קטגוריה:בראשית כד ז
נוסח המקרא
יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם
יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.
יְהֹוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם׃
יְהוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י הַ/שָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜/נִי מִ/בֵּ֣ית אָבִ/י֮ וּ/מֵ/אֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּ/י֒ וַ/אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜/י וַ/אֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִ/י֙ לֵ/אמֹ֔ר לְ/זַ֨רְעֲ/ךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָ/אָ֣רֶץ הַ/זֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכ/וֹ֙ לְ/פָנֶ֔י/ךָ וְ/לָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִ/בְנִ֖/י מִ/שָּֽׁם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | יְיָ אֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא דְּדַבְרַנִי מִבֵּית אַבָּא וּמֵאֲרַע יַלָּדוּתִי וּדְמַלֵּיל לִי וּדְקַיֵּים לִי לְמֵימַר לִבְנָךְ אֶתֵּין יָת אַרְעָא הָדָא הוּא יִשְׁלַח מַלְאֲכֵיהּ קֳדָמָךְ וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי מִתַּמָּן׃ |
ירושלמי (יונתן): | יְיָ אֱלָהָא דְמוֹתְבֵיהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא דְדַבְּרַנִי מִן בֵּית אַבָּא וּמִן אֲרַע יַלְדוּתִי וּדְמַלֵיל לִי וּדְקַיֵים עָלַי לְמֵימַר לִבְנָךְ אֶתֵּן יַת אַרְעָא הָדָא הוּא יַזְמִין מַלְאֲכִי לְקָמָךְ וְתִיסַב אִיתָא לִבְרִי מִתַּמָן: |
רש"י
"מבית אבי" - מחרן
"ומארץ מולדתי" - מאור כשדים
"ואשר דבר לי" - לצרכי כמו אשר דבר עלי וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על ותרגום שלהם (רצונו שדרך התרגום להשתמש למ"ד במקום בעבור וק"ל) עלי עלוהי עליהון שאין נופל אצל דבור ל' לי ולו ולהם אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון אבל אצל אמירה נופל ל' לי ולו ולהם
"ואשר נשבע לי" - בין הבתרים
ואין ממש בכל זה, כי איך לא ידע אברהם באיזה מקום ישב נחור, ולפיכך נראה לי כי רש"י סבירא ליה כי "ולקחת אשה לבני משם" קאי על מה שאמר "אשר לקחני מבית אבי", וכן פירוש הכתוב; האלקים אשר לקחני מבית אבי, ומתחלה לקח אותי מארצי, "הוא ישלח מלאכו וגו' ולקחת אשה לבני משם", פירוש "מבית אבי", שזהו סוף הלקיחה שזכר הכתוב, והוא העיקר. ומה שכתוב לפני זה "כי אל ארצי ואל מולדתי" (פסוק ד) בודאי דעת רש"י שנקרא חרן "ארצי" כיון ששם היו יושבים כל משפחתו בזמן ההוא - נקרא חרן "ארצי", וכן נקרא "מולדתי", כדכתיב (להלן מג, ז) "שאל האיש לנו ולמולדתינו". אבל "אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי" אין ארץ מולדתו רק משום שנולד בו, והוא אור כשדים, דלא יתכן לפרש שם ארץ מולדתו - חרן, שבאותו זמן שלקח אותו עדיין לא ישבו שם בני משפחתו, ולפיכך צריך לפרש "אשר לקחני מארץ מולדתי" היינו ארץ כשדים, ששם היה מולדתו:
ועוד דאם "ארץ מולדתי" - חרן, למה לי למכתב "ארץ מולדתי" שהרי כבר כתיב "מבית אבי",אלא אאור כשדים קאי, אבל גבי "ארצי ומולדתי" צריך לומר תרוייהו, דאי כתב "אל ארצי" בלחוד, הווא אמינא שיקח אשה מארצו אף על גב דלא הוי מולדתו, ואי כתב מולדתו הווא אמינא לוט או ישמעאל, לכך כתב "ארצי ומולדתי". אף על גב דכתיב (פסוק מט) "ואפנה על ימין או על שמאל", ופירושו ישמעאל ולוט, היינו מפני שנקרא 'מולדתו' אף על גב דלא הוי 'ארצו', כיון דיש בו חדא - יש לו לילך אליו. ועוד דהא כתיב (לעיל טו, ז) "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים", אם כן לקחו מארץ כשדים, וצריך לפרש "אשר לקחני מארץ מולדתי" מארץ כשדים, והשתא כל הכתוב הוא כמשמעו:
אבל בב"ר (נט, י) אמרו 'מבית אבי - זה בית אביו, ומארץ מולדתי - שכונתו', רצה לומר שלא מבית אביו בלבד לקח אותו רק מכל השכונה של בית אביו, דהיינו כל הארץ - לקח אותו. אבל מה שפירש הרמב"ן ז"ל כי אברהם נולד בחרן, אין הדברים כך, שהרי במסכת פסחים פרק האשה (סוף פז ע"ב) אמרו שלכך הגלה הקב"ה את ישראל לבבל - ששגרן לבית אמן, ועל כרחך צריך אתה לומר שאברהם נולד באור כשדים שהוא בבבל:
[ד] שאין נופל אצל דבור לשון לי ולא וכו'. והיינו טעמא מפני שדבור הוא נאמר על הדבור בלבד, לא על הענין הנאמר בדבור, והפעול מן המדבר הוא הדבור, כדכתיב (לעיל כ, ח) "וידבר את כל הדברים", ומאחר שהפעול מן המדבר הוא הדבור - הנה אין לו מקבל כי אם הדבור בעצמו, שהוא המקבל הפעולה מן המדבר. ולפיכך לא יתכן לומר 'לי', שלפי שמלת 'לי' נאמר על המקבל, ואין מקבל רק הדבור שהוא הפעול מן המדבר. אבל "ויאמר" שייך אצלו 'לי' מפני כי לשון אמירה הוא על עניין הנאמר בדבור, ויש לו מקבל מי שנאמר לו העניין ההוא. ולפיכך אצל "וידבר" כתיב "אל", מפני שתרגום "אל" הוא 'עמיה', והוא לשון נופל על הדבור, כלומר שמדבר עמו, לא שהוא מקבל הדבור. לכן כל מקום שכתוב אצל דבור לשון 'לי' צריך לתרגם 'עלי' וכו':בד"ה שאינו נופל כו' מבלתי יכולת נ"ב ונ"ל בקיצור שהאמיר' מאחר שלא תמצא זולת נוכחי נגדו שייך בו ל' לי או לו אבל אצל הדיבו' הוא לאדם עצמו המדבר אינו נופל לשון לי או לו כי הדיבור אינו לו אלא למדבר עצמו רק עליו הוא מדבר ודוק ולפ"ז נמי הוא מכוון מה שאמרי' שלשון דיבור הוא לשון קשה ואמירה הוא חיבה אלא לפי שדיבור הוא מה שמדבר לפי חפצו ולא שישיב לחבירו ויאמר לו כפי הנאות לו ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִבֵּית אָבִי – מֵחָרָן.
וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי – מֵאוּר כַּשְׂדִים.
וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי – לְצָרְכִּי, כְּמוֹ (מל"א ב,ד): "אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי". וְכֵן כָּל "לִי" וְ"לוֹ" וְ"לָהֶם", הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר, מְפוֹרָשִׁים בְּלָשׁוֹן "עַל"; וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם "עֲלַי", "עֲלוֹהִי", "עֲלֵיהוֹן". שֶׁאֵין נוֹפֵל אֵצֶל דִּבּוּר לְשׁוֹן "לִי" וְ"לוֹ" וְ"לָהֶם", אֶלָא "אֵלַי", "אֵלָיו", "אֲלֵיהֶם"; וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם "עִמִּי", "עִמֵּיהּ", "עִמְּהוֹן". אֲבָל אֵצֶל אֲמִירָה נוֹפֵל לְשׁוֹן "לִי" וְ"לוֹ" וְ"לָהֶם".
וַאֲשֶר נִשְׁבַּע לִי – בֵּין הַבְּתָרִים (בראשית רבה נט,י).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ואשר דבר לי" ועוד כי דבר לי באמרו כי ביצחק יקרא לך זרע:
" ואשד נשבע לי" וכיון שנשבע ולא ינחם יסבב בלי ספק שישא בני אשה הוגנת לו להקים זרע מוכן לקיים בו שבועתו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד ז.
וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי
בסיפורי אברהם מופיעות מספר שיחות בין אלוהים לאברהם:
פקודות
- "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ...” (ביאור:בראשית יב א).
- "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי והְֶיֵה תָמִים...” (ביאור:בראשית יז א).
- "הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר" (ביאור:בראשית יז י).
- "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק" (ביאור:בראשית כב ב).
שבועות
- "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹאּת" (ביאור:בראשית יב ז).
- "שָׂא נָא עֵינֶיךָ ורְּאֵה מִן הַמָּקוֹם" (ביאור:בראשית יג יד).
- "אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ" (בראשית טו א).
- "שׁוֹב אָשׁובּ אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (ביאור:בראשית יח י).
שיחות מלמדות
- "זַעֲקַת סְדֹם ועֲַמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד ..." (ביאור:בראשית יח כ).
ניתן לראות שאלוהים הבטיח הבטחות לאברהם ונשבע לקיימן, אולם מה הפירוש של צירוף המילים "דִּבֶּר לִי"?
ניתן להסיק שצירוף המילים "דִּבֶּר לִי" פירושו ציווה עלי, פקד עלי, ולא סתם דיבורים - לדוגמא, עשרת הדיברות הן פקודות, חוק מחייב.
- במעמד הר סיני בני ישראל פחדו שאלוהים יצווה עליהם ישירות ולכן ביקשו ממשה שיצווה עליהם במקום אלוהים, ככתוב: "ויַֹּאמְרו,ּ אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנו,ּ וְנִשְׁמָעָה; וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנו אֱּלֹהִים, פֶּן נָמותּ" (שמות כ טו).
הדרכה לעבד
- "יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" – אברהם הודיע לעבד שזה שמו הרשמי של אלוהים. אברהם הורה לעבד להשתמש בשם הזה כאשר הוא מדבר עם המשפחה של הכלה. העבד לא השתמש בשם הזה אלא קורא לו: "יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (ביאור:בראשית כד כז).
- "אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי ומֵּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי" – אברהם אמר לעבד להזכיר להם שאדונו הוא אברהם שיצא מארצם לפי פקודת אלוהים. אברהם לא חשש להזכיר את זהותו ולא חשב שהם יחשבו שהוא היה משוגע ששמע קולות ויצא מחרן המפותחת לארץ נידחת. העבד לא סיפר את זה ללבן.
- "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹאּת" – אברהם סיפר את הבטחת אלוהים, וזאת כדי להסביר למה הכלה חייבת לבוא לכנען, ואת הכבוד הגדול שהיא תקבל שבניה ינחלו את ברכת אלוהים. העבד לא הזכיר את זה. העבד חשב שאם הם יודעים אז הם ישמחו שאברהם הצליח, ואם הם לא יודעים אז זה לא עניין שלו לספר להם שאדונו שומע קולות.
- "הואּ יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם" – אברהם מורה לעבד שאלוהים ישלח מלאך שיעזור לו במשימתו. העבד באמת דיבר עם אלוהים ובקש שמלאך אלוהים יעזור לו (ביאור:בראשית כד יב).
- בעקיפין אברהם מתיר לעבד לדבר על עושרו וגדולתו כדי לשכנע את הכלה לבוא עמו לארץ רחוקה ובלתי ידועה.
- העבד השתמש במשפט הזה, ללא החלק שאלוהים הבטיח את ארץ כנען לאברהם וזרעו, כדי לשכנע את לבן ובתואל שמאלוהים יצא שרבקה נבחרה (ביאור:בראשית כד מ).
- אברהם מורה לעבד לקחת "אִשָּׁה" אחת בלבד: לא תינוקת, לא ילדה, לא נערה, ולא עלמה - אלא אישה בוגרת, שמסוגלת לעשות החלטות.
אברהם סיפר לעבד על עברו וחשף בפניו סודות משפחתיים כדי להקל על העבד למצוא אישה מתאימה ליצחק שתרצה להצטרף לברכת אלוהים. אפשרי שאברהם סיפר למשפחתו את הבטחת אלוהים שהוא יהיה לגוי גדול (ביאור:בראשית יב ב), ועכשו אברהם מגלה לעבד שזרעו ירש את כל ארץ כנען לצמיתות. אברהם התכוון שהעבד ישתמש במידע הזה כדי להגדיל את הסיכויים שהאישה תהיה מוכנה להתחתן עם יצחק בכנען.
בדבריו מסביר אברהם לעבד שבחירת האישה והבאתה ליצחק היא אינה באחריותו, אלא באחריות "יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" אשר "יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם".
בהמשך העבד יאמר ללבן ובתואל שאברהם אמר לו ללכת למשפחתו, ככתוב: "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" (ביאור:בראשית כד לח), אבל למעשה אברהם לא אמר את זה. אברהם רק רצה אישה מארצו אבל לא דרש שהיא תהיה ממשפחתו. העבד חיפש ומצא את עיר נחור, שהיא פרבר שבטי של העיר חרן, וניגש היישר לבאר שבמקום. סביר מאוד שכל הנשים בעיר יהיו שייכות למשפחת נחור המורחבת. העבד השאיר בידי אלוהים את בחירת הנערה שתענה לבקשתו, ואלוהים בתגובה זימן אליו את רבקה בת בתואל, נכדתו של נחור.
לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת
סוד גדול מספר אברהם לעבד. הסוד למעשה מיידע את העבד על הבאים:
- על הגדולה הצפויה לזרעו של אברהם וכל אחת מהאימהות.
- שכליה צפויה לעמי כנען.
- שכוח עליון עומד לצדו של אברהם ומעשיר אותו.
- שאברהם שומע קולות ולכן ייתכן שאנשים יחשבו שהוא סובל מבעיות נפשיות.
העבד הבין שאנשים יחשבו שאברהם הוא משוגע שומע קולות וכל משפחתו תהיה נגועה במחלות נפש ונסיונות לעקוד ילדים, ולכן הוא לא השתמש בדברי אברהם בשיחתו עם לבן ואביו, אלא ציין את עושרו הרב של אברהם אדונו.
העבד חשב שאם הם יודעים שאלוהים הבטיח לאברהם שהוא יהיה לגוי גדול ותהיה לו ארץ לנחלה, אז אין לו מה לספר להם, עושרו מעיד על הצלחתו, ואם אברהם לא סיפר להם והם לא יודעים אז עדיף שהם לא ידעו ולא יחשבו שאברהם משוגע.
הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם
אברהם הודיע לעבד שמלאך אלוהים ילך איתו ויעזור לו לבחור.
המלאך בחר בעלמה בוגרת ויפה, שהלכה לבד לבאר בלי פחד, לא בקשה רשות להגיע מאוחר הביתה, היתה גאה ביחוסה כנכדתו של מקים העיר נחור, לא היתה צריכה להתיעץ באביה או באחיה לפני שהיא החליטה לקחת את מתנות הארוסין שהוגשו לה, הבינה שההחלטה הסופית אם היא תנשא ליצחק תהיה כאשר היא תראה אותו ולא כאשר היא הולכת לראות אותו. מכל זה רואים בחורה תקיפה וחכמה שקובעת את עתידה בלי להתחשב בגברים סביבה.
בדיוק את התכונות האלה אלוהים רצה שיהיו לאשתו של יצחק, כדי שהיא תשנה ותבטל את תוכניתו של יצחק לברך את עשו, ולא תפחד להגיד ליעקב: "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי, אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי" (ביאור:בראשית כז יג).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כד ז"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.