ט"ז על חושן משפט שצא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א) דושלח את בעירה בסמ"ע כתב להגיה וביער ואח"כ דחק בפי' מ"ש כאן נמי בבהמה שאוכלת כו' וכ"ז גרם לו דאישתמיטתיה סוגיא קמא דב"ק דאמרינן שם בהדיא דמושלח משמע שן ומשמע רגל דכתיב משלחי רגל השור ומשמע ישן דכתיב ושן בהמות אשלח בם ולא אצטריך וביער אלא ללמוד בשן ורגל היכי דאזלי ממילא בלא שליחות ואע"ג דבבריתא תני וביער זה השן ע"כ צ"ל לפי המסקנא דכיון דעכ"פ צריך למכתב בקרא וביער ללמוד על השן ורגל דחייב אפי' בלא שליחות ניחא ליה למידרש עיקר קרא דוביער על השן כן אתה מוכרח לו בגמ' ואמרינן תו התם דושלח משמע אף ע"פ שאינו מופסד לגמרי אבל וביער משמע דמבערו לגמרי ולא אמרינן כיון דשן מרומז ג"כ בל' וביער ס"ד דאינו חייב על שן אלא עד שיהיה מופסד לגמרי קמ"ל דלא כן אלא דילפי' מן ושלח וזה בעצמו כוונת הטור וש"ע דלא רצו למינקט קייא דוביער לחיובא דשן משום דבעי לאסוקי עליה דאפילו לא כלתה אותם לגמרי חייב והיינו מושלח ע"כ הוצרך להקדים דקרא דושלח קאי נמי אבהמה שאוכלת כנ"ל נכון ואמת גם לא כמ"ש הסמ"ע דזה נלמוד כיון דבדריסת הרגל אינו מפסיד לגמרי שזה אין לו מקור כלל אלא מקרא נלמנד בפי':
(נתחככה בכותל כו') מ"ש הסמ"ע נתחככה בבהמה כו'. נפלאתי מאד מנין לו דבר זה לחלק בכך ואין טעם דודאי גם בכותל ע"כ שייך היזק דאל"כ מה ישלם וא"כ נימא דנתכוונה להזיק הכותל אלא פשוט דטפי ניחא לן למיתלי במידי דאורחא ממידי דשינוי וכותל דנקט היינו אורחא דמלתא ושכיחי טפי:
(ס"ז) יש מחייבין לשלם הוא דעת הרמ"ה בטור ורש"ל כתב עליו ולא נהירא אף דמסקינן לקמן גבי פי פרה דלא אזלינן בתר לקיחה אלא אחר אכילה אפי' לחומרא היינו היכא דהיתה בלקיחה זו צד חיוב רק דלא הוי בר תשלומין שהוא חש"ו אבל אם הלקיחה בר"ה דלא הוי בר חיוב כלל דיש לה רשות לילך ולאכול א"כ ראוי לפטור לכן בספק עומד ואינו חייב בודאי גם יראה מתוספת ואשר"י דלא ס"ל כהרמ"ה דגבי פי פרה לקמן דחקו למצוא נפקותא למאי דהוה פי פרה ברשות הניזק לענין שראובן מושיט פירות של שמעון כו' והמושיט היה חש"ו למה לא תירצו פשוטו לענין לקיחה בר"ה דאי לא היה פי פרה ברשות הניזק לא היה חייב עכ"ל ותמוהין הם דבריו דהאיך כתב שהרא"ש חולק על הרמ"ה בזה והא בסי' ש"ץ ס"ה העתקנו דעת הרא"ש דגלי קרא ברגל דתלי במקום שנעשה הביעור דהיינו הך דהכא ממש דנתבאר במקום החיוב וחד טעמא לתרווייהו לחיובא ומה שהקש' רש"ל דמה דוחקיה דתוספת ואשר"י דמוקמי גמרא דפי פרה בחצר הניזק לענין מושיט חש"ו ולא אמר אם לקחה בר"ה והוליכו ברה"י נ"ל דלק"מ דבהא וודאי ליכא מאן דפליג דחייב דבשעה שבא לרה"י ה"ל כאלו נטלתו מחדש מאותו שעה ודומה למ"ש סימן שפ"ט [ש"צ] סי"א ואם היא הולך אחר הדלי כו' דלא נפסק שם כח התרנגול מן החבל אף ע"ג דבשעת עקירה הראשונ' הוה עקירה מכח גופי והולכת מעצמה והוי צרורות אלא כיון דתמיד הולך אחריה ומנענע אחריה מיקרי כח גופו ה"נ בהאי נטילה ופשיטא דחייב ומאי קא מיבעיא לן אי פי פרה כחצר הניזק או לא ע"כ הוצרכו למצוא נ"מ לענין מושיט חש"ו כנלע"ד ברור:
(משום דפי פרה) בטור בשם הרמ"ה לא כתב משום אלא מתחיל דין חדש פי פרה כו' ונ"מ אפי' במקום כו' לפי נוסח ב"י בשם ספר מדוייק ולכאורה קשה ל"ל זה הנ"מ הא כבר לענין חיוב בלקיחת בר"ה ואכילה ברה"י ולגירסא אחרת בטור ועוד יש נ"מ קשה ג"כ למה להו להתוספת ואשר"י למצוא נ"מ לענין מושיט וכמ"ש בסמוך בשם רש"ל ולפמ"ש בסמוך ניחא גירסא המדויקת ובל' הש"ע כאן דכתב משום כו' לא צריך לדין הראשון שהיא נטילה מר"ה כו' לטעם פי פרה בחצר הניזק אלא מטע' שזכרתי אלא דבא להשמיענו שיש לפנינו טעם דפי הפרה כו' וכתבו כאן לרווחא דמלתא והיינו שכתבו נ"מ וכו' כי לדין הראשון אין בו נ"מ דבלא"ה חייב כנ"ל ליישב לשון הש"ע:
(סי"ב) הרי הדבר ספק הסמ"ע כתב דכאן מיחשב שינוי שאין דרך אכילתה כו' ותמוה הוא דאי חשבת ליה לשינוי למה מהני כשתפס הניזק דאין מוציאין מידו עד כמו שהזיקה הא כל שינוי תולדה דקרן ואינו משלם אלא ח"נ וא"ל בזה גופיה מספקא ליה אי הוי שינוי וחייב ח"נ או כי אורחיה וחייב נ"ש דזה אינו דא"כ הוה ליה לספוקי מחצר הניזק לחצר הניזק אחר ונלפע"ד דלק"מ מההיא דס"ז לפמ"ש לעיל דבהלכה לרשות הניזק מן רה"ר מיחשב כנטילה ברשות הניזק והיינו שנושאת המאכל בפיה משא"כ הכא דמתגלגל המאכל בארץ עד רשות הניזק דמספקא ליה אי חייב נזק שלם או פטור לגמרי וכן הוא בודאי דהא דברי הרמב"ם האלו הם פירוש האיבעיא דאמרינן נתגלגל מאי וז"ל גלגול משמע שמעצמו מתגלגל והלשון של הרמב"ם מורה כן שכתב ותלשה פירות ולא אמר ולקחה פירות אלא רצה לומר שתלשה ונפלה לארץ ומשם נתגלגל לרשות הניזק כנ"ל: