שולחן ערוך חושן משפט/הלכות נזקי ממון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שפט (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שפט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הלכות נזקי ממון
דין ממון האדם שהזיק וחילוק שבין תם למועד ובאיזה מקום חייב קרן ושן ורגל
ובו עשרים סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטכ

סעיף א[עריכה]

כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקו חייבים הבעלים לשלם שנאמר כי יגוף שור איש את שור רעהו א' השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף לא דבר הכתוב בשור אלא בהווה:

סעיף ב[עריכה]

וכמה משלם אם הזיקו בדברים שדרכה לעשות תמיד כמנהג ברייתה כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר או שהזיקה ברגלה או בדרך הילוכה חייב לשלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו שנאמר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ואם שנה ועשה מעשים שאין דרכה לעשות תמיד והזיקה בהם כגון שור שנגח או נשך חייב לשלם חצי נזק מגוף המזיק עצמו שנאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגו':

סעיף ג[עריכה]

כיצד שור שוה מנה שנגח לשור שוה עשרים והמיתו והרי הנבילה שוה ארבעה בעל השור המזיק חייב לשלם שמנה ואינו חייב לשלם אלא מגוף השור שהזיק שנאמר ומכרו את השור החי:

סעיף ד[עריכה]

לפיכך אם המית שור שוה עשרים לשור שוה מאתים והנבלה שוה מנה אין בעל הנבלה יכול לומר לבעל החי תן לי חמשים אלא אומר לו הרי שור שהזיק לפניך קחהו ולך אפי' אינו שוה אלא דינר וכן כל כיוצא בזה:

סעיף ה[עריכה]

העושה מעשה שדרכו לעשות תמיד כמנהג ברייתו הוא הנקרא מועד והמשנה ועשה מעשה שאין דרך כל מינו לעשותו תמיד כגון שנגח או נשך הוא נקרא תם וזה המשנה אם הרגיל בשינויו פעמים רבות נעש' מועד לאותו דבר שהרגיל בו שנא' או נודע כי שור נגח הוא:

סעיף ו[עריכה]

חמשה מעשים תמים יש בבהמה ואם הועד לא' מהם נעשית מועדות לאותו מעשה ואלו הם הבהמה אינה מועדת מתחלתה לא ליגח ולא ליגוף ולא לנשוך ולא לרבוץ על הכלים גדולים ולא לבעוט ואם הועדה לאחד מהם הרי זו מועדת לו אבל השן מועדת מתחלתה לאכול את הראוי לה והרגל מועדת מתחלתה לשבר בדרך הילוכה:

סעיף ז[עריכה]

הבהמה יש מי שאומר שהיא מועדת מתחלתה לרבוץ על פכים קטנים ולמעך אותם ויש חולקין עליו:

סעיף ח[עריכה]

חמשה מיני חיה מועדים מתחלת ברייתן להזיק אפי' אם הם בני תרבות לפיכך אם הזיקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה ודריסה וכיוצא בהם חייב נזק שלם ואלו הם הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס וכן הנחש שנשך ה"ז מועד ואפי' היה בן תרבות

(וי"א דוקא נחש מועד לכל מיני היזק אבל האחרים אינן מועדין אלא מה שדרכן בכך כגון ארי לדרוס וזאב לטרוף אבל לא איפכא) (טור ס"ג בשם ר"י והרא"ש):

סעיף ט[עריכה]

כל מועד משלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו וכל תם משלם חצי נזק מגופו:

סעיף י[עריכה]

בד"א כשנכנסת הבהמה לרשות הניזק והזיקתהו אבל אם נכנס הניזק לרשות המזיק והזיקתהו בהמתו של בע"ה ה"ז פטור על הכל שהרי הוא אומר לו אילו לא נכנסת לרשותי לא הגיע לך היזק והרי מפורש בתורה ושלח את בעירה ובער בשדה אחר:

הגה: כל זה ל' הרמב"ם וצ"ע דמקרא זה בשן ורגל הוא דכתיב לפטרן ברשות שניהם אבל ברשות המזיק דפטור אפי' בקרן אין ענין מקרא זה טעם אליו אלא דפטור מכח דא"ל אילו לא נכנסת כו' והא דפטור ברשות המזיק דוקא שנכנס שלא ברשות אבל נכנס ברשות כגון פועלים הנכנסין לתבוע שכרן ונגחן שורו של בעל הבית חייב (טור ס"ה בשם הרא"ש):

סעיף יא[עריכה]

הזיקה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם לא למזיק ולא לניזק או בחצר שהוא של שניהם והרי היא מיוחדת להניח בה פירות ולהכניס לה בהמה כגון הבקעה וכיוצא בה או שהיא של שניהם להכניס בה בהמה ואין שום אחד מהם רשאי להכניס בה פירות אם בשן ורגל הזיקה כדרכה ה"ז פטור מפני שיש לה רשות להלך בכאן ודרך הבהמה להלך ולאכול כדרכה ולשבר בדרך הלוכה ואם נגחה או נגפה או רבצה או בעטה או נשכה אם תמה היא משלם חצי נזק ואם מועדת נזק שלם:

סעיף יב[עריכה]

היה החצר של שניהם מיוחדת לפירות ולא להכניס בה בהמה הכניס שם אחד מהשותפים בהמה והזיקה חייב אפילו על השן ועל הרגל:

סעיף יג[עריכה]

וכן אם היתה מיוחדת לבהמה לשניהם והיה רשות לאחר מהם בלבד להכניס לה פירות והזיקה פירותיו חייב על השן ועל הרגל:

סעיף יד[עריכה]

אם הוא של אחד מהם לפירות ולא לשוורים ולשני לשוורים ולא לפירות והזיקה בהמתו של אותו שמיוחדת לו לשוורים ולא לפירות לאותו שמיוחדת לו לפירות בשן ורגל חייב דלגבייהו הו"ל חצר הניזק בקרן פטור דלגבי דידיה הוה ליה חצר המזיק ואם הזיקה בהמתו של אותו שמיוחדת לו לפירות לאותו שמיוחדת לו לשוורים בקרן חייב דלגבי דידיה הוה ליה חצר הניזק בשן ורגל פטור דלגבייהו הוי חצר המזיק:

סעיף טו[עריכה]

שן ורגל אין חייבין אא"כ הזיקו ברשות הניזק אבל בר"ה פטורים וא"צ לומר ברשות המזיק ומיהו אם התיז אבנים בר"ה והלכו והזיקו ברשות הניזק או עץ ארוך מקצתו ברשות הרבים ומקצתו ברשות הניזק ודרסה עליו בר"ה ושיברה כלים ברשות הניזק חייב:

סעיף טז[עריכה]

ראובן הכניס פירותיו לחצר שמעון שלא ברשותו ונכנס שורו של לוי שם ואכלתם פטור:

הגה: אבל אם הכניס ראובן פירותיו ברשות ונכנס שורו של לוי שלא ברשות חייב דהוי כחצר של שותפים ונכנס שם שור של אחרים להזיק דחייב (הגהות מיי' שם):

סעיף יז[עריכה]

חצר שהוא של שניהם לשוורים ולאחד מהם לשאר דברים והכניס בה טליתו וחבירו שמיוחדת לו לשורים הכניס בה שורו והזיק השור לטלית וגם הטלית לשור אין אומרים יצאו זה בזה אלא שמין הנזקין בב"ד וכל מי שהזיק יותר ישלם:

סעיף יח[עריכה]

ג' אבות נזיקין בשור הקרן והשן והרגל ונקראו אבות מפני שהם כתובים בפסוק ולהם תולדות שכל דבר הדומה לו מכל אלו נקראו תולדות ודינו כמוהו חוץ מנזק צרורות כמו שיתבאר:

סעיף יט[עריכה]

כיצד שור האמור בתורה הוא שנגח בקרן ואין דרכו בכך אלא דרך מקרה ואין לו הנאה בהזיקה וכל הדומה לו דינו כמותו כגון שנגפה בגופה או נשכה או בעטה או רבצה על כלים ושברתם וכן אם אכלה כסות או כלים דינה כקרן ואינו משלם אלא חצי נזק בין ברשות הניזק בין בר"ה ועוד יש דברים שהזיקה ברגלה או בפיה ודינם כקרן ויתבארו בסי' ש"צ:

סעיף כ[עריכה]

פרה שרבצה בר"ה והלכה פרה אחרת דרך עליה ובעטה בה אע"פ שזאת שינתה ורבצה אין למהלכת לבעוט בה אבל אם הזיקה דרך הילוכה פטורה:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצ (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצ | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

נזקי רגל ותולדותיו ודיני צרורות וכלב ותרנגול שקפצו
ובו שנים עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיב

סעיף א[עריכה]

רגל היא אב. ש"ושלח את בעירה" הכתוב בתורה הוא שהבהמה הולכת ברגליה ומזקת בדרך הילוכה. והוא דבר שדרכה בכך ואין לה בו הנאה. וכל הדומה לדברים אלו הוא תולדותיו ודינו כמוהו.

כיצד? כגון שהזיקה בגופה דרך הילוכה או בשערה או בשליף (פי' הברטנורא בראשון מקמא שליף משאוי באמתחות ומרצופין) שעליה או בפרומביא (פי' רסן) שבפיה או בזוג שבצוארה או במשוי שעליה ותרנגולים שהיו פורחים ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהם או שהיו מהדסין (פי' מהדסין ענין דריסה ודקירה) על גבי עיסה או פירות וטנפום או נקרו בהם וכן כל דבר המחובר בגופה כגון עגלה המושכת בקרון והוליכתה על גבי הכלים ושברתם כל אלו תולדות הרגל ודינם כמוהו:

סעיף ב[עריכה]

כשכשה בזנבה כשכוש רב שאין דרכה לעשות תמיד והזיקה ברשות הרבים או שכשכשה בגיד שלה ברשות הרבים והזיקה פטור ואם תפס הניזק גובה חצי נזק ממה שתפס שזה הדבר ספק הוא אם אלו תולדות הקרן שחייב עליו ברשות הרבים או תולדות הרגל שפטור עליה ברשות הרבים:

הגה: וי"א דבכל ספקא דדינא לא מהני תפיסה ולכן אפי' אם תפס מפקינן מיניה (טור ס"א בשם ר"י) (וע"ל סי' שכ"א) ולדעת הרא"ש דכשכשה בזנבה לא הוי ספק ודאי פטור (טור שם הביאו):

סעיף ג[עריכה]

כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות המנתזין מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה שאע"פ שתולדות רגל הם ופטור עליהם בר"ה כרגל ואם הזיקו ברשות הניזק משלם מהיפה שבנכסיו כרגל שהוא אב אעפ"כ אינו משלם אלא חצי נזק כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברו את הכלים משלם חצי נזק מהיפה שבנכסיו ודבר זה הלכה למשה מסיני:

סעיף ד[עריכה]

וכן אם היתה מהלכת בר"ה ונתזו צרורות מתחת רגליה לרשות הניזק ושבר את הכלים משלם חצי נזק והוא הדין לתרנגולים שהדסו והעלו עפר או צרורות ושברו וכן חזיר שהיה נובר באשפה והתיז צרורות והזיק משלם חצי נזק:

סעיף ה[עריכה]

דרסה על הכלי ברשות הניזק ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק ויש מי שאומר שהוא הדין לכח כחו:

הגה: דרסה על הכלי ולא נשבר ונתגלגל למקום אחר ונשבר שם משלם נזק שלם (טור ס"ב):

סעיף ו[עריכה]

היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקו ברשות הרבים פטור ואם תפס הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה:

סעיף ז[עריכה]

בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה והזיקה שם חייב לשלם רביע נזק שזה שינוי הוא בהתזת צרורות ואם תפס הניזק ח"נ אין מוציאין מידו ואפי' היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה שלא תתיז וביעטה והתיזה משלם רביע נזק ואם תפס הניזק חצי נזק אין מוציאין מידו:

הגה: (ר"י והרא"ש) וכבר נתבאר דיש חולקין וסבירא להו דלא מהני תפיסה בספק דינא:

סעיף ח[עריכה]

בהמה שהטילה גללים לעיסה היינו צרורות וכגון דדחיק לה עלמא שאין לה מקום לנטות אנה ואנה דאי לאו הכי הוי שינוי ותולדה דקרן הוא:

סעיף ט[עריכה]

כשם שחייב על כח שיש בו ממש שהתיז צרורות כך חייב על כח שאין בו ממש כגון סוס שצנף (פי' צניפה בסוס כמו נעירה בחמור ונביחה בכלב ושאגה באריה) וחמור שנוער ושברו כלים בכח קולם ותרנגול שבר כלים ברוח כנפיו או שהושיט ראשו לאויר כלי ותקע בו ושברו בד"א כשיש בו זרעונים דהשתא הוי אורחיה אבל אם אין בו זרעונים הוי שינוי ולא דיינין ליה השתא:

סעיף י[עריכה]

התרנגולים מועדים להלך כדרכן ולשבר או היה חוט או רצועה קשור ברגליהם ונסתבך כלי באותו החוט ונתגלגל ונשבר משלם חצי נזק:

הגה: זהו לשון הרמב"ם והוא סתום אבל אחרים כתבו היה חוט או משיחה קשורה ברגליה אם גררה ושברה בו כלי דרך הלוכה -- משלם נזק שלם. זרקו ושבר בו -- משלם חצי נזק [ואם הזיק אחר שנח פטור]. במה דברים אמורים? בחוט של הפקר או שיש בעלים והצניעו ונקשר מאליו. אבל אם החוט של בעל התרנגול ולא הצניעו אפי' נקשר מאליו ושבר ע"י זריקה -- חייב נזק שלם (טור ס"ג) דחצי נזק דצרורות אינו אלא בהתיזה דבר הפקר אבל אם התיזה דבר של בעלים ולא הצניעו חייב נזק שלם.
ואם החוט של אחרים -- בעל החוט חייב, בין הזיק התרנגול דרך גרירה או דרך זריקה הואיל ולא הצניע ה"ז שלו. ואם הזיק החוט לאחר שנח חייב משום בור המתגלגל.
במה דברים אמורים? בתרנגול של הפקר. אבל אם יש לתרנגול בעלים
  • אם הזיק דרך גרירה שניהם משלמים ביחד
  • ואם הזיק דרך זריקה בעל התרנגול נותן רביע ובעל החוט ג' חלקים
  • ואם הזיק לאחר שנח בעל התרנגול פטור ובעל החוט חייב הכל (וע"ל סי' תי"א יתבאר בדיני בור).
וכ"ז בנקשר מאיליו, אבל אם קשרו אדם ברגל התרנגול אז הקושר חייב בכל ענין אפי' יש לחוט בעלים (טור). וה"ה אם היה החוט מונח במקום מוצנע והניח אדם במקום תורפה וע"י זה נקשר בתרנגול הוי כאלו קשרו בידים (ב"י בשם התוספות שם ובשם הרא"ש):

סעיף יא[עריכה]

תרנגול שהיה מחטט בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי אם עיסה דבוקה בחבל דהשתא אורחיה היא או אפי' אין בו עיסה והוא בלוי שדרכו ליפסק על ידי חטיטת התרנגול חייב בין על החבל בין על הדלי נזק שלם ואם החבל חדש ואין עיסה דבוקה בו משונה הוא ואינו חייב אלא חצי נזק בין על החבל בין על הדלי ואם הוא הולך אחר הדלי ומגלגלו עד המקום שנשבר שם משלם נזק שלם:

סעיף יב[עריכה]

הכלב והגדי שקפצו מראש הגג מלמעלה למטה ושברו את הכלים משלמים נזק שלם מפני שמועדים הם לדבר זה וכן אם נפלו והזיקו שעלייתן לראש הגג פשיעה ואע"פ שנפילתן אונס כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב:

הגה: י"א דאם הכלים סמוכים לכותל שאין ראויין לשבר ע"י קפיצה ונפלו פטור דאונס הוא ואם הכלי ארוך וראשו אחד קרוב לכותל וראש השני רחוק בענין שראוי לשבר ע"י קפיצה ונפלו קרוב לכותל ושברו חייב דתחילתו בפשיעה ע"י קפיצה ואם הכותל צר אפי' קרובים לכותל ונפלו חייב והוא שקפצו כדרכם אבל אם קפץ הכלב ברקידה והגדי נסרך דהוי שינוי גבייהו אין משלמין אלא חצי נזק (טור ס"א)

קפצו מלמטה למעלה משלמים חצי נזק (והוא) שנתלה הגדי ונסרך וקפץ הכלב אבל נסרך הכלב ודלג הגדי בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבים נזק שלם וכן תרנגול שדלג בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה משלם נזק שלם וה"ה מי שמסר ביתו לשומרו והיה בו חש"ו צריך לשומרם שלא ידלגו מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצא (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שן באיזה מקום ובאיזה אכילה משלם מה שהזיקה או מה שנהנית
ובו שנים עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיב

סעיף א[עריכה]

שן היא אב, ד"ושלח את בעירה (וביער)" דכתיב בקרא מוקמינן לה נמי בבהמה שאוכלת פירות חבירו דברים הראוים לה ונהנית באכילתן חייב נזק שלם בין שאכלתן בין שלא אכלתן אלא שהפסידתן ולא כלתה אותם לגמרי. לפיכך כל הדומה לזה שמזיק בדבר שהיא נהנית היא תולדה דשן כגון דנתחככה בכותל להנאתה והזיקה או שטנפה פירות וכלים להנאתה כגון שנתגלגלה עליהם:

סעיף ב[עריכה]

במה דברים אמורים שאכלה דבר הראוי לה אבל אכלה דבר שאין ראוי לה כגון כסות וכלים שינוי הוא ואינו משלם אלא חצי נזק בין שאכלה אותם בחצר הניזק בין שאכלה אותם ברשות הרבים:

סעיף ג[עריכה]

אכלה דבר שאין דרכה לאכול אלא ע"י הדחק כגון פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין וכלב שלקק את השמן וחזיר שאכל חתיכת בשר וחתול שאכל תמרים חשיב שפיר אכילה אבל בהמה שאכלה בשר או תבשיל לאו אורחא הוא ומשלם חצי נזק אכלה פת הוי אורחא אבל חיה לאו אורחא לא בפת ולא בתבשיל:

סעיף ד[עריכה]

בהמה שראתה לחם בסל ושברה הסל ואכלה הלחם משלם נזק שלם גם על הסל שכך דרכה לשבר הסל כדי לאכול הלחם אבל אם אכלה הלחם תחלה ואח"כ שברה הסל אינו משלם על הסל אלא חצי נזק דהוי קרן ואינו משתלם אלא מגופו:

סעיף ה[עריכה]

ראתה אוכלים ע"פ החבית ונסתבכה בחבית לעלות כדי לאכול האוכלים ושברתו משלם גם על החבית נזק שלם שכן דרכה לעלות עליו כדי לאכול האוכלים:

סעיף ו[עריכה]

חיה שטרפה בהמה ואכלתה או שאכלה בשר חי אורחא היא ומשלם נזק שלם אבל כלב שהמית כבש וחתול שהמית תרנגולים גדולים ואכלם משונה הוא ואינו משלם אלא חצי נזק ודוקא בפחת שפחתה מיתה אבל דמי הנבילה משלם ברשות הניזק נזק שלם ובר"ה מה שנהנית שאכילה אינו שינוי שכן דרכן לאכול נבילות אפי' של בהמות גדולות:

סעיף ז[עריכה]

אין חייב השן לשלם נזק שלם אא"כ אוכלת ברשות הניזק אבל אם לקחה בחצרו והוציאה משם ואכלה בר"ה או בחצר של אחר פטור מלשלם יותר ממה שנהנית ואם לקחה בר"ה והלכה ואכלה ברשות הניזק יש מחייבים לשלם נזק שלם משום דפי פרה כחצר הניזק דמי ונ"מ אפילו במקום שאין לחייב על הנטילה כגון שהיו הפירות מונחים במקום שאי אפשר ליטלם משם ובא ראובן והושיט פירות של שמעון שבחצר שמעון לפי פרת לוי חייב לוי אם המושיט חרש שוטה וקטן או שאין לו לשלם שאם היה אפשר להשתלם ממנו היה הוא חייב ובעל הפרה פטור:

סעיף ח[עריכה]

אכלה בר"ה משלם כל מה שנהנית דהיינו כל מה שאכלה אינו משלם אותו אלא כאלו היתה תבן (וי"א דמי שעורים בזול) (טור ס"ג בשם הראב"ד והרא"ש והרא"ה וריטב"א ונ"י) ואם אכלה אוכלים הרעים לה כגון שאכלה חטים הואיל ולא נהנית פטור:

סעיף ט[עריכה]

היו הפירות מונחים בצידי רחבה והיא בתוך הרחבה והחזירה ראשה לצידי רחבה ואכלה מהן אינו משלם אלא מה שנהנית דכיון דגופה ברשות הרבים הוי ליה שן ברה"ר אבל אם יצאה מרחב' לצידי רחבה ואכלה שם משלם מה שהזיקה אכלה מפתח החנות אינו משלם אלא מה שנהנית מתוך החנות משלם מה שהזיקה:

סעיף י[עריכה]

הקצה מקום מרשותו לרשות הרבים והניח שם פירותיו ואכלתם שם חשוב כרשות הרבים:

סעיף יא[עריכה]

היתה מהלכת בר"ה ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה ואפי' עמדה אינו משלם אלא מה שנהנית שכן דרך הבהמות לאכול זו מעל גבי זו ואם קפצה ואכלה מעל גבי חבירתה משלם מה שהזיק' גבי חבירתה כחצר הניזק הוא חשיב:

הגה: וי"א דדוקא שהוא בענין שאי אפשר לה לאכול כי אם בקפיצה אבל אם תוכל לאכלם בלא קפיצה אז חשיב כרשות הרבים (טור שם בשם הרא"ש):

וה"ה להיתה קופתו מופשלת לאחוריו ואכלה פירות שבקופה:

סעיף יב[עריכה]

בהמה שהית' עומדת ברשות הניזק ותלשה פירות מר"ה ואכלתן ברשות הניזק הרי הדבר ספק:

הגה: והוא הדין אם הבהמה עומדת ברשות הרבים ונטלה האוכל מרשות הניזק ואכלה בר"ה דהוי הדבר ספק ודוקא בכה"ג שהמאכל ברשות אחד והבהמה גלגלה המאכל לרשות שני אבל אם המאכל דבר ארוך מקצתו מונח בפנים ומקצתו מונח בחוץ וכשמושכת ראש האחד ראש השני נגרר אחריה בכ"מ שהיא מתחלת למושכו חשבינן ליה כאלו אכלו שם בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים (טור)

לפיכך אינה משלמת אלא מה שנהנית ואם תפס הניזק כמה שהזיק' אין מוציאין מידו:

הגה: (ר"י והרא"ש) וכבר נתבאר סי' ש"צ דיש חולקין וסבירא להו דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצב (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצב | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין כלב שנטל חררה ואכל חררה והדליק הגדיש
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

כלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש (של בעל החררה טור ס"א) אם הניחה בגדיש ואכל את החלה והדליק את הגדיש על החלה ועל מקום החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש חצי נזק ואם היה מגרר את החלה על הגדיש והולך ושורף משלם על החררה נזק שלם ועל מקום הגחלת חצי נזק ועל שאר הגדיש פטור (וי"א דמשלם על כל הגדיש חצי נזק) (טור שם וב"י בשם הרשב"א)

במה דברים אמורים? כששמר בעל הגחלת את אשו וסגר הדלת ובא הכלב וחתר ונטל את החררה מעל האש אבל אם לא שמר אשו בעל האש חייב על שריפת הגדיש ובעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל מקומה (וכ"כ הטור בשם הרמ"ה):

הגה: ויש אומרים דעל מקום החררה משלם כל אחד החצי ועל שאר הנדיש בעל הכלב נותן רביע ובעל הגחלת שלשה חלקים ואם זרקה על הגדיש אז משלם בעל הכלב רביע אפי' על מקום החררה ובעל הגחלת שלשה חלקים (טור שם):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצג (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצג | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
סימן זה במהדורה המודפסת

הכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות והוזק בהן בעל החצר
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

הכניס פירותיו לחצר (בעל הבית) שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית, פטור. (ואפילו היה בעל החצר טוחן, והביא זה חטים לטחון שישתכר בהן בעל החצר, אפילו הכי מקרי שלא ברשות (טור ס"א). ואם הוחלקה בהם והוזקה, בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות, פטור. (ויש חולקין (טור בסי' צ"א וסימן שצ"ח בשם ר"י והרא"ש), כמו שיתבאר לקמן סוף סימן שצ"ח). ואם קבל עליו בעל הבית לשמור את הפירות, בעל הבית חייב:

סעיף ב[עריכה]

הכניסן שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן, בעל הפירות פטור, מפני שהיה לה שלא תאכל:

סעיף ג[עריכה]

הכניסן ברשות והניחו בעלי החצר את זה שהרשוהו בחצר לשמרו, ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן, בעל הפירות חייב, שכיון שראה הבהמה אוכלת דברים המזיקים לה והניחה חייב, שהרי אין בעלי החצר מצויים שם להעביר הבהמה מהם. ומעשה באשה אחת שנכנסה בבית שכנתה ללוש ולאפות, והניחוה ונתעלמו כדי שלא יביטו בה בעת לישתה ואפייתה, ובא עז של בעל הבית ואכל הבצק ומת, וחייבו חכמים לשלם דמיו וכן כל כיוצא בזה:

סעיף ד[עריכה]

המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות, ואכלתם בהמתו של בעל השדה, פטור. ואם הוחלקה בהם והוזקה, בעל הפירות חייב. אכלתן והוזקה באכילתן, פטור. ואם הגדיש ברשות בעל השדה, חייב אף על פי שלא קבל עליו לשמור, שהשומר בגרנות כיון שאמר לו הגדש בכאן, כמי שאמר לו הגדש ואני אשמור לך, הוא חשוב:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצד (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצד | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

בהמה שנפלה לגנה והזיקה וכיצד משערין ההיזק
ובו ששה סעיפים:
אבגדהו

סעיף א[עריכה]

בהמה שהוחלקה באבן או במימי רגלים ונפלה לגנה ונחבטה על גבי פירות וירקות או שאכלה משלם מה שנהנית ואפי' הלכה מערוגה לערוגה ואפילו נשאר שם כל היום כולו אינו משלם אלא מה שנהנית ומה הנאה יש לה בחבטה שהרי מצאה מקום רך ולא נתרסקו איבריה אבל אם ירדה כדרכה ואכלה משלם מה שהזיקה ואפילו טנפה פירות במי לידה משלם מה שהזיקה מפני שתחלתו בפשיעה וכן אם דחפה חבירתה ונפלה משלט מה שהזיקה מפני שהיה לו להעבירה אחת אחת כדי שלא ידחפו זו את זו (וכן דעת הרי"ף)

הגה: וי"א דאם דחפה חבירתה לא מקרי פשיעה אלא הוי אונס ופטור (טור ס"ד בשם ר"י והרמ"ה והרא"ש) אם העבירה אצל גינת חבירו והיה אפשר לה לירד וליכנס לגינה אפילו נפלה באונס חייב דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס (טור ס"א ותוספות והרא"ש) ויש מי שחולק בזה (ב"י בשם הרשב"א בשם הראב"ד):

סעיף ב[עריכה]

הוחלקה ונפלה ויצאה (והוא ידע) (טור ס"ב) וחזרה לגינה אע"פ שחזרה שלא לדעת הבעלים משלם מה שהזיקה מפני שהיה לו לשומרה שלא תחזור שהדבר ידוע שכיון שידעה דרך הגינה הרי היא חוזרת מאליה:

הגה: מיהו אם שמרה בשמירה מעולה ויצאה והזיקה פטור (טור):

סעיף ג[עריכה]

המעמיד בהמת חבירו על גבי קמת חבירו המעמיד חייב לשלם מה שהזיקה וכן אם הכישה (פי' הכה אותה) עד שהלכה לקמת חבירו והזיקה זה שהכישה חייב:

הגה: ואפי' הפירות ברשות הרבים דהוי כמזיק בידים (המ"מ פ"י מנזקי ממון וב"י בשם רשב"א). ודוקא הכישה כיוצא בזה אבל קם לה באפה עד שהלכה שם פטור דהוי נרמא בניזקין (המגיד שם ודלא כדעת הראב"ד):

סעיף ד[עריכה]

כל בהמה שהזיקה פירות מחוברים משערים מה שהזיקה בששים ומשלם מי שנתחייב לשלם כיצד הרי שאכלה בית סאה שמין ששים בית סאיה באותה השדה כמה היתה שוה וכמה היא שוה עתה אחר שנפסד בו הבית סאה ומשלם השאר וכן אם אכלה קב או רובע אפילו קלח אחד שמין אותו בששים:

סעיף ה[עריכה]

אכלה פירות גמורים שאינם צריכים לקרקע משלם דמי פירות גמורים בשיווייהן אם סאה דמי סאה ואם סאתים דמי סאתים:

סעיף ו[עריכה]

הרי שאכלה פירות דקל אחד וכן הקוצץ פירות דקל חבירו ואכל אם היה דקל רומי וכיוצא בו שאין התמרים שלו יפות משערים אותו בששים על גבי הקרקע ואם דקל פרסי וכיוצא בו הוא שהתמרים שלו יפות ביותר משערים הדקל בפני עצמו כמה היה שוה וכמה הוא שוה עתה:

הגה: וי"א דאם לא נגמר גדולו משערין בששים ואם נגמר גדולו משערין כמו שהוא (טור ס"י):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצה (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצה | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

המשסה את הכלב בחבירו או בעצמו
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

המשסה (פי' משלח ומקניט) כלבו של חבירו בחבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ובעל הכלב חייב חצי נזק שכיון שהוא יודע שאם שסה את כלבו להזיק נושך לא היה לו להניחו ואם שסהו בעצמו בעל הכלב פטור שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצו (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצו | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

כיצד שמירת תם ומועד או מסרן לשומר חנם או לשומר שכר
ובו עשרה סעיפים:
אבגדהוזחטי

סעיף א[עריכה]

שור המועד וכן שן ורגל שהם מועדים מתחילתן די להם בשמירה פחותה לפיכך אם קשרם בעליו במוסרה ושמרם שמירה פחותה ויצאה והזיקו פטור בד"א במועד אבל תם לא סגי ליה לא במוסירה ולא בשמירה פחותה עד שישמרנו שמירה מעולה זו היא שמירה מעולה דלת שיכולה לעמוד אפילו ברוח שאינה מצויה ושמירה פחותה שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולא בשאינה מצויה אבל אם אינה יכולה לעמוד אפילו ברוח מצויה כאלו לא שמרו כלל וחייב אפילו לא נפלה הדלת ע"י הרוח אלא לסטים הוציאוה או חפרה או חתרה הדלת והפילתו דתחילתו בפשיעה לגבי נפילת הדלת וסופו באונס לגבי חתירה. וקיימא לן כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס הבא מחמת הפשיעה חייב אבל אם חתרה פרצה ויצאה משם פטור שאין האונס בא מחמת הפשיעה:

סעיף ב[עריכה]

שמרה כראוי ונפרצה בלילה או שחתרה הדלת ויצאה והזיקה פטור אפילו ידע שנפרצה שאינו חייב לצאת לטרוח אחריה ודוקא נפרצה בלילה אבל נפרצה ביום חייב דקלא אית למלתא ומסתמא ידע:

סעיף ג[עריכה]

הוציאוה לסטים הם חייבים משעת משיכה או שהכישוה במקל להוציאה ודווקא שהוציאוה כדי לגזלה אבל הוציאוה כדי לאבדה פטורים:

סעיף ד[עריכה]

הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה אם היה גדר בריא וחזק חייב

וי"א דאינו חייב בנזקי הבהמה אלא אם הכישה והזמינה לנזק וכן עיקר (טור ס"ד בשם הראב"ד והמגיד פ"ד דנ"מ) וי"א דאפילו על הבהמה עצמה אינו חייב אם נאבדה (טור)

ואם היה כותל רעוע פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים:

סעיף ה[עריכה]

הניחה בחמה אפילו חתרה ויצאה והזיקה חייב זה שהניחה שם שכיון שהניחה בחמה הרי היא מצטערה ועושה כל שאיפשר לה לעשות לברוח:

הגה: ולכן אפילו היתה קשורה בקשר חזק חייב (טור):

סעיף ו[עריכה]

מסר השור לחרש שוטה וקטן אע"פ שהיה השור קשור הבעלים חייבין שדרך השור להתיר הקשר ולצאת ולהזיק אפילו שמרוהו שמירה מעולה וחתרה ויצאה והזיקה הבעלים חייבים:

סעיף ז[עריכה]

מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו אחד מהם ויצא והזיק אם אינו משתמר אלא בחמשתן זה שפשע בשמירתו חייב ואם משתמר בשאר אף אלו הנשארים חייבים ויש מי שאומר דה"מ כשאמרו כיון שאינך רוצה לשמרו גם אנו מסולקים משמירתו אבל אם לא נסתלקו משמירתו הוא פטור והם חייבים:

סעיף ח[עריכה]

מסרו לאחד מארבעה שומרים מסתמא קבל עליו שלא יזיק ושלא יוזק וה"מ בשור סתם אכל אם מכיר בו שהוא נגחן אינו מקבל עליו אלא שלא יזיק אבל לא שלא יוזק ואם לא שמרוהו כלל ויצא והזיק נכנסו תחת הבעלים וחייבים לשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם והבעלים פטורים ואם אחר שהזיק התם ברשותו אומרים לבעלים הרי שלך לפניך לא אמר כלום שהרי ב"ד לוקחים אותו להשתלם מגופו ואם שמרוהו כראוי שמירה מעולה השומרים פטורים והבעלים חייבים בנזק בלבד שהיא תמה אבל בנזק שן ורגל גם הבעלים פטורים ואם שמרוהו שמירה פחותה אם ש"ח הוא פטור ואם ש"ש או שוכר או שואל הוא חייבים:

סעיף ט[עריכה]

מסרו השומר לשומר אחר והזיק חייב ששומר שמסר לשומר חייב אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר ואם הזיק חייב השומר הראשון לשלם לניזק וילך לעשות דין עם השומר השני ואם מסרה שומר ראשון לבנו או לבן ביתו או למסעדו נכנסו תחת השומר וחייבים:

סעיף י[עריכה]

אם הזיק שורו של שואל לשורו של משאיל או איפכא נתבאר בסימן שמ"ז:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצז (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מי שבהמתו רגילה ליכנס לתוך שדה חבירו ובהמת הקצבים שמזקת
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

מי שבהמתו רגילה ליכנס לשדה חבירו ומזיקתו יכול בעל השדה להתרות בבעל הבהמה שישמור בהמתו וצריך לשומר' (ואם לא שמרה והזיקה חייב לשלם היזקו) (כן מוכח מדברי התוס' והרא"ש) ואינו יכול לומר לו גדור שדך כדי שלא תכנס בו:

סעיף ב[עריכה]

הקצבים שיש להם בהמות לשחוט ביום השוק אם הם מזיקות אפילו בר"ה מתרים בבעלים ג' פעמים שישמרם ואם לא שמרום רשאי הניזק לשחטם שחיטה כשיר' ואומרים לבעלים בואו ומכרו הבשר שלכם:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצח (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות או נתן רשות להכניסו
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות ונגחו שורו של בעל החצר פטור. וכן אם הזיקו בעל החצר פטור שיכול לומר כיון שהכניסו שלא לדעת לא ידעתי עד ששגיתי בו ומיהו אם הזיקו לדעת חייב לשלם נזק שלם שאע"פ שיש לו רשות להוציאו מרשותו אין לו רשות להזיקו:

סעיף ב[עריכה]

הזיק שור הנכנס לבעל החצר או לשורו דינו כאלו הזיקו בר"ה ומשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם:

סעיף ג[עריכה]

קלקל את החצר כגון שחפר בורות שיחין ומערות בעל השור חייב בנזקי החצר ובעל החצר חייב בנזקי הבור מפני שהיה לו לסתמו:

סעיף ד[עריכה]

נפל לבור שבחצר והבאיש את מימיו אם הבאישם בשעת נפיל' חייב בנזקי המים ואם הבאישם אחר נפיל' פטור שהרי נעשה כשאר תקלה שחשוב כבור והמים חשובים ככלים ובור פטור בנזקי כלים:

סעיף ה[עריכה]

אם הכניסו ברשות בעל החצר פטור בעל השור ואם הזיק שור בעל (החצר) לשור הנכנס ברשות פטור אא"כ קבל עליו בעל החצר שמירתו:

הגה: וי"א דכיון דנתן לו רשות ליכנס הוי כאלו קיבל עליו שמירתו ודוק' בנזיקין דאתו ליה מבעל החצר אבל בנזיקין דאתו ליה מעלמא אינו חייב עד שיקבל עליו שמירתו (טור בשם ר"י והרא"ש):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט שצט (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

פרה שהזיקה גובה מולדה ושור שנגח פרה מעוברת כיצד שמין אותה
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

פרה מעוברת שהזיקה גובה חצי נזק ממנה ומולדה מפני שהיא כגופה אפילו ליתא לפרה משתלם כל חצי נזק מהולד מפני שהיא מגופה אבל תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מפני שהביצה אינו מגופה אלא מובדלת ומופרשת:

הגה: מיהו אם הביצה אגודה עדיין בגופה י"א דגובין ממנה (המגיד פ"ט דנ"מ):

סעיף ב[עריכה]

פרה מעוברת שנגחה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם קודם נגיחה ילדה ואז אין להשתלם מהולד או לאחר נגיחה ילדה ויש להשתלם מהולד ואין הפרה לפנינו המוציא מחבירו עליו הראיה ולא יטול מהולד:

סעיף ג[עריכה]

וכן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה מת בצדה ואין ידוע אם מחמת נגיחה הפילה או אם הפילה קודם המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו שהניזק טוען ברי והמזיק טוען שמא ואפילו שאין המזיק מוחזק כגון שעומדת באגם פטור ואפילו משבועה:

הגה: מיהו אם תפס הניזק נאמן אם יש לו מיגו דלא היו דברים מעולם (טור בשם הרא"ש):

סעיף ד[עריכה]

נגח פרה מעוברת והפילה אין שמין פחת פרה בפני עצמה ופחת הולד בפני עצמה אלא שמין כמה היתה הפרה שוה כשהיתה מעוברת ובריאה וכמה היא שוה עכשיו היא והנפל שלה ומשלם הפחת או חציו אם היה תם:

סעיף ה[עריכה]

היתה הפרה לאחד והולד לאחר הרי פחת השומן שפחת גוף הפרה לבעל הפרה ופחת הנפח (דהיינו מה שהיתה נראית תחילה יותר גדולה) (טור) חולקין אותו בעל הפרה עם בעל הולד והנפל של בעל הולד:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט ת (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן ת | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שור שהיה רודף אחר חבירו או שנים רודפים או שנים נרדפים
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק זה אומר שזרך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחבירו עליו הראיה אפילו ניזק טוען ברי ומזיק טוען שמא ואם טען הניזק אתה יודע ששורך הזיק נשבע היסת שאינו יודע. במה דברים אמורים במועד אבל בתם פטור אף מהיסת שהרי אם הודה היה פטור הואיל והוא קנס:

סעיף ב[עריכה]

היו שנים רודפים אחר אחד והרי עדים שאחד מהם הזיק ואינם יודעים איזה משניהם זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורים ואם היו של איש אחד חייב לשלם מגוף הפחות שבשניהם ואם היו מועדים משלם נזק שלם מנכסיו. במה דברים אמורים ששני השוורים עומדים אבל אם מת אחד מהם או אבד והיה אחד מהם תם אע"פ שהם של איש אחד פטור שהרי אומר לו הבא ראיה שזה העומד הוא שהזיק ואשלם לך:

סעיף ג[עריכה]

היו שני השוורים הרודפים אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר הגדול הזיק והמזיק אומר קטן הזיק היה אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר תם הזיק המוציא מחבירו עליו הראיה (לא היה שם ראיה ברורה שזה הזיק אלא עדים מעידים שאחד משני אלו הזיק משלם המזיק כמו שאומר) ואם טען הניזק אתה יודע ודאי שזה הזיק בפניך הרי המזיק משלם מה שהודה ונשבע שבועת התורה על השאר

הגה: וי"א דאין כאן שבועה כלל דהו"ל כטענו חטין והודה לו בשעורים דפטור אף במה שהודה ואפילו תפס מפקינן מיניה (טור ס"ב בשם הרא"ש) ודוקא טען הניוק ברי אבל אם טוען שמא משלם המזיק כמו שהוא טוען (שם):

סעיף ד[עריכה]

  • היו הנזקין שנים -- אחד גדול ואחד קטן, והמזיקים שנים -- אחד גדול ואחד קטן. הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא הקטן הזיק את הגדול וגדול הזיק את הקטן.
  • או שהיה אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן והמזיק אומר תם הזיק את הגדול ומועד את הקטן -- המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא הביא ראיה ברור' פטור המזיק שהרי זה כטענו לו חטים והודה לו בשעורים שהוא נשבע היסת ופטור אף מדמי שעורים
(זו היא סברת י"א שכתבתי בסמוך אבל יש מחלקים דאם היו כאן עדים שאומרים אחד מהן הזיק אלא שאינם יודעין איזה הוא משלם כמו שאמר מזיק ולא מקרי כהאי גוונא טענו חטין והודה לו בשעורין (המגיד פ"ט דב"מ) וכסברא הראשונה שכתב המחבר שמקרי הודאה וכמו שנתבאר)

ואם תפס הניזק ה"ז משלם לקטן מהגדול ולגדול מהקטן כמו שהודה המזיק אפילו תפס בעדים נוטל כמו שאמר המזיק אבל אינו נוטל כפי דבריו ודוקא תפס קודם שבא לבית דין אבל לאחר שבא לבית דין לא מהניא ליה תפיסה אפילו ליטול כדברי המזיק:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תא (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שור שנגח וחזר ונגח ואם תפס ניזק וחזר ונגח
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

שור שנגח וחזר ונגח שור אחר הרי הניזק הראשון והבעלים כשותפים בו כיצד שור שוה ק"ק שנגח שור שוה ק"ק ואין הנביל' יפה כלום הניזק נוטל ק' ובעל השור ק' חזר ונגח שור אחר שוה ק"ק ואין הנבילה יפה כלום האחרון נוטל מאה והניזק שלפניו עם הבעלים נוטלים נ' נ' זוז חזר ונגח שור שוה מאתים ואין הנביל' יפה כלום האחרון נוטל מאה והניזק שלפניו חמשים והניזק הראשון עם הבעלים כ"ה כ"ה וכן על דרך זה חולקים והולכים:

סעיף ב[עריכה]

ניזק שתפס בהמה שהזיקה לגבות חצי נזקו מגופה נעשה עליה שומר שכר לנזקים ואם יצאת והזיקה הניזק הראשון חייב בנזקי' והבעלים פטורים כיצד שור שוה ק"ק שנגח והפסיד ק"ק ותפסו הניזק לגבות ממנו ק' חזר ונגח והפסיד ק"מ הרי הניזק האחרון משתלם ע' והניזק הראשון שתפסו משתלם מותר נזקו והוא ל' והבעלים ק' וכן כל כיוצא בזה:

הגה: וי"א דאין חילוק בין אם תפסו או לא תפסו בכל ענין הניזק אינו מפסיד אלא חצי והבעלים חצי (טור בשם ר"י והרא"ש):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תב (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תב | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

ב' שוורים שחבלו זה בזה והן תמים או מועדים
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

ב' שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמים במותר חצי נזק כגון אם אחד הזיק בחבירו שוה ק' והשני הזיק שוה נ' יצאו חמשים בחמשים והנ' הנותרי' ישלם לו חצים

ואפי' נאבד האחד ודוקא ששוה כל אחד דמי נזקו אבל אם אינו שוה כ"כ אינו מנכה לו רק מה שיוכל לגבות מגופו (נ"י שם) ואם שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם ואם היה אחד תם ואחד מועד מועד בתם שהזיק המועד לתם יותר ממה שהזיקו ישלם במותר נזק שלם כגון אם הזיק מועד בתם סאה והתם לא הזיקו אלא נ' משלם לו ע"ה תם במועד ישלם לו חצי נזק כגון שהזיק תם במועד ק' והמועד לא הזיקו אלא כ"ה משלם לו כ"ה:
הגה: י"א דכל זה מיירי דוקא שהתחילו בבת אחת או לאחר שנפרדו זה מזה חזר השני וחבל בראשון אבל אם א' התחיל המתחיל משלם והשני פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה (בו) פטור (טור בשם הרא"ש) וכן הוא לקמן סי' תכ"א סעיף י"ג לענין שני אנשים שחבלו זה בזה והמחבר שפסק כאן כמי שחולק וס"ל שאין לחלק ולקמן פסק כמו שכתבתי לא כוון יפה:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תג (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תג | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שמין השוורים לניזק ואם פיחתו או הותירו
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

שמין השוורים בנזיקים אם שבר כלי הוא או בהמתו א"א יתן לו כלי שלם ויקח השברים אלא שמין כמה נפחתו דמיו בשביל השבירה ויקח הניזק השברי' והמזיק ישלים עליהם:

סעיף ב[עריכה]

פחת הנבילה לניזק ושבח הנבילה חולקים אותו המזיק והניזק כיצד שור שוה מאתים שנגחוהו ומת והרי הנבילה שוה בשעת מיתה מאה ובשעת העמדה בדין פחתה והרי שוה פ' אין המזיק משלם אלא ק' ואם היה תם משל' לו נ' מגופו (נ"י)

(ודוקא שנודע לניזק בשעת מיתה אבל אם לא נודע לו הפחת על המזיק עד שיוודע לניזק וי"א דה"ה אם הוזלה (טור ס"ח) ויש חולקין דבזולא אע"ג דלא נודע ליה הוי של ניזק) (נ"י פ' הנ"ל)

השביחה הנבילה והרי היא שוה בשעת העמדה בדין ק"כ הרי המזיק משלם תשעים ואם היה תם משלם מ"ה מגופו וזהו וגם את המת יחצון:

הגה: מיהו אם השביחה כל כך עד שחצי שבח הוא יותר מדמי ההיזק לא אמרינן דהמזיק יטול חצי השבח וירויח (טור):

סעיף ג[עריכה]

על המזיק לטרוח בנבילה עד שממציא אותו לניזק כיצד כגון שנפל השור לבור ומת מעלה הנבילה מהבור ונותנה לניזק ואח"כ שמין לו פחת נבילה שנאמר "כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו" -- מלמד שהוא חייב להשיב את הנבל' ואת הפחת שפחתה מן החי לניזק ואם היה תם חצי הפחת:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תד (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תד | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שור שחבל בשור או השביח או פוגם
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והפחיתו חמשים ובשעת העמדה בדין השביח הניזק והרי הוא שוה ת' ואלמלא הנגיח' שהפחיתו היה שוה ת"ת בין שפטמו בין ששבח מאליו אינו נותן אלא כשעת הנזק:

סעיף ב[עריכה]

כחש מחמת המכה בשעת העמדה בדין והרי הפחת שוה מאה נותן לו כשעת העמדה בדין השביח המזיק בשעת העמדה בדין אם מחמת שפטמו שבח אינו משתלם ממנו אלא מה שהי' שוה בשעה שהזיק

(וי"א דאם השבח יתר על ההוצאה נוטל המזיק דמי ההוצאה וכבר טרחו ועמלו ובשאר השבח נוטל הניזק חלקו) (טור ס"ג)

ואם מחמת עצמו השביח משתלם ממנו בשעת העמדה בדין:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תה (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תה | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שור שחבל באדם או שנגח אשה או שפחה
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

שור שחבל באדם אפי' נתכוון לבהמה וחבל באדם דינו כדין שור שהזיק לשור תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ופטור מצער וריפוי ושבת ובושת שלא חייבה תורה בד' דברים אלו אלא באדם:

סעיף ב[עריכה]

שורו שחבל באביו ואמו או שהדליק גדיש בשבת חייב בנזקיו אע"פ שאם עשה הוא כן היה פטור:

סעיף ג[עריכה]

נגח אשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות אע"פ שהוא מועד לנגוח אבל אם נגח שפחה מעוברת ויצאו ילדיה חייב כאילו נגח בהמה מעוברת ושמין אותה כמה היתה שוה תחלה וכמה נפחת דמיה ומשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תו (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תו | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שור של עכו"ם או של הפקר או של חרש שוטה וקטן
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם פטור ושל עכו"ם שנגח לשל ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

סעיף ב[עריכה]

שור של הפקר שנגח וקודם שיתפוס אותו הניזק קדם אחר וזכה בו פטור:

סעיף ג[עריכה]

נגח שורו והפקירו קודם שעמד בדין וזכה בו אחר פטור אבל אם זכה בו הוא עצמו חייב:

סעיף ד[עריכה]

נגח ואחר כך מכר או הוריש חייב:

סעיף ה[עריכה]

שור של פקח שנגח לשור חרש שוטה וקטן חייב ושל חרש שוטה וקטן שנגח לשל פקח וכן שור שהלכו בעליו למדינת הים ונגח פטורים:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תז (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שור שנגח ומכרו מזיק או ניזק
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

שור תם שהזיק אם מכרו המזיק עד שלא עמד בדין אע"פ שהוא מכור הרי הניזק גובה הימנו וחוזר הלוקח וגובה מהמזיק שמכר לו שכיון שנגח קול יש לו ולא היה לו ללוקח ליקח אותו עד שיגבה הניזק:

הגה: מכרו ניזק מכור וכשיתפסנו יקחנו הלוקח (טור ס"א):

סעיף ב[עריכה]

שחטו מזיק גובה מבשרו (וי"א דצריך לשלם פחת השחיטה) (טור שם מהג"מ פ' המניח) וכן אם נשתמש בו חייב ליתן לניזק שכירות (טור וב"י בשם רש"י והראב"ד) נתנה במתנה מה שעשה עשוי ויגבה הניזק ממנו:

סעיף ג[עריכה]

בד"א כשמכר או נתן קודם שעמד בדין אבל אם עמד בדין ואח"כ מכרו או נתנו במתנה לא עשה כלום:

סעיף ד[עריכה]

קדמו בעל חוב של מזיק ותפסוהו בין שחב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא זכה אלא הניזק גובה ממנו שאפי' היה אצל בעל חוב מתחלה והזיק היה גובה מגופו:

הגה: וי"א דוקא דיוכל הבעל חוב לגבות חובו ממקום אחר אבל אם היה השור אפותיקי מפורש לבעל חוב וקדם בע"ח לנזיקין בע"ח קודם טור (ל' רמב"ם שם והרא"ש):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תח (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

אין דנין דיני נזיקין אלא בעדות ברורה
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

אין הנזיקים משתלמים אלא בראיה ברורה ובעדים כשרים

(ואין מקבלין העדות אלא בפני בעל דין אפי' היה הוא ועדיו חולים) (נ"י פוק כיצד):

סעיף ב[עריכה]

שור שהיה רועה ונמצא שור הרוג בצדו אף ע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לנשוך אין אומרים בידוע שזה נגחו או נשכו אפי' גמל האוחר בין הגמלים ונמצא הרוג בצדו אין אומרים בידוע שזה הרגו עד שיראוהו עדים כשרים:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תט (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

אין מגדלים בהמה דקה בישוב וחזיר וכלב רע בכל מקום
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל מפני שדרכם לרעות בשדות של אחרים והיזקם מצוי. אבל מגדלים בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל. והאידנא שאין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישראל שדות נראה דשרי.

סעיף ב[עריכה]

לא יגדל ישראל חזירים בכל מקום אפילו למשוח בהם עורות ואין צריך לומר לסחורה.

סעיף ג[עריכה]

אסור לגדל כלב רע אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם. ובעיר הסמוכה לספר מותר לגדלו. וקושרו ביום ומתירו בלילה.

הגה: וי"א דהשתא שאנו שרוין בין העכו"ם ואומות בכל ענין שרי. ופוק חזי מאי עמא דבר (הגהת אלפסי החדשים). מיהו נראה אם הוא כלב רע שיש לחוש שיזיק בני אדם דאסור לגדלו אא"כ קשור בשלשלאות של ברזל:

סעיף ד[עריכה]

מי שנפלו לו כלבים וחזירים בירושה -- אין מחייבים אותו למכרם ביחד אלא מוכר מעט מעט:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תי (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תי | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

בור באיזה מקום חיובו וכמה שיעורו וכל משפטי בור
ובו שלושים ושמונה סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלח

סעיף א[עריכה]

בור הוא מאבות נזיקין דכתיב כי יכרה איש בור שמאחר שחפרו נתחייב בנזקיו כיון שעשה דבר המזיק וזהו ממונו שמזיק במקום שעשאו שאינו זז ממקומו אלא עומד במקומו והעובר עליו ניזק לפיכך כל הדומה לו שהוא ממונו ומונח במקומו ומזיק אפי' שפך מים ברשות הרבים והוחלק בהם אחד חייב:

סעיף ב[עריכה]

אחד הכורה בור ואחד הפותח בור שכרהו אחר וכסהו כראוי ובא זה וגילהו חייב:

סעיף ג[עריכה]

המוצא בור וכסהו וחזר וגילהו בעל הבור חייב וזה האחרון פטור סתמו בעפר וחזר והוציא את כל העפר זה האחרון חייב שכיון שסתמו בעפר נסתלק מעשה ראשון:

סעיף ד[עריכה]

אחד החופר או הלוקח או שניתן לו במתנה שנאמר בעל הבור ישלם מי שיש לו בעלים מ"מ וכן אם נחפר מאיליו או שחפרו בהמה וחיה ברשותו הואיל והוא חייב למלאותו או לכסותו ולא עשה הרי זה חייב בנזיקין:

הגה: וכן אם כרה אחד ברשותו ונודע לבעל החצר חייב בעל החצר לכסותו ואם לא כיסה הוי כאלו חפרה בעצמו והכורה חייב לשלם לו נזקי חצירו (טור):

סעיף ה[עריכה]

שורו שחפר ברה"ר או ברשות אחר פטור בעל השור שנאמר כי יכרה איש בור ולא שור בור:

סעיף ו[עריכה]

אחד החופר בור ברשות הרבים או החופר בור ברשותו ופתחו לר"ה או פתחו לרשות חבירו או שחפר ופתח לרשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו ה"ז חייב בנזקיו אבל אם הפקיר רשותו ובורו או שהפקיר בורו שברשותו ה"ז פטור שנאמר בעל הבור ישלם מי שיש לו בעלים וזה הפקר ובתחלה ברשות חפר מפני שחפר ברשותו:

סעיף ז[עריכה]

החופר בור בר"ה לצורך רבים ומסר להם כיסויו או הודיע לב"ד שרוצה להסתלק ממנו שהם יתעסקו בו לכסותו פטור והוא שחפר במקום שיש לו רשות לחפור:

סעיף ח[עריכה]

האומר לחבירו לחפור בור בר"ה וחפרו החופר חייב והמשלח פטור:

סעיף ט[עריכה]

הבונה סמוך לר"ה רשאי לחפור לצורך היסוד אפילו להרחיבו לצד ר"ה ואם הוזקו בו פטור כיון שעשה ברשות:

סעיף י[עריכה]

אחד החופר בור או שיח או מערה או חריץ ולמה נאמר בור שיהא בו כדי להמית דהיינו עומק י' טפחים אבל אם היה פחות מי' טפחים ונפל לתוכו שור או שאר בהמה חיה ועוף ומת פטור ואם הזיק בעל התקלה חייב נזק שלם:

סעיף יא[עריכה]

היה עומק הבור ט' טפחים ומהם טפח א' מים חייב שהטפח של מים חשוב כעומק ב' טפחים ביבשה:

סעיף יב[עריכה]

היה עמוק שמנה ומהם ב' טפחים מים או שהיה עומקו ז' טפחים ומהם ג' טפחים מים ונפל לתוכו שור וכיוצא בו ומת אין מחייבין אותו לשלם ואם תפס אין מוציאין מידו:

{{רמ"א|הגה: ועיין לעיל סי' שפ"ח סעיף א' וז' דיש חולקין:

סעיף יג[עריכה]

חפר אחד שמנה ובא חבירו וחפר עוד טפח שניהם חייבים בנזקין כל אחד לפי מה שחפר:

סעיף יד[עריכה]

החופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לכ' ובא אחר והשלימו לל' -- כולם חייבים:

סעיף טו[עריכה]

חפר הראשון פחות מי' אפי' טפח ובא אחרון והשלימו לעשרה בין שחפר בו טפח או שהגביה בנין על שפתו זה האחרון חייב (אפי' בנזקין) (טור ס"ח) סתם טפח שהוסיף או שסתר טפח שבנה ה"ז ספק אם כבר נסתלק מעשה ראשון או אם עדיין לא נסתלק:

סעיף טז[עריכה]

חפר הראשון בור עמוק ובא האחרון והרחיבו ונפל לתוכו שור ומת אם מחמת הבלו מת האחרון פטור שהרי מיעט הבלו ואם מחמת חבטו מת האחרון חייב שהרי הקריב היזק בור זה וכן אם נפל השור מאותו מצר שהרחיב האחרון חייב שהרי הקריב היזק בור זה אע"פ שמת מן ההבל ואם מהצד שחפר הראשון נפל הראשון חייב שזה האחרון מיעט הבלו:

הגה: וי"א דאין חילוק בין מת בהבלא או בחבטה רק אם נפל מצד שהרחיב חייב בכל ענין ואם נפל מצד השני האחרון פטור בכל ענין (טור ס"ח בשם הרא"ש):

סעיף יז[עריכה]

בור שחייבה עליו תורה אפי' לא מתה הבהמה אלא מהבלו ואין צ"ל אם מתה מחבטו לפיכך אם היה עומק הבור כרחבו אין לו הבל ואם לא נחבטה בו הבהמה ומתה פטור היה עומקו יותר על רחבו יש הבל ואם מתה בו הבהמה חייב אף ע"פ שלא נחבטה בקרקעיתה:

סעיף יח[עריכה]

עשה תל גבוה בר"ה ונחבטה בו הבהמה ומתה אם היה גבוה י' טפחים חייב לשלם ואם היה פחות מי' פטור על מיתת הבהמה אבל אם הוזקה בלבד חייב לשלם נזק שלם ואפי' בתל גבוה כל שהוא או בחפירה כל שהיא שהנזק בכל שהוא דבר מצוי וידוע ואין המיתה בכל שהוא מצויה והרי הוא כמו אונס:

סעיף יט[עריכה]

וכן אינו חייב על מיתת הבהמה בבור או על חבטתה בתל אלא אם היתה הבהמה קטנה או חרשת או שוטה או סומא או שנפלה בלילה אבל אם היתה פקחת ונפלה ביום ומתה פטור שזה כמו אונס מפני שדרך הבהמה לראות ולסור מהמכשולות:

סעיף כ[עריכה]

וכן אם נפל לתוכו אדם ומת אפילו היה סומא או שנפל בלילה בין שהיה בן חורין או עבד ה"ז פטור ואם הוזק בו האדם או הבהמה הפקחת חייב נזק שלם:

הגה: וי"א דבהמה פקחת פטור אפי' מנזיקין אם נפל שם ביום (טור סכ"ב והמגיד פרק י"ב דנזקי ממון):

סעיף כא[עריכה]

נפלו כלים בבור והוזקו או נשתברו פטור שנא' ונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם חמור ולא כלים. ולא נתמעט אדם אלא ממית' אבל אם הוזק בו חייב אבל על הכלים פטור בין אם נשברו לגמרי בין אם הוזקו:

סעיף כב[עריכה]

כסהו כראוי אע"פ שהתליע מתוכו ונפל לתוכו שור ומת פטור שנא' ולא יכסנו הא אם כסהו פטור:

סעיף כג[עריכה]

כסהו ברבר שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים והלכו עליו גמלים ונתרועע והלכו עליו שוורים ונפלו בו אם אין הגמלים מצויים באותו מקום הרי זה פטור מפני שזה אונס לו (מיהו אם נפל בתוכו גמל אפינו פקח חייב דהואיל וראהו מכוסה עבר עליו טור ס"ט) ואם יבאו שם גמלים אפילו לפרקים חייב:

סעיף כד[עריכה]

התליע מתוכו ונפלו בו שורים אע"פ שהגמלי' מצויים שם תמיד והרי הוא פושע לגמלי' הואיל ומחמת שהתליע נפלו בו השוורים פטור וכן כל כיוצא בזה:

הגה: ויש מחלקין דפטור בכהאי גוונא דוקא שאם היו עוברים הגמלים היו נופלים עם הכיסוי דאז לא פשע כלל לגבי שוורים דאם יעברו גמלים יפול הכיסוי ולא יעברו שוורים פקחין כי יראו שאינו מכוסה אבל אם הוא שאם יעברו הגמלים לא יפול הכיסוי רק יתרועע ואם יעברו אח"כ שוורים יפלו חייב בהתליע מתוכו דהואיל ופשע לגבי שוורים חייב אף בהתלעה (טור ס"ט):

סעיף כה[עריכה]

בור של ב' שותפין ועבר עליו הראשון ולא כיסהו השני ולא כיסהו הראשון חייב עד שימסור דליו לשני (וי"א דשניהן חייבין עד שימסור דליו לשני) (טור ס"י) ומשמסר דליו לשני לדלות ממנו נפטר הראשון ונתחייב השני לכסותו:

סעיף כו[עריכה]

כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגול' ולא כסהו השני חייב ועד אימתי יהי' השני לבדו חייב עד שידע הראשון שהבור מגול' וכדי שישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו וכל שימות בו תוך זמן זה הרי השני לבדו חייב בו וכל שימות בו אחר זמן כזה שניהם חייבים לשל' שהרי שניהם פשעו:

הגה: וי"א דגם לשני נותנין זמן עד שישכור פועלים ויכרות ארזים אלא שאינו צריך הודעה (טור סי"ב בשם ר"י והרא"ש):

סעיף כז[עריכה]

יש מי שאומר שאם אינו מוצא לקנות ארזים אלא ביוקר צריך להמתין לו עד שימצא לקנות בשווים:

סעיף כח[עריכה]

כל הנזקים אם הוא דבר שאין דרכו בעצמו לסלקו אין מחייבין אותו לסלקו עד שישכור פועלים וה"מ דאנוס כגון בור שכסהו כראוי והתליע אבל בור שהניחו מגול' פושע הוא ולאלתר חייב בנזקיו:

סעיף כט[עריכה]

המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל הדלי ונטל דליו בעל הבור חייב:

סעיף ל[עריכה]

המוסר בורו לשומר חייב בנזקיו ואם מסרו לחרש שוטה וקטן אע"פ שהיה מכוסה הרי הבעלים חייבים מה שהבור עשוי להתגלות ואלו אין בהם דעת:

סעיף לא[עריכה]

בור שכרוי ועומד ונכנס בו אדם להרחיבו או להעמיקו ועבר שור על שפתו ונבעת מקול הכורה ונפל לתוכו בין לפניו בין לאחריו חייב בעל הבור אפילו השור פקח וביום שהכורה פטור שאינו אלא גרמא וכיון שאי אפשר להשתלם ממנו ישתלם מבעל הבור אבל אם נבעת השור מקול הכורה ונפל לאחורי הבור פטור:

סעיף לב[עריכה]

שור שדחף בהמה לתוך הבור ומת אם מועד הוא בעל הבור משלם מחצה ובעל השור מחצה ואם תם הוא בעל השור משלם רביע מגופו ובעל הבור משלם ג' חלקים מהיפ' שבנכסיו שבעל הנביל' אומר לבעל הבור פחת נביל' זו יש לי אצלך אע"פ שהיא גדולה ופקחת כיון שנדחפה ה"ז כמי שנפל' בלילה כל שאני יכול להוציא מבעל השוד אני מוציא והשאר אתה חייב לשלמו:

סעיף לג[עריכה]

וכן המניח אבן על פי הבור ובא השור ונתקל בה ונפל לבור ומת המניח את האבן משלם מחצה ובעל הבור מחצה:

סעיף לד[עריכה]

אם אדם ושור דחפו שור אחד לבור והיה אדם שלא בכוונה שאם היה בכונה היה בעל הבור פטור שלשתן חייבים אם השור מועד משלשים ביניהם ואם הוא תם משלם השתות והמותר ישלמו ביניהם האדם ובעל הבור:

סעיף לה[עריכה]

אם דחפו אשה ויצאו ילדיה האדם לבדו חייב הכל ושור וכורה פטורים:

סעיף לו[עריכה]

אם דחפו בו אדם והוזק שלשתם חייבים בנזק ואדם לבדו חייב בשאר ד' דברים ואם דחפו בו כלים ונשברו אדם ובעל השור חייבים ובעל הבור פטור:

סעיף לז[עריכה]

יש מי שאומר הוא הדין לשנים שהזיקו ושניהם בני חיובא אלא שהאחד ברח או שאין לו במה לשלם משלם מאחר עד שיעור מה שהי' הוא חייב על נזק זה אלו עשאו לבדו ויש חולקין דכיון דחבירו מדינא בר תשלומין אלא שאין לו מה לשלם למה יפרע זה בשבילו ולפי זה שור שדחף בהמ' לבור האידנא אינו משלם אלא ג' חלקים אע"פ שהשור פטור אף מהרביע שהרי אין דנין דיני קנסות אין בעל הבור משל' אותו בשבילו:

סעיף לח[עריכה]

החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו בעל השור פטור ואם מת השור נוטל בעל השוד דמי שורו מיורשי בעל הבור:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תיא (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תיא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

תולדות הבור כגון אבנו סכינו ומשאו שהזיקו
ובו שבעה סעיפים:
אבגדהוז

סעיף א[עריכה]

תולדות הבור אבנו סכינו ומשאו וכיוצא בהן שהניחה בר"ה והזיקו במקומם בין הפקירן או לא הפקירן או שהניחם בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו במקומם אחר שנחו שדומה לבור ממונו שמזיק במקום שמונח שם לפיכך יש לו כל דיני בור לחייב נזק שלם מתחלתו על מיתת בהמה או הזיקה ועל נזקי אדם בין נתקל באבן והוזק באבן בין נתקל בקרקע והוזק באבן אבל אם נתקל באבן והוזק בקרקע פטור (ופטור) בו ממיתת אדם ונזקי כלים וכן אם הניחם ברשותו והפקיר רשותו ולא הפקירם ונתקל בקרקע וניזק בתקל' זו והוזק חייב בעל התקלה:

סעיף ב[עריכה]

ואם נפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו בשעת נפילה או אפילו אחר נפילה כל זמן שלא היה לו פנאי לסלקה פטור אבל לאחר מכאן חייב ואי אפקרינהו פטור אפילו לאחר מכאן:

סעיף ג[עריכה]

אם הניחם בר"ה ולא הזיקו במקומם אלא נתגלגלו למקום אחר על ידי רגלי אדם או רגלי בהמה אם הזיקו דרך הלוכן ע"י רגלי אדם חייב המגלגל הכל שהוא פושע בהיזק זה ובעל התקלה פטור:

סעיף ד[עריכה]

אם גלגלם רגלי בהמה והזיקו בהילוכם חייב בעל הבהמה החצי ובעל התקלה החצי:

סעיף ה[עריכה]

אם התיזה הבהמה והזיקה דרך הלוכה משלם בעל הבהמה רביע ובעל התקלה ג' חלקים:

סעיף ו[עריכה]

אם לאחר שנחו מגלגולם הזיקו הוה ליה בור וחייב בעל התקלה הכל:

סעיף ז[עריכה]

הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות והטיל בו גללים וטנפו כליו של בעל החצר פטור בעל השור דהוה ליה הנך גללים בור ובור פטור בכלים כמו שנתבאר בסימן שקודם זה:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תיב (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תיב | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

המניח הכד ברה"ר ונתקל בו אחר או טען כד ונתקל ונשבר והשופך מים לרשות הרבים והזיקו
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בו ושברו פטור שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים ואם הוזק בו בעל הכד חייב ואפי' הפקיר הכד שכל המפקיר נזקיו בדבר שאין לו רשות לעשות מתחלה חייב:

סעיף ב[עריכה]

הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו כמו במקו' פנוי שלפני בית הבד ובא אחר ונתקל בו ושברו חייב ואם הוזק בו המהלך בעל הכד פטור מפני שהי' לו להסתכל ואם היתה אפיל' או שמילא כל הדרך כדים פטור על שבירתן ואם נתקל בה והוזק בעל הכד חייב וכן כל כיוצא בזה ואם מילא כל הדרך כדים שאי אפשר לעבור אפילו שברו בידים פטור ומיהו אם בשעה ששיברם הוזק בחרסיה פטור אע"פ שזה מילא כל הדרך דאיהו דאזיק אנפשיה:

סעיף ג[עריכה]

ודוקא אדם אין דרכו להסתכל בדרכים אבל בהמ' שעיני' למטה דרכה לעיין אנה תלך לפיכך אם נתקל' והוזקה בכד המונח בר"ה פטור בעל הכד ואם שברתו דרך הילוכה הוה ליה רגל ופטור דרך ביעוט הוה ליה קרן וחייב:

סעיף ד[עריכה]

מי שהיה טעון כד ונתקל ונשבר הכד והזיק לאחרים בשעת נפילה פטור דנתקל לאו פושע הוא (ע"ל טור סי' ש"ד) לפיכך אם לאחר שנחו שברי הכד בארץ הוזק בהם אדם או שהוחלק במים שנשפכו מהכד פטור מדיני אדם דה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס וחייב בדיני שמים אם היה לו פנאי לסלקם ואם נתכוין לזכות בשברי החרס חייב בנזיקין שיזיקו אח"כ דהשתא הוה ליה בור ופטור בהם על הכלים ואם פשע בנפילתן ונשבר הכד חייב על מה שיזיק בין בשעת נפילה בין על אחר שנחו השברים אפי' דאפקרינהו:

סעיף ה[עריכה]

השופך מים בר"ה ונטנפו בהם כליו של חבירו פטור דהוה ליה בור ופטור בו את הכלים בין הפקירם בין לא הפקירם אבל אם הוחלק בהם אדם ונפל לארץ והזיק חייב וכל שכן אם נבלעו המים בארץ ונעשו רפש וטיט והזיקו דהשתא ה"ל בור ממש אפי' אם הוא בימות הגשמים שיש רשות לכל אדם לפתוח ביב שלו להיות מקלח בר"ה אפי' הכי אם הזיק חייב לשלם וכ"ש בימות החמה דחייב כיון שהוא שלא ברשות שאין לאדם רשות לפתוח לרשות הרבים בימות החמה:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תיג (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תיג | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין הקדרים שהולכין זה אחר זה ונתקלו ונפלו
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

שני קדרים שהיו מהלכים בדרך זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון אם היה לראשון לעמוד ולא עמד חייב הראשון בנזקי שני שאע"פ שהוא אנוס בשעת נפילה אינו אנוס בהיותו מוטל לדרך והרי הוא יכול לעמוד ואם לא היה לו לעמוד פטור ואע"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו מפני שהוא טרוד בנפשו (וי"א דחייב אם היה לו פנאי להזהירו ולא הזהיר) (טור ס"א בשם הרא"ש)

במה דברים אמורים? שהוא חייב בנזקיו של שני כשהוזק גופו של שני אבל אם הוזקו כליו פטור שאינו חייב על הכלי' בבור וכל תקלה תולדו' בור הוא כמו שנתבאר:

סעיף ב[עריכה]

הקדרים והזגגים (פי' מוכרים כלי זכוכית) וכיוצא בהם שהיו מהלכים זא"ז ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון והשלישי בשני וכל אחד מהם יש לו לעמוד ולא עמד הראשון חייב בנזקי גופו של שני בין שהוזק בגופו של ראשון המוטל לארץ בין שהוזק במשאו (ויש חולקין וסבירא להו דאם הוזק במשאו אפי' גופו של שני פטור) (טור שם בשם הרא"ש) והשני חייב בנזקי גופו של שלישי אם הוזק בגופו של שני אבל אם הוזק במשאו של שני שנפל פטור שהרי אומר לו השני בור זה שהוא משאו אין אני הכורה אותו שהרי הראשון הפיל השני עם משאו ואם הזהירו זא"ז כולם פטורין:

סעיף ג[עריכה]

נפל הראשון והיה מוטל לרוחב הדרך ונתקל אחד בראשו ואחד ברגליו ואחד בבטנו הדי הוא חייב בנזקי כולם הואיל והיה לו לעמוד ולא עמד:

הגה: וי"א דדוקא אם מונח הראשון באלכסון (טור שם בשם הרא"ש):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תיד (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תיד | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

אימתי אדם רשאי להוציא זבלים לרשות הרבים
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

לא יוציא אדם תבנו וקשו לרשות הרבים כדי שידושו ויעשו זבל ואם הוציאם קנסוהו חכמים שיהיו כהפקר וכל הקודם בהם זכה מעת שנידושו והשביחו

(מיהו י"א דאין מורין לו לכתחלה להחזיק אלא בשבח אבל לא בגופו ואם התרו בבעלים ולא סלקו מפקירין אותו לכל טור ס"ד)

ואם קדם אדם וזכה בהם משעת הוצאה לרשות הרבים אין מוציאין מידו (וי"א דלא מהני תפיסה) (ר"י ורא"ש וטור שם) (וע"ל סי' שפ"ח) ואע"פ שהם כהפקר אם הוזק בהם אדם או בהמה הרי זה המוציא חייב לשלם:

סעיף ב[עריכה]

יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים (אבל לא בשעת הוצאת זבלים אסור להוציאו כדי להניחו שם אבל מוציאו כדי לפנותו לאלתר (טור ס"א) וכל שכן מים נקיים ושופכין שלו שאין שוהין ומתעכבים ברשות הרבים שמותר לשפכן אפי' בימות החמה ואפי' מים סרוחין כל שדעתו לפנותו לאלתר ואפילו מתקן בור פחות משלשה טפחים אין בני רשות הרבים יכולים לעכב) (מרדכי סוף ב"מ בשם מהר"מ) ולצבור אותם שם שלשים יום כדי שיהיה נשוף ברגלי אדם ואעפ"כ אם הזיק חייב לשלם וחייבים על זה הגלל משום גזל כיון שאין בו שבח אם נדוש לא קנסו בו:

הגה: וי"א דלאחר שהוזק כל הקודם זכה (טור ס"ב):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תטו (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תטו | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הגודר גדרו בקוצים והוזק בהם והמצניע קוצים בכותל חבירו
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו בקוצים והפריחו לרה"ר והוזק בהם אחר חייב נזק שלם ואם גדר בקוצים בצמצום בתוך רשותו פטור לפי שאין דרך בני אדם להתחכך בכותלים:

סעיף ב[עריכה]

המצניע קוציו וזכוכיותיו בתוך כותלו של חבירו ובא בעל הכותל וסתר כותלו ונפל לרה"ר והזיק אם כותל רעוע הוא המצניע חייב ואם כותל בריא הוא בעל הכותל חייב:

הגה: ואם הזיקו בשעת נפילה י"א דבעל כותל חייב בכל ענין (טור ס"ב) ואם נפלה הכותל מאיליו אם היתה בריא פטורים ואם היתה רעוע המצניע חייב ואם סתרה אינש דעלמא הסותר חייב והמצניע פטור (נ"י פ' המניח) (וע' לעיל סי' שצ"ו):

סעיף ג[עריכה]

מדת חסידות הוא שיצניע אדם קוציו ושאר כל דבר המזיק במקום שלא יבא מהם תקלה כגון שישליכם לנהר או ישרפם:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תטז (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תטז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הכותל והאילן שהיו רעועים ונפלו והזיקו
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם אע"פ שהפקירם לפי שאינם דומים לבור שהרי אין תחילתן להזיק (וי"א דאם היה לו פנאי לסלקן ולא הפקירן חייב) (טור ס"א)

ואם היו רעועין ב"ד קובעין לו זמן ודוקא שהתרו בו ב"ד אבל בלא ב"ד אע"פ שהתרו בו חביריו אינו כלום מיהו אם חפר בכותל וגרם להפילו חייב בניזקין והוה ליה חציו ממש (ב"י בשם רשב"א) לקוץ את האילן ולסתור את הכותל.

וכמה הזמן? ל' יום (ואם הדבר נחוץ ויש לחוש שיזיק לאחרים אין נותנין לו זמן רק כופין אותו לסלק היזיקו מיד) (ב"י בשם ריטב"א).

נפלו בתוך הזמן -- פטור, לאחר הזמן -- חייב מפני שהשהה אותם.

הגה: וכ"ז כשבנאה מתחילתו כראוי אבל אם לא בנאה כראוי ומחמת זה נפל הכותל חייב בנזקה (תוס' המגיד פי"ב דנזקי ממון וב"י בשם רבי' ירוחם נל"א ס"א):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תיז (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תיז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

כל דבר המזיק אין מוציאין אותו לר"ה
ובו שבעה סעיפים:
אבגדהוז

סעיף א[עריכה]

לא יסקל אדם מרשותו לר"ה ואין עושין חלל תחת ר"ה ולא בורות ולא שיחין ולא מערות ואע"פ שהעגלה יכולה להלך על גביהן והיא טעונה אבנים שמא תפחת מלמטה שלא מדעתו:

הגה: וי"א דאע"נ דהכי דינא הוא מ"מ כבר נהגו לעשות ביבין ומרתפות תחת חלל ר"ה וכן זיזין וכולן מוחלין על כך מאחר שכן נהגו ועוד שר"ה הם של מושלי העיר ולכל מה שנותנין רשות אזלינן בתריה ולפי ענין המנהג (ב"י בשם רשב"א)

והחופר בור לצורכי רבים מותר:

סעיף ב[עריכה]

אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לר"ה אא"כ היו למעלה מגמל ורוכבו והוא שלא יאפיל הדרך על גבי ר"ה ואם רצה כונס לתוך שלו ומוציאו כנס ולא הוציא הרי זה מוציא כל זמן שירצה אבל אינו יכול להחזיר הכתלים למקומם לעולם שכל מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:

הגה: ודוקא במקום שרבים דורסים בו אבל אם אין דורסים שם כגון שבנה שם אצטבא אע"ג דרבים מעבירים שם משאם יכול להחזיר הכותל למקומו (ב"י בשם רבי' ירוחם):

סעיף ג[עריכה]

לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאות לר"ה הרי זה בחזקתה ואם נפלה חוזר ובונה אותה כשהיתה:

סעיף ד[עריכה]

אילן שהוא נוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו ומניחים מקום פנוי משתי שפתות הנהר ברוחב כתפי המלחים שיורדי' שם ומושכים הספינה וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצין אותו מיד ואין מתרין בבעלי' שהרי מעכב מושכי הספינה:

סעיף ה[עריכה]

אין שורין טיט בר"ה להשהותו זמן רב ואין לובנים בו לבנים אבל גובלים שם טיט לצורך בנין אבל לא לעשות לבנים:

סעיף ו[עריכה]

הבונה ברה"ר כשמכין האבנים צריך שלא ישהה שם אלא מביא ובונה מיד:

סעיף ז[עריכה]

וכלם שהזיקו חייבי' לשלם נזק שלם:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תיח (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תיח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

נזקי האש - פטורו וחיובו, וטמון באש, וכל דיניו
ובו שמונה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיח

סעיף א[עריכה]

אש הוא אב דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים והוא ממונו שהולך למרחוק ומזיק ע"י הרוח שמוליכו לפיכך כל הדומה לו שהוא ממונו והולך ומזיק הוא תולדתו ויש לו דין אש לפטור בו טמון:

סעיף ב[עריכה]

כתיב כי תצא אש אפילו מעצמה שהדליק בתוך שלו והלך ודלק בתוך של חבירו אפילו לא שרפה אלא עציו ואבניו או שליחכה נירו חייב לשלם הכל אא"כ הרחיק כשיעור אבל אם הרחיק בשיעור ויצא והזיק פטור:

הגה: וכל זה במדליק בתוך שלו אבל במדליק בתוך חבירו אפילו עברה כמה מילין חייב (טור ס"א):

סעיף ג[עריכה]

וכמה שיעור הרחקה הכל לפי גובה הדליקה ואם לא הרחיק כראוי ועברה האש והזיקה חייב לשלם נזק שלם:

סעיף ד[עריכה]

הרחיק כראוי ועברה והזיקה פטור שזו מכה בידי שמים הוא וכן אם עברה נהר או שלולית שיש בהם מים ורחבם שמונה אמות פטור (וי"א דאם הנהר רחב שמונה אמות אפילו אין בו מים והיאור אפילו כל שהוא ויש בו מים פטור) (טור ס"א) עברה גדר אומדים גובה הגדר וגובה הדליקה והעצי' והקוצי' המצויים שם אם אינה ראויה לעבור פטור ואם ראויה לעבור חייב:

סעיף ה[עריכה]

בד"א באש הקודחת אבל אם היה להב גדול העולה ונכפף מגובה עליית הלהב והיו עצים מצויים שם אין לה אומד אלא אפילו עברה אלף אמה חייב:

סעיף ו[עריכה]

נפלה דליקה בחצרו ונפל גדר שלא מחמת הדליקה ועברה הדליקה בחצר אחרת אם היה יכול לגדור הגדר שנפל ולא גדרו חייב למה הדבר דומה לשורו שיצא והזיק שהיה לו לשמרו ולא שמרו:

סעיף ז[עריכה]

השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בד"א כשמסר להם גחלת וליבוה (פי' מענין לבת אש) שדרך הגחלת להכבות מאיליה קודם שתעבור ותדליק אבל אם מסר להם שלהבת חייב שהרי מעשיו גרמו:

סעיף ח[עריכה]

שלח הבעירה ביד הפקח זה הפקח שהבעיר חייב לשלם והשולח פטור וכן אם הניח שומר לשמור הבעירה השומר חייב:

סעיף ט[עריכה]

  • אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים -- המביא את העצים חייב.
  • אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור -- המביא את האור חייב.
  • בא אחר וליבה -- המלבה חייב.
  • ליבתו רוח שאינה מצויה תמיד -- הרי כולם פטורים (ואם הרוח מצויה האחרון חייב (טור ס"ד).

וכן אם היה הרוח שאינה מצויה מנשב בשעה שבא האחרון לשם האחרון חייב) (המגיד פי"ד דב"מ)

  • ליבה וליבתו הרוח -- חייב:
הגה: וי"א דאין המלבה חייב אלא שיש בליבוי שלו כדי ללבות ואין ברוח לבד כדי ללבות אבל אין בכל א' כדי ללבות או ביש בכל א' כדי ללבות פטור (טור שם וב"י בשם הראב"ד והרא"ש) וי"א דה"ה אם שנים לבו ואין בכל א' כדי ללבות פטורין (מרדכי פ' הכונס):

סעיף י[עריכה]

עשה האחד האש ובא אחר והוסיף אם יש במה שעשה הראשון כדי שתגיע למקום שהלכה הראשון חייב ואם לאו הראשון פטור והאחרון חייב:

סעיף יא[עריכה]

הכופף קמתו של חבירו לפני הדליקה כדי שתגיע בה הדליקה אם כפפה במקום שתוכל הדליק' להגיע ברוח מצויה חייב לשלם ואם אינה יכולה להגיע ברוח מצויה פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.

(ואם הרוח שאינה מצויה כבר מנשב ואח"כ כפפה חייב בכל ענין) (המגיד הנ"ל):

סעיף יב[עריכה]

גמל שהוא טעון פשתן ועבר בר"ה ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את כל הבירה בעל הגמל חייב מפני שהרבה במשאוי בין שעמדה הבהמה בין שלא עמדה ואם הניח החנוני נרו מבחוץ הוא חייב לשלם אז דמי הפשתן לבעל הגמל ואפילו הוא נר חנוכה שהיה לו לישב ולשמור שלא יזיק:

הגה: וי"א דאם הדליקה במקום אחד ונתפשט האש למקום אחר חייב על מקום האש נזק שלם ועל השאר חצי נזק ואם הגמל סכסך האש בכל הבירה חייב על כלו נזק שלם (טור ס"ו) וע' לעיל סי' שצ"ב חלוקין אלו:

סעיף יג[עריכה]

טמון באש פטור שאם הדליק גדיש חבירו והיו טמונים בו אפילו מוריגים (פי' קרשים נקובים ובהם יתדות של עץ או של ברזל שדשים בהם התבואה) וכלי בקר שדרך להטמינם בגדיש פטור ורואים מקום הכלים הטמונים כאלו היה שם שעורים או חטים כפי מה שהוא הגדיש וכך ישלם לו בד"א במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בשל חבירו וכלו חציו כגון שנפל הגדר שביניהם שלא מחמת הדליקה והיה אפשר לו לגדור ולא גדר אבל אם הדליק בתוך של חבירו או אפילו בתוך שלו ולא כלו חציו כגון שנפל הגדר מחמת הדליקה חייב בדבר שדרכו להטמין בגדיש כגון מוריגים וכלי בקר כמו שנתבאר בסי' צ' ובבית חייב על כל דבר שדרך בני אדם להניח בבית כל כליהם וכל חפציהם וכל מה שיטעון בעל הבית שהיה בבית ה"ז נשבע בנקיטת חפץ ונוטל ובלבד שיטעון דברי' שהוא אמוד בהם שהם שלו או שרגילים להפקיד בידו. (ועי' לעיל סי' צ'):

סעיף יד[עריכה]

המשאיל מקום לחבירו להגדיש בו והגדיש והטמין בו כלים והדליק המשאיל (דהיינו שעשה המשאיל אש ויצאה והדליקה) (טור) ושרף הגדיש והכלים שבתוכה אינו משלם אלא דמי גדיש בלבד:

סעיף טו[עריכה]

השאילו מקום להגדיש חטים והגדיש שעורים או להגדיש שעורים והגדיש חטים או שהגדיש חטים וחיפם בשעורים או שהגדיש שעורים וחיפם בחטים אינו משלם לו אלא דמי שעורים בלבד:

סעיף טז[עריכה]

מי שראה דליק' שמתקרבת לקמת חבית והלך וכיס' הקמה אע"פ שגרם לו הפסד שהרי עשאו טמון ה"ז פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים:

סעיף יז[עריכה]

אש שעברה והזיקה את האדם וחבלה בו הרי המבעיר חייב בנזקו ובשבתו ובריפויו ובצערו ובבשתו כאלו הזיקו בידו [שאע"פ] שאש ממונו הוא הרי הוא כמו שהזיק בחציו והוא שהי' האש ראוי להגיע שם למקום שהזיק בשעה שהדליק אבל אם לא היה ראוי להגיע שם כגון שהיה גדר ביניהם ונפל שלא מחמת האש אפילו אם היה אפשר לו לגדרה כבר כלו חציו ויש לו דין ממונו שהזיק אדם שאינו חייב אלא בנזק בלבד ופטור מארבע דברים:

סעיף יח[עריכה]

הניח לחבירו גחלת על לבו ונשרף פטור אפילו התרו בו שלא היה סבור שלא יסלקנה שאין דרך שיניח אדם עצמו לשרוף כדי שיהרוג חבירו אבל אם הניח גחלת על בגדו של חבירו ונשרף חייב שאינו חושש לסלקו כיון שזה חייב לשלם לו ועבדו כגופו ושורו כבגדו:

הגה: וי"א דעבד קטן דינו כשור (נ"י ס"פ כיצד) וי"א דוקא בשור כפות אבל בשור שאינו כפות פטור (טור סי"ד בשם רשב"א והרא"ש):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט תיט (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן תיט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

כיצד נפרעים לנזקים מהמזיק ומיורשיו
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

כשב"ד נזקקים לגבות לניזק מנכסי המזיק גובין מהמטלטלין תחלה ואם לא היו (לו) מטלטלין כלל או שלא היו לו מטלטלין כנגד כל הנזק גובין השאר מהקרקע המעולה שבנכסי המזיק וכל זמן שימצא מטלטלין ואפי' סובין אין נזקקין לקרקע ואפי' שיש לו כסף יכול לפורעו בסובין דכל מטלטלים מיטב נינהו ושמין אותה כמו שיכול למוכרה מיד ובמקומו וכשמשלם מהקרקע אפי' היתה זבורית של מזיק טובה כעידית של ניזק אינו מקבל ממנו אלא מגבין לו מעידית שבנכסי המזיק:

סעיף ב[עריכה]

אם יש למזיק שני עידית אין הניזק יכול לומר לו תן לי מעידית פלוני אלא תלוי ברצון המזיק לתת לו איזה שירצה אבל אם המזיק חפץ לתת לו העידית שבקש אלא שהיא עתה בזול וממתין עדי שתתייקר ואומר אם תרצה אותה קח אותה כפי מה שהיא עתידה להתייקר אין שומעין לו אלא צריך ליתנה לו כפי מה ששוה עתה:

סעיף ג[עריכה]

מת המזיק קודם שיפרע מגבין לניזק מהמטלטלין של יתומים ואם לא הניח מטלטלין מגבין לו מזיבורית שבקרקעותיו שכל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא מהזיבורית: