קטגוריה:בראשית ז ג

<< | ספר בראשית • פרק ז' • פסוק ג' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ

המהדורה המנוקדת:

גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.

המהדורה המוטעמת:

גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ׃

המהדורה הדקדוקית:

גַּ֣ם מֵ/ע֧וֹף הַ/שָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּ/נְקֵבָ֑ה לְ/חַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָ/אָֽרֶץ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	אַף מֵעוֹפָא דִּשְׁמַיָּא שִׁבְעָה שִׁבְעָה דְּכַר וְנוּקְבָּא לְקַיָּימָא זַרְעָא עַל אַפֵּי כָּל אַרְעָא׃
אונקלוס (דפוס):	אַף מֵעוֹפָא דִּשְׁמַיָּא שַׁבְעָא שַׁבְעָא דְּכַר וְנוּקְבָא לְקַיָּמָא זַרְעָא עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא׃
ירושלמי (יונתן):	בְּרַם מִן צִפְּרֵי שְׁמַיָא שׁוּבְעָא שׁוּבְעָא דְכַר וְנֻקְבָא לְקַיָימָא מִנְהוֹן זַרְעָא עַל אַרְעָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"גם מעוף השמים וגו'" - בטהורים הכתוב מדבר ולמד סתום מן המפורש

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ג] בטהורים דבר הכתוב וכו'. הקשה מהרא"י דלמה לא התחיל הכתוב בעוף כמו שהקדים הכתוב בטמאים "מן העוף למיניהו ומן הבהמה למינה" (ר' לעיל ו, כ), והוי למכתב גם 'מעוף הטהור שבעה שבעה' ויכתב סתם אצל בהמה אחריו, ללמוד בהמה מעוף, ותירץ מהרא"י לפי שהעופות מעוטם טמאות ורובן טהורות (חולין דף סג:), ובהמות המעוט טהורות ורובן טמאות (שם), ואילו כתב סתמא אצל בהמה - הוי אזלינן בתר רובא, ולקח שבעה מן הבהמה טמאה, והוי אמרינן אצל עוף טהור גלה לך הכתוב ליקח מן הטהורים שבעה, אבל לא בבהמה, דיותר אית לן למילף מעצמו מפני שכתוב סתמא 'מן הבהמה תקח ז, ויש לפרש ברוב הבהמות, ולפיכך כתב קרא סתמא אצל עופות, דהשתא אם בא למילף מן בהמה טהורה יהיה העופות גם כן שבעה בטהורים דוקא, ואם אתה רוצה ללמוד מן מה שסתם הכתוב אצל עופות וניזל בתר רוב - אם כן גם כן בטהורים דבר הכתוב. ואין צריך לדבריו, לפי שאצל "שבעה שבעה" שהכתוב צוה שיקח ממנו קרבן מן הבהמה הטהורה יש להקדים בהמה לעופות, שהרי ריבה הכתוב קרבנות יותר בבהמות מן עופות, שלא הכשיר רק מן התורים ומן בני יונה (ויקרא א', י"ד), ומן הבהמה - שור או כבש או עז (ויקרא כ"ב, כ"ז), וגם כפרתו מרובה, אבל לענין להחיות זרע על פני האדמה - יותר עוף קודם, מפני שכן בבריאה היה העוף קודם לבהמה. וכן לקמן אצל הקרבת הקרבן (ח, כ) הקדים הכתוב הקרבן מן הבהמה לעוף, ואצל קיום המין הקדים העוף לבהמה, דכתיב (ר' להלן ט, י) "ואת כל נפש חיה בעוף ובהמה". ועוד לפעמים בפרשה זאת מקדים עוף לבהמה (להלן ח, יז), ולפעמים מקדים בהמה לעוף (פסוקים ח, יד), והכל נכון הוא, כי העוף קודם מפני שנברא קודם, ולפעמים מקדים הבהמה לפי שהיא קרובה אל בריאת האדם יותר, וכאשר תמנה מן גמר מעשה ושלימות הבריאה - הבהמה קודמת:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם... – בִּטְהוֹרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלָמַד סָתוּם מִן הַמְּפוֹרָשׁ.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ג) "גם מעוף השמים". פירושו ג"כ מהטהורים, ולא באר לו שמן הטמאים יקח שני זוגות כי לא נמצא בביתו של נח עופות טמאים, שהבהמות הטמאות ישמשו לחרישה ולרכיבה אבל עופות טמאות שהן דורסות לא ימצאו בבית, ובאר לו שיקחם לחיות זרע על פני כל הארץ, שאם יהיו מועטים לא יוכל להשתמש בהם לצרכו, והיה בציוי זה עוד ענין. כי ידוע שכל בהמות הבייתיות היו מדבריות בתולדותם ועוד נמצא גם עתה הפראיי מכל מין ומין כמו שור הבר וחמור הבר אווז הבר והשקאל הוא הכלב הפראיי, ובעת בראם ה' היו פראיים והאדם לקחם לביתו והכניעם לתשמישו וע"י האדם נשתנה טבעם ותארם ומחיתם, ובודאי למען קיום המינים לא באו אל נח זוג זוג רק מן המינים הפראיים כמו שנבראו בעת הבריאה, שהגם שיחסרו בהמות הבייתיות הלא כן חסרו גם בעת הבריאה, ויוכל האדם בצאתו מן התיבה לצודם ולהכניעם ולשנות טבעם עד שישובו להיות בייתיות, וע"כ לפי הצווי שצוה בשם אלהים שהוא על קיום הבריאה לא אמר שיקח רק זוג אחד מהבאים שהם המדבריים, אבל מהשגחת ה' הפרטיית על נח ובניו רצה שלא יחזור העולם לאחוריו, וכל מה שנשתלם העולם מעת ברוא אלהים אדם על הארץ עד עתה יביאו אתם מן העולם הישן אל העולם החדש, שהראשון היה כל האומניות וחרושת המעשה אשר המציאו בני אדם עד עתה שאם יאבדו במבול יצטרך שנית אלף שנים עד שימציאו את הכלים האלה שנית, וע"כ אמר לו ה' שיקח אתו כל מה שבביתו, שבבית נח היו נמצאים כל כלי מעשה וכלי אומניות שהמציאו חכמי לב עד ימיו, וכן אם לא היה מביא אתו מן הבהמות הבייתיות שבביתו ויצטרך לקחת מדבריות ולגדלם עד יהיו בייתיות יעברו ג"כ שנים הרבה, ע"כ הותר לו גם כן לקחת מבהמותיו שבביתו, רק שבזה נתן גבול שלא יקח רק שבעה ושנים כי לא תכיל התיבה אותם. וחז"ל אמרו שנח התבונן מ"מ צוני הקב"ה וריבה בטהורות יותר מבטמאות כדי להקריב קרבן, ר"ל שעל מה שהותר לו לקחת מהטמאות שברשותו שני זוגות, תחת מה שבמינים שבאו מאליהם לא באו רק זוג אחד, ידע הטעם שזה מפני שהבאים מאליהם מהפראים באו רק לקיום הבריאה ודי בזוג אחד, אבל מה שלקח נח מביתו שהי' לצורך תשמישו צריך שני זוגות, רק שהיה מתבונן למה בבייתיות שלקח מביתו הבדיל בין טהורים לטמאים שיקח מן הטהורים שבעה זוגות ומהטמאים רק שני זוגות, מזה ידע שמן הטהורים יקריב קרבן:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

גם מעוף השמים וגו'. אם תאמר שבעה מכל מין, נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג; אלא שבעה זכרים ושבע נקבות מכל מין. לא שאני צריך להן, אלא לחיות זרע על פני כל הארץ:

רבי עובדיה מברטנורא

עריכה

• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •

גם מעוף השמים בטהורים דבר הכתוב וילמד סתום מן המפורש וכו'. פי' מן המפורש הוא עוף טהור כמו שנאמר למטה מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור מה להלן שהוא מפורש ר"ל טהור אף כאן שהוא סתום ר"ל טהור:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ז ג.

גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה

גַּם

מכל היונקים, אלוהים הורה לנוח לקחת שבע זוגות רק מהיונקים שהם בהמות טהורות.
לפני שאלוהים הורה למשה מה הם החיות הטהורות, אנחנו לא ידענו מה הם הבהמות הטהורות, אבל נוח לא שאל להסברים, וניתן להבין שנוח ידע למה אלוהים מתכוון, וידע שמה שהוא חושב, זה נכון לאלוהים.

המילה "גַּם" מחברת את המשפט הזה למשפט הקודם. כלומר מה שהיה נכון במשפט הראשון ממשיך במשפט הזה רק שעוף השמים הוא הנושא ולא בהמות. גם ענין שבעת הזוגות חוזר, לכן ניתן להבין שמדובר בציפור שמקבילה לבהמה.

אלוהים לא אמר 'מכל עוף השמים', כי אז זה היה כולל את כל העופות: אוכלי עשב וטורפים. אלוהים הגביל מכל העופות רק קבוצה קטנה מהכול: מהעופות הטהורים.

מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם

"מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם" הם הציפורים שעפות, או שמסוגלות לעוף לפחות מרחק מה.
כשם שבהמות הם יונקים אוכלי עשב מהצומח שנעשו מבויתים, כך סביר ש"מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם" כולל רק את העופות שאוכלות עשב, חרקים, רמשים וזוחלים, ונעשו מבויתים כמו: תרנגולת, יונה, ברווז, למיניהן.

זָכָר וּנְקֵבָה

אלוהים לא העניק לעופות את הזכות להיות 'איש ואשתו'.
לא ברור למה עופות נחשבו לפחותות מהבהמות, הן גם בעופות יש מינים שבוחרים בן זוג יחיד, וחיים ביחד עונה שלמה או לכל החיים.

לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ

אלוהים מסביר למה מהחיות הטהורות נוח צריך לקחת שבע זוגות. ההסבר הזה תקף גם לבהמות הטהורות, כשם שעניין בחירת העופות מקביל לבחירת הבהמות הטהורות.

אלוהים חשש שמספר עופות ימותו במסע בתיבה, וגם שנוח יעלה קורבן בסוף המסע, ויאכל עופות בזמן המסע. לכן כדי להבטיח שלפחות זוג אחד ימשיך את הזרע, אלוהים הורה לנוח לקחת שבעה זוגות.

יש כאן גם הוראה לא להקריב את הזוג האחרון, כי אז לא ישאר זרע.