שולחן ערוך חושן משפט תיב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

השופך מים בר"ה ונטנפו בהם כליו של חבירו פטור דהוה ליה בור ופטור בו את הכלים בין הפקירם בין לא הפקירם אבל אם הוחלק בהם אדם ונפל לארץ והזיק חייב וכל שכן אם נבלעו המים בארץ ונעשו רפש וטיט והזיקו דהשתא ה"ל בור ממש אפי' אם הוא בימות הגשמים שיש רשות לכל אדם לפתוח ביב שלו להיות מקלח בר"ה אפי' הכי אם הזיק חייב לשלם וכ"ש בימות החמה דחייב כיון שהוא שלא ברשות שאין לאדם רשות לפתוח לרשות הרבים בימות החמה:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

ונפל לארץ והוזק בפר:    שם כתבתי ל' התוס' דמוקי לה בנפל לארץ שבו המים נשפכו דה"ל כקרקעית הבור דא"כ קשה מ"ש מנתקל בבור ונפל אחורי הבור דפטור כמ"ש בסי' ת"י ע"ש:

נבלעו המים בארץ:    ונמחה מהן הארץ עד שנעשה רפש וטיט:

והזיקו דהשתא כו':    דוקא הזיקו הא אם מת מזה השור פטור כיון דאין כאן הבל וגם ליתא כאן חבטה דעומק עשרה טפחים וכמ"ש בסי' ת"י בטור ובדברי המחבר דחבטה גובה י' טפחים דוקא בעינן לתשלומי מית' ע"ש:
 

באר היטב

(ה) לארץ:    וכתבו התוס' דאיירי שנחבט בקרקע שהמים נשפכים עליה דדמיא לקרקעית הבור דאל"כ מ"ש הנתקל באבן והוזק בקרקע דפטור כמ"ש בריש סימן תי"א. שם.

(ו) והזיקו:    אבל אם מת השור מזה פטור כיון דאין כאן הבל ולא חבטא דעומק עשרה טפחים כמ"ש בסי' ת"י. שם.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש