שולחן ערוך חושן משפט תיח יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · תיח · יג · >>

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה

שולחן ערוך

טמון באש פטור שאם הדליק גדיש חבירו והיו טמונים בו אפילו מוריגים (פי' קרשים נקובים ובהם יתדות של עץ או של ברזל שדשים בהם התבואה) וכלי בקר שדרך להטמינם בגדיש פטור ורואים מקום הכלים הטמונים כאלו היה שם שעורים או חטים כפי מה שהוא הגדיש וכך ישלם לו בד"א במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בשל חבירו וכלו חציו כגון שנפל הגדר שביניהם שלא מחמת הדליקה והיה אפשר לו לגדור ולא גדר אבל אם הדליק בתוך של חבירו או אפילו בתוך שלו ולא כלו חציו כגון שנפל הגדר מחמת הדליקה חייב בדבר שדרכו להטמין בגדיש כגון מוריגים וכלי בקר כמו שנתבאר בסי' צ' ובבית חייב על כל דבר שדרך בני אדם להניח בבית כל כליהם וכל חפציהם וכל מה שיטעון בעל הבית שהיה בבית ה"ז נשבע בנקיטת חפץ ונוטל ובלבד שיטעון דברי' שהוא אמוד בהם שהם שלו או שרגילים להפקיד בידו. (ועי' לעיל סי' צ'):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

טמון באש פטור:    בר"ס זה כתבתי דילפינן ליה מיתור' דאו הקמה דבעינן דיהא דומה לקמה דהוא דבר שבגלוי והאי או קמה גבי תצא אש כתיב דמיירי שיצאה מרשותו בזה דוקא מצינו בו דפטור בו טמון משא"כ בהדליק בשל חבירו וכדמסיק:

שדרך להטמינ' בגדיש:    פי' וה"ל לאסוקי אדעתיה שישנו שם ולהיות חייב בשריפתן:

כאלו היה שם חטים או שעורים כו':    בפרישה כתבתי שאם הגדיש הוא חיטין או שעורין עם תבן שלהן וכדרך הגדיש דשמין גם המוריגי' בחיטין ושעורין בתבן שלהן וגם זהו בכלל מ"ש הטור והמחבר כפי מה שהוא הגדיש:

והיה אפשר לו לגדור:    דאל"כ לא היה חייב על היזק השריפה כיון שכלו חציו וכמ"ש לפני זה בס"ו:

נשבע בנק"ח ונוטל:    פי' אע"פ שאין עדים בדבר שכך וכך הי' לו בבית ע' בד"מ שכ' בשם המ"מ אם היו מחולקין בדבר הנשרף לו בגלוי שהניזק אמר כך וכך הי' והמזיק אמר ברי לי שלא הי' אלא כך אפ"ה הניזק נשבע ונוטל דעשו תקנ' נגזל ג"כ בנשרף ע"ש וע"ל בסי' צ' מקור דין נשבע ונוטל בענייני' אלו:

ש"ך - שפתי כהן

(ו) על כל דבר שדרך בני אדם להניח כו' משמע אם אין דרך להניחו אפי' ידוע שהי' שם פטור ויש להקשות דהא לעיל ר"ס שפ"ח משמע להדיא מדברי הרמב"ם והמחבר דבידוע שהי' שם אפי' אין דרכו להניח שם חייב וצ"ל דהתם מיירי המזיק בידים אבל הכא אע"פ דמיירי שהדליק בתוך של חבירו היינו בפשיעה ולא בידים וכן נ"ל מתוך דברי מהרש"ל פרק הכונס סי' ל"ב שכתב שם וז"ל אבל אי הוי עדים פשיטא דמשלם מאחר דמזיק בידים הוא אבל מזיק בפשיעה לא משלם אפי' בעדים דבר שאין דרך להניח בו ומדליק בתוך של חבירו נמי דפטרי רבנן כל מה שאין דרכו להניח היינו דמדליק בידים פשיטא שחייב על הכל עכ"ל ונ"ל שיש חסרון בדבריו וכך צ"ל היינו מדליק בפשיע' דאלו מדליק בידים פשיטא שחייב על הכל ודו"ק:


(ז) הרי זה נשבע בנקיטת חפץ. ועיין בד"מ ובב"י שכתבו בשם המ"מ אם היה מחולקין בדבר הנשרף לו בגלוי שהניזק אומר כך וכך היה והמזיק אומר ברי לי שלא היה אלא כך אפ"ה הניזק נשבע ונוטל דעשו תקנת נגזל ג"כ בנשרף ע"ש ומביאו ג"כ בסמ"ע ומיירי שיש עדים על הדליק' וכן הוא במ"מ להדיא ובזה ניחא דלא תקשי ממ"ש הרמב"ם והמחבר לעיל ר"ס שפ"ח המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק כו' או לאש כו' והמזיק אומר אינו יודע כו' הניזק נשבע בנק"ח ונוטל כו' דמשמע הא אם טוען המזיק ברי אין הניזק נשבע ונוטל דהתם מיירי שאין עדים שהזיקו אם כן נאמן במגו ודו"ק כל זה צ"ל לדעת הרב והמגיד והסמ"ע אבל באמת נ"ל עיקר דהרמב"ם והמחבר ס"ל כהי"א שהביא הרב המגיד דבאש אם טוען המבעיר ברי נשבע ונפטר והדעת נותנת כן וכן משמע להדיא מדברי מהרש"ל פרקי הכונס ס"ס ל"ג שכתב שם וז"ל דוקא שטען המזיק שמא אבל אי טען ברי לא א"ל גבי גזלן כו' וכ"כ עוד מהרש"ל להדיא שם סי' ל' דמסור מיירי כשטוען המוסר ברי ואף דהא דאמרי' עשו תקנת נגזל באשו לא איירי בכופר המבעיר מכל מקום לא הוי רשע כגזלן ודוק' מוסר ראוי לדמותו לגזלן אבל לא מזיק אפי' להכעיס כו' עכ"ל וכן מוכח להדיא בהרא"ש פרק הכונס וז"ל ואין נראה לר"י דמשמע בבעיא דומיא דטמון באש שאין המבעיר יודע כמה הפסיד הניזק והכי מסתבר טפי לדמות בעיא זו לטמון באש מלדמותו לנגזל דהא טמון לא מדמינן לנגזל אף ע"ג דקאמר עשו תקנת נגזל באשו עכ"ל ובספר מע"מ שם כתב על דברי הרא"ש אלו וז"ל דהא טמון לא מדמינן לנגזל כו' לא ידענא מאי קאמר לענין מה דלא מדמינן שלא מצינו בתלמוד שום דבר עכ"ל ולא דק דה"ק דהא טמון לא אשכחן דמדמינן לנגזל היכא דהמבעיר טוען ברי וק"ל וכן כתב עוד הרא"ש בס"פ הכונס וז"ל ותימא למה יעשו תקנת נגזל במפקיד בשלמא בנגזל עשו תקנה שלא ישבע הגזלן וכן באש שפשע בשמירת אשו וגם אין המבעיר יכול לידע מה היה לניזק בבית וכן במוסר שבועה על הנמסר שישבע ויטול שעשה המוסר עבירה אבל במפקיד למה הטילו כו' עכ"ל וכן עיקר:


(ח) או שרגילים כו' עמ"ש לעיל סימן צ' סעיף ז':


ט"ז

באר היטב

(ה) להניח:    משמע אם אין דרך להניחו אפילו ידוע שהיה שם פטור ויש להקשות דהא בריש סימן שפ"ח משמע להדיא דבידוע שהיה שם אפילו אין דרכו להניח שם חייב וצ"ל דהתם מיירי במזיק בידים אבל הכא אע"ג דמיירי שהדליק בתוך של חבירו היינו בפשיעה ולא בידים וכן נ"ל מתוך דברי מהרש"ל פרק הכונס סי' ל"ב ע"ש דנראה שיש חסרון בדבריו שם וכצ"ל ומדליק בתוך של חבירו נמי דפטרי רבנן כל מה שאין דרכו להניח היינו מדליק בפשיעה דאילו מדליק בידים פשיטא שחייב על הכל ודוק. ש"ך.


(ו) ונוטל:    פירוש אע"פ שאין עדים בדבר שכך וכך היה לו בבית עיין בד"מ שכת' בשם המ"מ אם היו מחולקים בדבר הנשרף לו בגלוי שהניזק אומר כך וכך היה והמזיק אמר ברי לי שלא היה אלא כך אפילו הכי הניזק נשבע ונוטל דעשו תקנת נגזל גם בנשרף עיין שם וע"ל סי' צ' מקור דין נשבע ונוטל בענינים אלו עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך ומיירי שיש עדים על הדליקה וכן הוא במ"מ להדיא ובזה ניחא דלא תקשי ממ"ש לעיל ריש סימן שפ"ח המזיק ממון חבירו כו' או לאש כו' והמזיק אומר איני יודע כו' הרי הניזק נשבע בנק"ח ונוטל כו' דמשמע הא אם טוען המזיק ברי אין הניזק נשבע ונוטל דהתם מיירי שאין עדים שהזיקו אם כן נאמן במיגו כל זה צ"ל לדעת המ"מ והסמ"ע אבל באמת נראה לי עיקר דהרמב"ם והמחבר סבירא להו כהי"א שהביא הה"מ דבאש אם טוען המבעיר ברי נשבע ונפטר והדעת נותנת כן וכן משמע להדיא מדברי מהרש"ל שם ס"ס ל"ג ע"ש וכ"כ עוד שם סי' ל' וז"ל דהא דאמרינן דעשו תקנת נגזל באשו לא איירי בכופר המבעיר דמ"מ לא הוי רשע כגזלן ודוקא מוסר ראוי לדמותו לגזלן אבל לא מזיק אפי' להכעיס כו' עכ"ל וכן מוכח להדיא בהרא"ה פרק הכונס כו' ע"ש.



קצות החושן

(א) הרי זה נשבע. עסמ"ע שכת' דהיכא דמזיק אומר ברי נמי הניזק נשבע ונוטל. ובש"ך חולק והעלה דדוקא במזיק שמא הוא דעשו תקנת נגזל אבל במזיק ברי נשבע ונפטר כיון דלא הוי רשע כמו גזלן ע"ש וכ"כ ביש"ש פרק החובל סי' ל' ע"ש. וקשה בהא דאמרו ס"פ הכונס כרבי יהודה דמחייב על נזקי טמון באש עשו תקנת ננזל באש וכיון דלרבי יודא אפילו בגזל לא עשה תקנה אלא עד שיהא מודה במקצת וכדתנן פרק כל הנשבעין ר' יודא אומר שני כלים נטלת ע"ש ואי בטוען שמא תיפוק ליה דה"ל משואיל"מ כיון דע"כ מיירי במודה במקצת ואי מיירי באומר הילך א"כ תו ליכא מודה במקצת ור' יודא ס"ל בכולן עד שיהי' שם מודה במקצת. ולפמ"ש תוס' ר"פ הפרה דהיכ' דלא ה"ל למידע לא אמרינן מתוך ניחא אלא דא"כ מודה במקצת מאי אהני כיון דליכא בזה שום שבועה כיון דלא ה"ל למידע ור' יודא דבעי מודה במקצת היינו כי היכא דלחייב שבועת התורה ואז שקלוה מגזלן ורמי אנגזל אבל היכא דליכ' שום שבועת התורה מודה במקצת מה מהני. ולכן נראה לפמ"ש הר"ן פרק כל הנשבעין דלר' יודא דבעי במקצת אפ"ה מהני ג"כ באומר הילך כיון דה"ל כעין מודה במקצת ע"ש א"כ משכחת לה בהילך אלא דמדברי תוס' פ' חז"ה (דף מ"ה) נראה מבואר דלר' יהודה בעינן מודה במקצת ממש ע"ש וכן נראה מדברי הראב"ד בהשגות פ"ה מטוען משמע דלר' יודא בעינן מודה במקצת המחייב שבועת התורה ע"ש ועש"ך סי' שפ"ח סק"ו שכת' ע"פ הירושלמי דפלוגת' דלר' יודא ורבנן במדליק בשל חבירו עיקר פלוגתא אם עשו תקנת נגזל באש ע"ש וכיון דלר' יודא בעינן מודה במקצת ממש א"כ לא משכחת לה בטוען שמא דה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכמ"ש ומיהו לפי מ"ש בש"ך סי' צ' סק"א ניחא:




▲ חזור לראש