שולחן ערוך חושן משפט תז ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · תז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שחטו מזיק גובה מבשרו (וי"א דצריך לשלם פחת השחיטה) (טור שם מהג"מ פ' המניח) וכן אם נשתמש בו חייב ליתן לניזק שכירות (טור וב"י בשם רש"י והראב"ד) נתנה במתנה מה שעשה עשוי ויגבה הניזק ממנו:
מפרשים
(ב) וי"א כו' וכן עיקר לפי מאי דקי"ל כרשב"ג דמזיק שעבודו של חבירו חייב וכמו שכ' הרמב"ם פ"ז מה' חובל ופ"ח מה' מלוה וכ"כ המחבר לעיל סימן קי"ז (סעיף ו') וכ"פ בהגהות אשרי פ' המניח וכ"פ מהרש"ל שם סי' כ"ח ומ"ש הרמב"ם והמחבר אח"כ נתנו במתנה מה שעש' עשוי אין לדקדק מזה דפטור מפח' שחיט' וכדדייקינן בש"ס מהאי לישנא דבש"ס מדייק שפיר דקתני שחטו ונותנו במתנה מה שעש' עשוי אבל הרמב"ם והמחבר שכתבו מתחלה שחטו גובה מבשרו אם כן מה שכתב אחר כך נתנו במתנ' מה שעשה עשוי ומתנתו מתנה לרדיא ודו"ק וכ"כ בע"ש נתנו במתנה מה שעש' עשוי לענין לחרוש בו ועיין מ"ש לעיל סי' שפ"ו:
(ג) וכן אם כו' סדר הר"ב אינו נכון בעיני דהא זה חולק אדברי הרמב"ם והמחבר לעיל סעיף א' שכתבו אע"פ שמכר והל"ל זה בלשון י"א בסעיף א' ודו"ק:
(ד) נשתמש בו כו'. כתב ב"י שהרשב"א חולק על זה ומפרש לרדיא היינו לענין לחרוש בו לכתחל' אבל אם כבר נשתמש בו פטור ליתן שכירות דהא כשמכרו גזלן הוא וגזלן אינו מעלה שכר לבעלים ע"כ ויש לו ראיה מש"ס פרק הגוזל קמא גבי תוקף עבדו וספינתו של חברו ועש' בהם מלאכה ונתבאר לעיל סי' שי"ג [שס"ג] ס"ד וה' ועמ"ש שם ס"ד:
(ב) וי"א: וכן עיקר לפי מאי דקי"ל כרשב"ג דמזיק שעבודו של חבירו חייב וכמ"ש הרמב"ם פ"ז דחובל ופ"ח דמלוה וכ"כ המחבר בסי' קי"ז וכ"פ בהג"א פרק המניח ומהרש"ל שם סי' כ"ב ומ"ש המחבר אח"כ נתנו במתנה כו' אין לדקדק דפטור מפחת שחיטה כדדייקינן בש"ס דהתם מדייק שפיר דקתני שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי אבל הרמב"ם והמחבר שכתבו מתחלה שחטו גובה מבשרו א"כ מ"ש אח"כ נתנו במתנה כו' ר"ל דהוי מתנה לרדיא וכ"כ בע"ש ועיין מה שכתבתי לעיל סי' שפ"ו. שם.
(ב) וי"א דצריך לשלם פחת השחיטה כת' בש"ך ז"ל וכן עיקר לפי מה דקי"ל כרשב"ג דמזיק שעבודו חייב וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מחובל ע"ש וכן בב"י למדו ממזיק שעבודו אמנם לשטת תוס' דהברייתא אתי כר' ישמעאל והוא דה"ל מזיק שעבודו כיון דיכול לסלוקי בזוזי ואינו אלא שעבוד אבל לדידן דקי"ל כר' עקיבא דמוחלט השור א"כ ה"ל מזיק ממש ולפי מ"ש בסק"א בשטת הרמב"ם וש"ע דקודם העמדה בדין אפילו לרבי עקיבא אינו שלו ואינו אלא כמו שעבוד דיגבה אותו כשיעמוד בדין א"כ אינו אלא מזיק שעבודו:
(ג) פחת השחיטה. ז"ל הטור ואם שחטו המזיק צריך לשלם פחת שפחתו המיתה אפי' לדידן דלא מגבינן ליה בדינא כיון דאי תפס לא מפקינן מיניה עכ"ל וברמב"ם פרק כ"א מהלכות עדות ז"ל העידו על פ' שהפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו והוזמו משלמין דמי העבד ודמי עינו והראב"ד כת' ז"ל והוא כת' בהל' חובל שהאדון אינו משלם אלא אם תפס העבד וא"כ העדים שהוזמו אמאי משלמין עכ"ל ואם כן ה"נ לדעת הרמב"ם אע"ג דעדין לא תפס צריך לשלם פחת שחיטה ומשום דה"ל היזק כיון דיכול לתפוס וכמ"ש בכסף משנה שם כדעת הרמב"ם דמשלמין דמי עינו משום דבקל יכול לתפוס ע"ש אבל להראב"ד דס"ל כה"ג שצריך תפיסה כל שלא תפס עדיין לא מיקרי היזק ה"נ פטור ואפשר דאפילו לדעת הרמב"ם אינו אלא בעדים זוממין וכמ"ש במגדול עוז שם ז"ל משום דתלי רחמנא דינא במחשבתן כדכתיב כאשר זמם והרי זממו עליו ואם יתפוס לא מפקינן מיניה ע"ש אבל כאן גבי מזיק אין לחייבו כל שאין לו חיוב ברור דהא אכתי לא תפס ומי יימר דתפס וצ"ע. מיהו נראה גם לדעת הטור והרמ"א נמי אינו אלא אם תפס אבל אם לא תפס אין הב"ד מחייבין אותו בפחת שחיטה כיון דאנן השתא לא דיינין דיני קנסות ואפי' איתיה לשור בעינא מכ"ש היכא דליתיה לשור ובתפס מיירי והיכא דאי' לשור צריך לתפוס גוף השור בקרן תמה והשתא דשחטו ואפחתיה מהני אפילו תפס מידי אחריני ועמ"ש בסי' א' סק"ה:
(ד) וכן אם נשתמש בו ובחידושי הרשב"א הקשה למה ישלם הרדיא הא קי"ל כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה ולוקח מגזלן כגזלן וע"ש דמפרש לה לענין לכתחלה ולענ"ד נראה לישב דעת רש"י והטור דס"ל דצריך לשלם הרדיא דהא דכיון דהא דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה היינו דוקא היכא דאי' בתורת גזילה וגבי קרקע דאינה נגזלת צריך לשלם שכירות אע"ג דירד אדעתיה דגזלנות. וה"נ בשור תם דעד שלא העמידו בדין רשאי המזיק להשתמש בו אפילו לכתחלה כיון דאפילו לצי"ש אינו חייב כלל בקנס קודם שחייבו אותו בית דין וכמ"ש בסי' א' סק"ה. אלא דגבי נזק גלי קרא לרבי עקיבא דכי העמידו בדין יזכה למפרע ומשום דכתיב ומכרו את השור החי ע"ש אבל זה ודאי דכל זמן שלא העמידו בדין אין בו שום חיוב על המזיק ורשאי המזיק להשתמש בו ואם כן אפילו נחית המזיק אדעתא דגזלנותא ושלא לשלם שכירות אין בו תורת גזילה כיון דרשאי להגביהו ולהשתמש בו וכמו שכתבתי ולא גרע מקרקע דכיון דאינו בתורת גזילה משלם שכרה וה"נ הכא אינו בתורת גזילה וכי העמידו בדין אחר כך וזכי ליה רחמנא למפרע משלם שכרה אבל נהי דזכה למפרע כיון דבדין משתמש ורשאי בכך אין בו תורת גזילה וכמ"ש וזה נכון: