סמ"ע על חושן משפט שצח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב[עריכה]
דינו כאלו הזיקו בר"ה כו': ול"ת דאפי' תם ישלם נ"ש בהיזק דקרן מק"ו דשן ורגל שאין משלמין עליהן בר"ה אפ"ה משלמין עליהן ברשו' הניזק נ"ש קמ"ל דלא אלא אמרינן דיו הואיל דבר"ה אינו משלם אקרן כ"א ח"נ גם ברשות הניזק ישלם כן ועמ"ש בסימן שפ"ט:
סעיף ג[עריכה]
ובעל החצר חייב בנזקי הבור: והיינו דוקא בדהפקיר אח"כ רשותו שסביב הבור ולא הפקיר הבור דאל"כ ה"ל בור בחצר המזיק ויכול לומר לניזק אנת ברשותי מאי בעית וכדמוכח בדברי הטור והמחבר בסי' ת"י ס"ב [ס"ו] או שהבור הוא ברשותו סמוך לר"ה וכמ"ש הטור והמחבר שם:
סעיף ד[עריכה]
בשעת נפילה חייב: פי' שור תם ח"נ ומועד נ"ש כדין קרן:
שהרי נעשה כשאר תקלה שחשוב כבור: פי' כבור דבעל השור:
ובור פטור בנזקי כלים: לקמן סימן ת"י ילפינן מדכתיב שור ולא אדם חמור ולא כלים ולא אמרינן דבל"ה פטור כיון דלא סלקן בעל החצר וכמ"ש הטור והמחבר שם בסימן ת"ג ובסימן ת"י דעל הניזק לסלק דבר המזיק והמזיק ישלם לו הוצאתו וטירחתו דשאני בסימן ת"י דמאחר שמשלם לו בעל השור היזקו דחצירו שוב נקרא הוא בעל הבור כיון דהחצר הוא שלו גם בסי' ת"ג ס"ג דשם הדין נותן שמשלם המזיק להניזק נזקו בהנביל' אלא שצריך המזיק למסור הנביל' ליד הניזק וכמ"ש שם בזה אמרו דלאחר שנודע להניזק מההיזק עליו להשתדל למכור הנביל' כדי שלא יפחו' דמיה והמזיק משלם לו טירחתו משא"כ כאן דאין לבעל המים חלק בהשור שנפל למימיו ועפ"ר:
סעיף ה[עריכה]
ברשות בעל החצר: פי' שבעל החצר נתן רשות לראובן להכניס שורו לחצרו והזיק שור ראובן לשור בעל החצר בזה כ"ע מודים דפטו' ראובן מההיזק ואם הוא איפכא דשור בעל החצר הזיק לשור ראובן הנכנס בזה פליגי דהמחב' פסק כר' דס"ל דאף שנתן לו רשות לראובן להכניס שורו מ"מ לא קיבל עליו שמירת שורו ומור"ם הביא דעת הפוסקים כרבנן דס"ל דמסתמא קיבל עליו שמירת שורו כיון דבעל החצר הוא מסתמא הוא ובני ביתו הן בחצירו משא"כ זה שהכניס שורו דלא נשאר עומד שם לשמור שורו שלא יזיק לבעל החצר ועפ"ר וע"ל בסי' רצ"א דשם נתבאר פלוגתייהו ועיין ג"כ בסימן שצ"ג מ"ש שיש לתמוה על מור"ם על מ"ש שם בהג"ה ס"א ע"ש:
ואם הזיק שור של בעל החצר כו' פטור: דקדק וכ' שור כו' דאילו הזיקו בעל החצר בעצמו לשור הנכנס הי' חייב וכמ"ש המחבר בס"א דאם הזיקו לדעת חייב ור"ל לדעת שידע בו שנכנס אף שנכנס שלא ברשות אפי' בשוגג ומשום דאדם מועד לעולם וכמ"ש בסימן שע"ח וכ"ש כאן שנכנס ברשות: