שולחן ערוך חושן משפט שצ ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · שצ · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

כשכשה בזנבה כשכוש רב שאין דרכה לעשות תמיד והזיקה ברשות הרבים או שכשכשה בגיד שלה ברשות הרבים והזיקה פטור ואם תפס הניזק גובה חצי נזק ממה שתפס שזה הדבר ספק הוא אם אלו תולדות הקרן שחייב עליו ברשות הרבים או תולדות הרגל שפטור עליה ברשות הרבים:

הגה: וי"א דבכל ספקא דדינא לא מהני תפיסה ולכן אפי' אם תפס מפקינן מיניה (טור ס"א בשם ר"י) (וע"ל סי' שכ"א) ולדעת הרא"ש דכשכשה בזנבה לא הוי ספק ודאי פטור (טור שם הביאו):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

כשכשה בזנבה כו':    ז"ל הטור אם כשכשה בדרך כל הבהמות (פי' ושיבר' כלי דרך כשכושה) ודאי אורחיה הוא פי' והוי דינו ברגל שפטור על מה שהזיק בר"ה ועל הזיקו ברשו' הניזק חייב נ"ש אבל בכשכש רב (פי' אם הזיק מכח כשכש רב ואי לא הוי מכשכש אלא כדרך שאר הבהמות לא הוי משתבר הכלי) מיבעיא אי הוי כאורח' וכ' הרמב"ם דלא איפשט' לי' אבל הרא"ש כ' דאיפשט' דהוה אורח' והוי תולד' דרגל ואם כשכשה בגיד שלה (ועי"ז שברה הכלי לכ"ע) הוא איבעיא דלא אפשטא כו' ע"ש ועל פי זה נתבאר לך דברי המחב' ומה שכ' מ"ו ר' משה אסרלש ז"ל עליו בהג"ה דהמחב' כ' כדברי הרמב"ם דס"ל דכשכש רב דזנבו וסתם כשכש דגיד שלה שוין הן ושניהן הן איבעיות דלא איפשט' בגמ' אי תולדה דקרן הוא או תולד' דרגל והמע"ה ומ"ה אי לא תפסו הניזק והזיקה בר"ה אין לו כלו' דיכול המזיק לומ' תולדה דרגל הוא ואם הזיקה ברשות הניזק אינו משלם אלא ח"נ ממ"נ אבל אם תפס ונעשה הנזק ברשות הניזק צריך לשלם נ"ש דיד התופס על העליונ' ויאמר תולד' דרגל הוא ואם בר"ה נעשה הנזק יאמר התופס תולדה דקרן הוא וצריך לשלם חצי נזק והיינו דוקא לדעת הרמב"ם דס"ל דמהני תפיסה אף במקום שהוא ספק לנו אי הוה קרן או רגל ועל זה כ' מור"ם די"א (והוא ר"י והרא"ש) דלא מהני תפיס' בספיק' דדינ' ועוד כ' דלדעת הרא"ש אם כשכש בזנבו כשכש (שאינו) רב אפשט' האיבעיא דהוה אורחא ותולדה דרגל היא ואם הזיקה ברשות הרבים פטור לגמרי אפי' למ"ד דמהני תפיסה לספיק' דדינא דכאן אין ספק אלא ודאי אורחא הוא ומינה דאם הזיקה ברשות הניזק דמשלם נזק שלם אפי' לדעת ר"י והרא"ש כיון דודאי אורחא הוא וה"ל למור"ם לכתוב ג"כ צד חיובו דכשכש בזנבו כשכוש שאינו רב ברשות הניזק אלא דחדא באידך תליא וצד החיוב נלמד מצד הפטור כנ"ל:

דבכל ספיקא דדינא לא מהני תפיסה כו':    והיינו בדבר שהוא איבעיא וכנ"ל אבל ג"כ מודים דאם הזיקה ברשו' הניזק דאינו משלם אפי' חצי נזק בלא תפיסה דכיון דלא איפשטא יש לומ' דלא הוה אורחא ותולדה דקרן הוא וקרן אינו משלם חצי נזק אלא מגופו וכמ"ש הטור והמחב' בסימן א' וגם בסימן זה כתבו הטור ע"ש ומ"ה בעינן שיתפוס גופו דהמזיק דוקא וישלם ממנו ח"נ ועד"ר והטור מסיק וכ' בזה ז"ל ואפי' אם היזק לאדם אחד בר"ה וברשות הניזק דינא הכי ואינו יכול לומ' ממ"נ אם תאמר שהוא קרן תתחייב לי גם כן ברה"ר וא"ת שהוא רגל (ומ"ה תפטר על הזיקו בר"ה אם כן) תן לי נזק שלם הזיקו דרשות הניזק אלא בשניהן להקל עד כאן לשון הטור ואע"ג דכתב הטור והמחב' בסי' א' בספיקא דדינא אי כליו של לוקח ברשות מוכר או איפכא קונים וקנה אחד מחבירו בשניהן דקנה בא' מהן ממ"נ שאני הכא דהוא ענין דקנסא דהא גופו לא הזיק אלא שורו שהוא ממונו מ"ה הולכין בשניהן להקל ועד"ר:

ש"ך - שפתי כהן

(א) וי"א דבכל ספיקא דדינא כו'. וכ"פ מהרש"ל פ' כיצד הרגל סי' ה' וז' ועמ"ש לעיל סי' שפ"ח סעיף א' ועיין בסמ"ע ס"ק ז' עד דהוא ענין דקנסא דהא גופו לא הזיק וכו' אין לזה טעם כלל וכבר השיג עליו הב"ח גם מ"ש הב"ח דמיירי בב' בהמות שהזיקו לא נהירא אלא נראה אף בבהמה אחת כיון דמבעיא אי אורחא היא ואין כוונתה להזיק או כוונתה להזיק והוי קרן א"כ יכול לו' דלמא טבע הבהמה לפעמי' הוא כך ולפעמים כך ודלמא בר"ה הזיקה דרך הלוכה כי אורחא ולא הי' כוונתה להזיק וברשות הניזק היתה כוונת' להזיק וקרן הוא ודוק כן נ"ל ברור:



באר היטב

(ג) דדינא:    היינו בבעיא דלא איפשטא ובזה מודים דאם הזיקה ברשות הניזק דאינו משלם כלל אא"כ תפס גוף המזיק דוקא ואז ישלם ממנו ח"נ דכיון דלא איפשטא י"ל דלא הוי אורחה ותולדה דקרן הוא וקרן אינו משלם אלא ח"נ מגופו והטור מסיק בזה וכת' וז"ל ואפילו אם הזיק לאדם אחד בר"ה וברשות הניזק דינא הכי וא"י לו' ממ"נ אם תאמר שהוא קרן תתחייב לי ג"כ בר"ה וא"ת שהוא רגל תן לי נ"ש היזקא דרשות הניזק אלא בשניהן להקל עכ"ל ואע"ג דבסי' ר' כתב הטור גבי כליו של לוקח ברשות מוכר כו' דאם קנה אחד מחבירו בשניהן דקנה אחד מהן בממ"נ שאני הכא דהוא ענין דקנסא דהא גופו לא הזיק אלא שורו שהוא ממונו מש"ה הולכין בשניהן להקל עכ"ל הסמ"ע ואין לזה טעם כלל וכבר השיג עליו הב"ח אך מ"ש הב"ח דמיירי בב' בהמות שהזיקו לא נהירא אלא נראה דאף בבהמה אחת כיון דמיבעיא אי אורחא הוא ואין כוונתה להזיק או כוונתה להזיק והוי קרן א"כ י"ל דלמא טבע הבהמה פעמים כך ולפעמים כך. ודלמא בר"ה הזיקה דרך הילוכה כי אורחה ולא היה כונתה להזיק וברשות הניזק היה כונתה להזיק וקרן הוא ודו"ק כן נ"ל ברור. ש"ך.



קצות החושן

▲ חזור לראש