ט"ז על חושן משפט תיט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א גובין מהמטלטלין) בסמ"ע כ' שיש לו הוכחה מהגמרא דכאן ל"ד למלוה וכתב לפרש גם דברי הטור כן והוא תמוה שהרי כ' רואין כו' דמשמע שהוא עיקר הדין וכן מדסיים אלא יתן לו מטלטלים משמע דהמזיק לפנינו ותו דאישתמיטתיה דברי הנ"י ריש ב"ק בשם הרמ"ה דהא דמצי המזיק ליהב סובין היינו דלית לי' זוזי אבל אית ליה זוזי לא מצי לסלק אלא בזוזי וה"נ לב"ח כו' וכן יראה אי אית לי' מטלטלין וארעא לא מצי יהיב לי' ארעא כו' עכ"ל ואית ליה הוכחה לבעל הסמ"ע מן התלמוד מאי עביד לי' הרמ"ה ונהי דלא קי"ל כהרמ"ה בענין אם יש לו זוזי דלא צריך ליתן לו כמ"ש כאן אלא מצי יהיב ליה סובין מ"מ לענין קרקע ומטלטלין אמאי לא נימא כוותיה אמנם בתוס' פרק המוכר פירות דף צב כתבו בשם ר"ת וכן [כתבו התוס'] והמרדכי ריש ב"ק לדעת ר"ת הברירה ביד המזיק או ליתן לו מטלטלין או קרקע ואינו דומה לב"ח בזה ולענין הלכה כיון שאין לנו הכרע אין כח לניזק לכפותו למזיק שיתן לו מטלטלין נגד דברי ר"ת:
(ס"ב כפי מה ששוה עתה כו'. תמיהא לי הא מלתא טובא דבמקור דהאי דינא לא נראה כך הגם שזהו מדעת הרא"ש אעפ"כ תורה היא וללמוד אני צריך. איתא בריש ב"ק גבי נזקין דיניה בעידית א"ל איהו הב לי בינונית טפי פורתא א"ל אי שקלית כדינך שקול כי השתא ואי לא שקול כיוקרא דלקמיה פי' רש"י דקמ"ל קרא דכי ישיב לרבות אפי' סובין דאי בעי למשקל בינונית של מזיק וניחא ליה בה שקיל כיוקרא דלקמיה דהא שוה כסף הוא ולהכי אצטריך לומר דאייקר דאי אין סופה לייקר קרא למאי אתי פשיטא דאי בעי ניזק למשקל בינונית שקיל בע"כ של מזיק שאפי' בעידית יפה כחו ק"ו בבינונית אלא להכי אתא קרא דשקיל כיוקרא דלקמיה מתקיף לה רב אחא בר יעקב א"כ הורעת כחו של נזקין אצל בינונית וזיבורית דרחמנא אמר ממיטב ואת אמרת מבינונית וזיבורית נמי לא אלא אמר רב אחא אי איכא לדמויי לבע"ח מדמינן ליה ב"ח דיניה בבינונית ואי אמר ליה הב לי זיבורית טפי פורתא א"ל אי שקלת כדינך שקול כי השתא ואי לא שקיל כיוקרא דלקמיה מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא א"כ נעלת דלת בפני לוין דא"ל אילו הוה לי זוזי הוי שקלי כי השתא השתא דזוזאי גבך אשקול כיוקרא דלקמיה אלא כו'. וכתב הרא"ש דלא אמרינן הורעת כחן אצל בינונית כו אלא דוקא באומר לו אי בעית למישקל בינונית שקיל כדלקמיה דכיון דגלי דעתיה לתתה לו אם ירצה לקחת ביוקר כו' אבל אם אמר קרקע זו חביבה עלי ואיני רוצה ליתנה לך כלל לא כייפינן ליה כו' כמו אם יש לו כמה קרקעות עידית יתן לו איזה שירצה ולא יוכל לומר קרקע זו אני חפץ כו' וכן ב"ח אי א"ל שקול כיוקרא דלקמיה זבורית טפי בעי למיתב ליה כזולא דהשתא משום שלא תנעול דלת משום שא"ל אילו הוי בי זוזי הוי שקילנא כדהשתא וגם אתה חפץ ליתן אלא שאתה דוקני כו' עכ"ל. ומזה נמשך להטור דאם יש לו ב' עידית דאין הברירה להזיק רק כשאין מגלה המזיק דעתו כלל שזו חביבה עליו אבל אם גילה דעתו שרוצה ליתנה רק שיקחנ' ביוקר דלקמיה חייב ליתן לו כהשתא ולא ירדתי לסוף דעתו של הרא"ש דמאי מהני גילוי דעתו כשאומר שרוצ' ליתן לו רק שיקבלנ' ביוקר כיון דע"כ חביבא ליה ואינו רוצה ליתן אותה רק אחר שיתן לו ביוקר אז מבטל החביבו' כי זה חביב לי' טפי וזה סברא שא"צ לראייה וכיוצ' בזה מצינו בפ' הזהב דף נא מאניה תשמישתי' דיקירי עליה לא מזבין להו אלא בדמי יתיר א"כ הרי לפניך בודאי חביבה על הבעלים מאני תשמישתיה ואפ"ה מבטל החביבות בשביל מעות יתירים שנותנין לו והכא ג"כ אי ס"ד דאין על המזיק ליתן הבינונית מדינא רק מצד שהוא מגלה דעתו שחפץ ליתנה והיכן יש גילוי דעת דהא מתנה בפי' שאינו רוצה ליתן יותר מדינא רק ביוקר דוקא. תו תימא לי דאם אומר סתם שאינו רוצה ליתן לו בינונית רק עידית אין כופין אותו לתת בינונית הא פרש"י בהדי' דאי לא אייקר פשיטא דשקול ניזוק בינונית בע"כ דמזיק שאפי' בעידית יפה כחו כו' הרי לך דרש"י פי' דבר זה קודם הקושי' והורעת כחן בבינונית ולא ידעי' עדיין מזה ואפ"ה פירש"י דאפי' בעידית יכול לכופו ק"ו בבינונית ש"מ שזה סברא פשוטה היא לכל רק שלענין שרוצה לתת לו ביוקר דלקמיה היה ס"ד שיש כח ביד הלוה לומר כן עד דפריך רב אחא שבזה יש ג"כ הורעת כח לניזקין וא"כ למה כ' הרא"ש דבלא גילוי דעת רשות ביד הלוה שלא לתת לו בינונית וכ"ש שיש להקשות כן גבי ב"ח שא"צ ליתן לו זיבורית במקום שאין גילוי דעת והא פשיטא דפשיטא יכול המלוה לומר אלו הוי זוזי אצלי הייתי קונה זבורית עכשיו שמעותי אצלך אתה כופה אותי ליקח דוקא עידית נגד רצוני וכדפריך המקשן א"כ נעלת דלת כו' אלא ודאי דהאמת הוא כן דהמקשן שמקשה הורעת כחן וכן המקשה שמקשה א"כ נעלת דלת הם מקשים על גוף הדין דכיון דדין תורה נזקין בעידית וכ"ש בבינונית אין שום מעלה בעוצם למזיק לבטל דינו כבינונית ממה שיש בעידית אפי' בלא שום גילוי דעת הניזק וכן בב"ח לענין בינונית וזיבורית אלא לענין אם יש למזיק ב' מיני עידית ורוצה דוקא ליתן א' והניזק רוצ' השני בזה לא מצינו יפוי כח להניזק שלא אמרה תורה אלא מיטב והרי יש לו ב' שדות מיטב] ולמה יקח דוקא מה שישר בעיניו דלא מצינו בזה אלא אי מיטב שלו אי של עולם אבל בשלו עצמו לא מצינו שום ספק ומסתמא הוי כמטלטלי לענין הלואה דיש ברירה להלוה לתת לו איזה טלטול שהוא חפץ כ"ז נלע"ד נכון אלא שהוא נגד הרא"ש (וזר) [וד"ר] וש"ע ועל כן יפה תמה רמ"י בע"ש על זה הדין יש' [שיש] ברירה להניזק שיתן לו כדהשתא יליף לה מבעל חוב לענין מטלטלין ומה שכ' סמ"ע דגם בבעל חוב הוי כן דאם הלוה מגלה דעתו לתת לו מטלטלין שחפץ המלוה אלא שישלמנה ביוקריה דלקמיה הדין עמו הא ליתא דהא אמרינן במטלטלין כל מילי ולא קפדינן כלל אם הלוה מגלה דעתו אי לא: