שולחן ערוך חושן משפט תב א
שולחן ערוך חושן משפט · תב · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
ב' שוורים תמים שחבלו זה בזה משלמים במותר חצי נזק כגון אם אחד הזיק בחבירו שוה ק' והשני הזיק שוה נ' יצאו חמשים בחמשים והנ' הנותרי' ישלם לו חצים
- ואפי' נאבד האחד ודוקא ששוה כל אחד דמי נזקו אבל אם אינו שוה כ"כ אינו מנכה לו רק מה שיוכל לגבות מגופו (נ"י שם).
ואם שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם ואם היה אחד תם ואחד מועד מועד בתם שהזיק המועד לתם יותר ממה שהזיקו ישלם במותר נזק שלם כגון אם הזיק מועד בתם מאה והתם לא הזיקו אלא נ' משלם לו ע"ה תם במועד ישלם לו חצי נזק כגון שהזיק תם במועד ק' והמועד לא הזיקו אלא כ"ה משלם לו כ"ה:
- הגה: י"א דכל זה מיירי דוקא שהתחילו בבת אחת או לאחר שנפרדו זה מזה חזר השני וחבל בראשון אבל אם א' התחיל המתחיל משלם והשני פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה (בו) פטור (טור בשם הרא"ש) וכן הוא לקמן סי' תכ"א סעיף י"ג לענין שני אנשים שחבלו זה בזה והמחבר שפסק כאן כמי שחולק וס"ל שאין לחלק ולקמן פסק כמו שכתבתי לא כוון יפה:
מפרשים
יצאו חמשים בחמשים כו': ונ"מ אם נאבד האח' וכמ"ש מור"ם על זה דה"א כיון דהשור תם אינו משלם אלא מגופו נמצא שור של ראובן שנגח שור של שמעון והפסידו מנה ואח"כ חזר שור של שמעון ונגח לשור של ראובן שוה מנה והפסידו חמשים ונאבד שור של שמעון אח"כ ה"א דראובן יפסיד הזיקו שאין לו מקום לגבות ושמעון יגבה חמשים זוז משורו של ראובן קמ"ל דלא אלא מיד שהזיקו זא"ז מנכין זא"ז בכדי שווים דמי ההזיק והמותר משלם ח"נ א"נ קמ"ל אע"ג דשור אח' יפה למכור מהשני וה"א כיון דקי"ל דגובין וחוזרין וגובין לשני בעלי חובות שחייבין זה לזה היכא שיש להן נ"מ כגון שיש לאח' עידית ובינונית ולהשני זיבורית וכמ"ש הטור והמחבר לעיל סימן פ"ה ס"ג ה"נ יגבה כ"א דמי נזקו מהמזיק קמ"ל כיון דהניזק משלם ממיטב זהו מיטב שלו שיעמוד כל אחד בשלו כ"כ הנ"י ועפ"ר והאי טעמא בתרא שייך בשני מועדים דהן גובין מעידית שיש למזיק ולא בתמין וטעם הראשון שייך דוקא בשני תמין דהן משלמין דוקא מגופן וכן בשני' שחבלו זה בזה דנשנה שם במשנ' עמהן דמשלמין במותר נ"ש וכתבו הטור והמחבר לקמן בסי' תכ"א ס"ג שייך בו ג"כ טעם בתרא וק"ל ולא כע"ש שכ' דה"ט דמנכין זה כנגד זה משום דאפוכי מטרת' ל"ל דז"א אלא אף אם יש בו נ"מ לא' בגביות כל אחד מחבירו לא שמעינן ליה ומטעם שכתבתי:
ודוקא ששוה כל א' כו': כ"כ הנ"י פ' המניח (בדפוס גדול דף י"ז ע"א) ז"ל וראוי שתדע דכי אמרינן דמשלמין במותר ח"נ דוקא במאי דיכלו לאשתלומי מיניה אהדדי אבל שור שוה ר' שנגח לשור שוה מנה והכחישו פ' זוז וחזר האחרון ונגח להראשון והכחישו מנה אם נאמר נוציא מ' שהוא ח"נ שחייב הראשון כנגד מ' מחמשים שחייב האחרון וגובה הראשון מהאחרון י' דינרים במותר ח"נ לקתה מדין שהרי האחרון שהכחיש להראשון מנה אינו שוה אלא ך' ואין להראשון להשתלם אלא מגופו והראשון שחייב להאחרון נ' זוז עדיין שוה מנה ויכול להשתלם ממנו לפיכך דין הוא בזה שנוציא ך' כנגד ך' שהוא שיעור מה דאית להו לאשתלומי מהדדי ויגבה האחרון מהראשון ך' זוז שהוא מותר מ' מחצי נזק שלו ונמצא דפעמים הניזק מועד גובה יותר מחביריו שנזקו מרוב' עכ"ל:
כגון אם הזיק מועד בתם ק' כו': כ"כ ג"כ בטור ושם בפריש' כתבתי דהי' יכול לומר כגון דגם המועד לא הזיקו אלא נ' אפ"ה משלם המועד במותר כ"ה אח' שניכה כ"ה דח"נ דתם נגד כ"ה מנ' דמועד ולא נקט שהזיק ק' אלא אגב שהוצרך לכתוב כן לשטת פירש"י דכתב הרא"ש והטור משמו דהיכי דהתחילו התם והמועד יחד דגם התם משלם נ"ש ע"ש ועפ"ר:
י"א דכל זה כו' עד והמחבר שפסק כאן כמי שחולק כו': עד"ר שם כתבתי דלעד"נ דלית פלוגתא בזה דכ"ע ס"ל דאם לא התחילו יחד אלא שחזר ונגח קודם שנח רוגזו דהשני פטור וכמ"ש הטור בשם הרא"ש כן בלי חולק עליו בב' מקומות בשור ובאדם ול"פ ר"י אפירש"י אלא במ"ש רש"י דאם התחילו כא' והי' א' תם וא' מועד דמשלם תם כמועד נ"ש דבזה ס"ל לר"י דאפילו התחילו יחד אינו משלם התם אלא ח"נ והמחבר לא הזכיר דעת רש"י כלל לא כאן בשוורים ולא בסימן תכ"א באדם אלא ס"ל פשוט כר"י והחילוק שכתב הרא"ש בין החחילו יחד או לא כתבו המחבר בסימן תכ"א וה"ה כאן בשוורים דמ"ש זה או זה ומ"ש מור"ם כאן החילוק דבין התחילו יחד בשם י"א לא דק גם בזה כי אין פלוגתא בזה וכמ"ש וחדא באידך תליא דמשום דעלה בדעת מור"ם דפליגי וכתבו בשם י"א הוא הגורם לכתוב אהמחבר דלא כוון יפה ודו"ק:
או לאחר שנפרדו כו': יחזר השני וחבל כו' דאז הוי השני ג"כ כהתחל' חדשה משא"כ אם חבל השני בראשון קודם שנפרדו וז"ש מור"ם אבל אם א' התחיל כו':
(א) והמחבר שפסק כאן כמי שחולק כו'. ונוסחת הטור שלפנינו גרם למור"ם לכתוב כן והנוסחא הנכונה עיין ביש"ש פ"ג סי' כ"ו והב"ח לא הרגיש בזה ולכן הגיה נוסחא המוטעת וגם הסמ"ע לא הזכירה ומ"מ כוון כהלכה בדעת הרא"ש וכן הוא ברמזים והוא ע"פ נוסחת מהרש"ל וק"ל:
(א) נאבד: פי' דל"ת כיון דתם אינו משלם אלא מגופו נמצא שור של ראובן שנגח שור של שמעון והפסידו ק' ואח"כ חזר שור של שמעון ונגח שור של ראובן והפסידו נ' ונאבד שור של שמעון וה"א דראובן יפסיד הזיקו שאין לו מקום לגבות ושמעון יגבה נ' משורו דראובן קמ"ל דלא אלא מיד שהזיקו זא"ז מנכין זא"ז בכדי שיווי דמי ההיזק והמותר משלם ח"נ. סמ"ע.
(ב) מגופו: ז"ל הנ"י פרק המניח וראוי שתדע דכי אמרינן דמשלמין במותר ח"נ דוקא במאי דיוכלו לאשתלומי מיניה אהדדי אבל שור שוה ר' שנגח לשור שוה ק' והכחישו פ' וחזר האחרון ונגח להראשון והכחישו ק' אם נאמר נוציא מ' שהוא ח"נ שחייב הראשון כנגד מ' מנה שחייב האחרון וגובה הראשון מהאחרון י' במותר ח"נ לקתה מדת הדין שהרי האחרון שהכחיש להראשון ק' אינו שוה אלא כ' ואין להראשון להשתלם אלא מגופו והראשון שחייב להאחרון נ' עדיין שוה ק' ויכול להשתלם ממנו לפיכך דין הוא בזה שנוציא כ' כנגד כ' שהוא שיעור מאי דאית להו לאשתלומי מהדדי ויגבה האחרון מהראשון כ' שהוא מותר מח"נ שלו ונמצא דפעמי' הניזק מועט גובה יותר מחבירו שנזקו מרובה עכ"ל. שם.
(ג) יפה: עמ"ש הסמ"ע והש"ך ליישב דברי המחבר בזה ע"ש.