" "רק" מן מיעוטין. "אך" למעט כיצד? וישאר אך נח, מה תלמוד לומר "אך"? שאף נח היה גונח דם בתיבה מפני הצינה. כיוצא בדבר אתה אומר: "אך בעשור לחודש"; יכול שהוא מכפר על השבים ועל שאינן שבים? תלמוד לומר "אך", מיעט את הכפרה. "רק" למעט כיצד? "כי אמרתי רק אין יראת אלהים"; יכול לא היו יראים מן השם כל עיקר? תלמוד לומר "רק". אמור מעתה: עד שלא שמעו באזניהם לא היו יראים; מששמעו באזניהם היו יראים, וכן הוא אומר: "וייראו האנשים מאד". כיוצא בו: "ויאמר לו המלך עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת", מלמד שלא אמרה מכל לבו, אלא שהיה יהושפט מלך יהודה שם. "מן" למעט כיצד? "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב"; יכול כל היום היה דן? אם כן, אימתי היו למדין? תלמוד לומר "מן", מיעט שלא היה דן אלא עד שש שעות. כיוצא בו: "ירעם מן שמים ה'"; יכול רעם במשמע מכל קצות שמים? תלמוד לומר "מן", שאינו נשמע אלא מן אפרכיא שנתבע לה. וכן הוא אומר: "ירעם אל בקולו נפלאות":