שולחן ערוך חושן משפט שצד א
שולחן ערוך חושן משפט · שצד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בהמה שהוחלקה באבן או במימי רגלים ונפלה לגנה ונחבטה על גבי פירות וירקות או שאכלה משלם מה שנהנית ואפי' הלכה מערוגה לערוגה ואפילו נשאר שם כל היום כולו אינו משלם אלא מה שנהנית ומה הנאה יש לה בחבטה שהרי מצאה מקום רך ולא נתרסקו איבריה אבל אם ירדה כדרכה ואכלה משלם מה שהזיקה ואפילו טנפה פירות במי לידה משלם מה שהזיקה מפני שתחלתו בפשיעה וכן אם דחפה חבירתה ונפלה משלם מה שהזיקה מפני שהיה לו להעבירה אחת אחת כדי שלא ידחפו זו את זו (וכן דעת הרי"ף)
- הגה: וי"א דאם דחפה חבירתה לא מקרי פשיעה אלא הוי אונס ופטור (טור ס"ד בשם ר"י והרמ"ה והרא"ש) אם העבירה אצל גינת חבירו והיה אפשר לה לירד וליכנס לגינה אפילו נפלה באונס חייב דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס (טור ס"א ותוספות והרא"ש) ויש מי שחולק בזה (ב"י בשם הרשב"א בשם הראב"ד):
מפרשים
משלם מה שנהנית כו': פי' ולא כל מה שהזיק' החילוק שבין דא לדא כ' הטור והמחבר בסי' שצ"א ס"ח ע"ש:
ואפי' הלכה מערוג' לערוג' כו': פי' ואפי' בעל הבהמה ידע מזה דמזל רע דבעל השדה הוא דגרם ליה ההיזק:
ואפי' טנפה פירות כו': פי' אף שלא אכלם וזה שילדה וטנפ' הי' אונס דלא ה"ל למיסק אדעתיה שתלד ותטנף אפי' הכי משלם אפי' כל ההוזק כיון דתחלתי' הוה בפשיעה דה"ל לשומר' שלא תלך שם ותרד ותאכל הפירות וברישא מיירי שנפל' ממקו' שלא הי' לה לירד שם דרך הטבע אם לא שהוחלק' ונפלה שם באונס מ"ה אינו משלם אלא מה שנהני' כ"כ בטור ועמ"ש מור"ם בהג"ה ובסמוך דיש חולק ע"ז דתחלתו בפשיעה וסופו באונס:
וי"א דאם דחפוה חבירת' כו': דאע"ג דנתבאר בטור ובדברי המחבר לעיל בסי' ש"ג סי"א בש"ש דבכה"ג חייב לאו משום דהו' כפשיעה אלא דה"ל כגניב' ואביד' דש"ש חייב בו משא"כ בשן ורגל דאין אדם מחויב לשמור בהמתו אלא שמירה פחות' כמ"ש בר"ס שצ"ו ומחשב בהן זה לאונס ועד"ר:
אם העביר' כו': והי' אפשר לה לירד כו' ומ"ש המחבר בר"ס זה יש לפרשו דלא הי' אפשר לה לירד וכמ"ש לפני זה ובטו' כתב עוד ז"ל או אפילו שאי אפשר שתרד ונפלה שם שלא באונס ג"כ משלמת כל מה שהזיק' ור"ל כגון שהיא הולכת במקו' גבוה והשדה בגיא ושינת' זו את טבע שאר הבהמות וקפצה לאכול הפירות שראת' שם
(א) ולא נתרסק וכו'. מלשון זה משמע דאם לא נתרסקו אבריה אלא הי' לה צער בעלמא לא הי' צריך לשלם כלל אבל אי יש לספק בזה צריך לשלם לו מה שהי' נותן שיצילו בהמתו מספק אמנם משמעות לשון התוספות והרא"ש אינם מורין כן ע' ביש"ש פ"ו דב"ק סי' י"ג:
(א) שנהנית: באופן שנתבאר בסי' שצ"א ס"ח ע"ש.
(ב) הלכה: פירוש ואפי' בעל הבהמה ידע מזה דמזל רע דבעל השדה הוא דגרם ליה ההיזק. סמ"ע.
(ג) איבריה: מלשון זה משמע דאם לא נתרסקו איבריה אלא היה לה צער בעלמא א"צ לשלם כלל ואם יש להסתפק בזה צריך לשלם לו מה שהיה נותן להציל בהמתו מספק אמנם משמעות ל' התוספות והרא"ש אינן מורין כן עיין במהרש"ל פ"ו דב"ק סי' י"ג. ש"ך.