שולחן ערוך חושן משפט שצג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן שצג | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
סימן זה במהדורה המודפסת

הכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות והוזק בהן בעל החצר
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

הכניס פירותיו לחצר (בעל הבית) שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית, פטור. (ואפילו היה בעל החצר טוחן, והביא זה חטים לטחון שישתכר בהן בעל החצר, אפילו הכי מקרי שלא ברשות (טור ס"א). ואם הוחלקה בהם והוזקה, בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות, פטור. (ויש חולקין (טור בסי' צ"א וסימן שצ"ח בשם ר"י והרא"ש), כמו שיתבאר לקמן סוף סימן שצ"ח). ואם קבל עליו בעל הבית לשמור את הפירות, בעל הבית חייב:

סעיף ב[עריכה]

הכניסן שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן, בעל הפירות פטור, מפני שהיה לה שלא תאכל:

סעיף ג[עריכה]

הכניסן ברשות והניחו בעלי החצר את זה שהרשוהו בחצר לשמרו, ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן, בעל הפירות חייב, שכיון שראה הבהמה אוכלת דברים המזיקים לה והניחה חייב, שהרי אין בעלי החצר מצויים שם להעביר הבהמה מהם. ומעשה באשה אחת שנכנסה בבית שכנתה ללוש ולאפות, והניחוה ונתעלמו כדי שלא יביטו בה בעת לישתה ואפייתה, ובא עז של בעל הבית ואכל הבצק ומת, וחייבו חכמים לשלם דמיו וכן כל כיוצא בזה:

סעיף ד[עריכה]

המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות, ואכלתם בהמתו של בעל השדה, פטור. ואם הוחלקה בהם והוזקה, בעל הפירות חייב. אכלתן והוזקה באכילתן, פטור. ואם הגדיש ברשות בעל השדה, חייב אף על פי שלא קבל עליו לשמור, שהשומר בגרנות כיון שאמר לו הגדש בכאן, כמי שאמר לו הגדש ואני אשמור לך, הוא חשוב: