סמ"ע על חושן משפט תב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
יצאו חמשים בחמשים כו': ונ"מ אם נאבד האח' וכמ"ש מור"ם על זה דה"א כיון דהשור תם אינו משלם אלא מגופו נמצא שור של ראובן שנגח שור של שמעון והפסידו מנה ואח"כ חזר שור של שמעון ונגח לשור של ראובן שוה מנה והפסידו חמשים ונאבד שור של שמעון אח"כ ה"א דראובן יפסיד הזיקו שאין לו מקום לגבות ושמעון יגבה חמשים זוז משורו של ראובן קמ"ל דלא אלא מיד שהזיקו זא"ז מנכין זא"ז בכדי שווים דמי ההזיק והמותר משלם ח"נ א"נ קמ"ל אע"ג דשור אח' יפה למכור מהשני וה"א כיון דקי"ל דגובין וחוזרין וגובין לשני בעלי חובות שחייבין זה לזה היכא שיש להן נ"מ כגון שיש לאח' עידית ובינונית ולהשני זיבורית וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סימן פ"ה ס"ג ה"נ יגבה כ"א דמי נזקו מהמזיק קמ"ל כיון דהניזק משלם ממיטב זהו מיטב שלו שיעמוד כל אחד בשלו כ"כ הנ"י ועפ"ר והאי טעמא בתרא שייך בשני מועדים דהן גובין מעידית שיש למזיק ולא בתמין וטעם הראשון שייך דוקא בשני תמין דהן משלמין דוקא מגופן וכן בשני' שחבלו זה בזה דנשנה שם במשנ' עמהן דמשלמין במותר נ"ש וכתבו הטור והמחבר לקמן בסי' תכ"א ס"ג שייך בו ג"כ טעם בתרא וק"ל ולא כע"ש שכ' דה"ט דמנכין זה כנגד זה משום דאפוכי מטרת' ל"ל דז"א אלא אף אם יש בו נ"מ לא' בגביות כל אחד מחבירו לא שמעינן ליה ומטעם שכתבתי:
ודוקא ששוה כל א' כו': כ"כ הנ"י פ' המניח (בדפוס גדול דף י"ז ע"א) ז"ל וראוי שתדע דכי אמרינן דמשלמין במותר ח"נ דוקא במאי דיכלו לאשתלומי מיניה אהדדי אבל שור שוה ר' שנגח לשור שוה מנה והכחישו פ' זוז וחזר האחרון ונגח להראשון והכחישו מנה אם נאמר נוציא מ' שהוא ח"נ שחייב הראשון כנגד מ' מחמשים שחייב האחרון וגובה הראשון מהאחרון י' דינרים במותר ח"נ לקתה מדין שהרי האחרון שהכחיש להראשון מנה אינו שוה אלא ך' ואין להראשון להשתלם אלא מגופו והראשון שחייב להאחרון נ' זוז עדיין שוה מנה ויכול להשתלם ממנו לפיכך דין הוא בזה שנוציא ך' כנגד ך' שהוא שיעור מה דאית להו לאשתלומי מהדדי ויגבה האחרון מהראשון ך' זוז שהוא מותר מ' מחצי נזק שלו ונמצא דפעמים הניזק מועד גובה יותר מחביריו שנזקו מרוב' עכ"ל:
כגון אם הזיק מועד בתם ק' כו': כ"כ ג"כ בטור ושם בפריש' כתבתי דהי' יכול לומר כגון דגם המועד לא הזיקו אלא נ' אפ"ה משלם המועד במותר כ"ה אח' שניכה כ"ה דח"נ דתם נגד כ"ה מנ' דמועד ולא נקט שהזיק ק' אלא אגב שהוצרך לכתוב כן לשטת פירש"י דכתב הרא"ש והטור משמו דהיכי דהתחילו התם והמועד יחד דגם התם משלם נ"ש ע"ש ועפ"ר:
י"א דכל זה כו' עד והמחבר שפסק כאן כמי שחולק כו': עד"ר שם כתבתי דלעד"נ דלית פלוגתא בזה דכ"ע ס"ל דאם לא התחילו יחד אלא שחזר ונגח קודם שנח רוגזו דהשני פטור וכמ"ש הטור בשם הרא"ש כן בלי חולק עליו בב' מקומות בשור ובאדם ול"פ ר"י אפירש"י אלא במ"ש רש"י דאם התחילו כא' והי' א' תם וא' מועד דמשלם תם כמועד נ"ש דבזה ס"ל לר"י דאפילו התחילו יחד אינו משלם התם אלא ח"נ והמחבר לא הזכיר דעת רש"י כלל לא כאן בשוורים ולא בסימן תכ"א באדם אלא ס"ל פשוט כר"י והחילוק שכתב הרא"ש בין החחילו יחד או לא כתבו המחבר בסימן תכ"א וה"ה כאן בשוורים דמ"ש זה או זה ומ"ש מור"ם כאן החילוק דבין התחילו יחד בשם י"א לא דק גם בזה כי אין פלוגתא בזה וכמ"ש וחדא באידך תליא דמשום דעלה בדעת מור"ם דפליגי וכתבו בשם י"א הוא הגורם לכתוב אהמחבר דלא כוון יפה ודו"ק:
או לאחר שנפרדו כו': יחזר השני וחבל כו' דאז הוי השני ג"כ כהתחל' חדשה משא"כ אם חבל השני בראשון קודם שנפרדו וז"ש מור"ם אבל אם א' התחיל כו':