ט"ז על חושן משפט תטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

ואף על פי שהפקירם בחנם דחק סמ"ע בהאי אפילו כי ריש ב"ק פליגי בה רב ושמואל דרב ס"ל דלא חייב בבור אלא כי אפקרינהו ממילא בהאי הכותל ואילן שנתנו לי זמן ונפלו תוך הזמן דחייב היינו בהפקירן ולשמואל אפילו בלא הפקירן הוי בור אבל רישא פטור לכ"ע אפילו בהפקירן כיון דהנפילה היא באונס ולא נתנו לו זמן ע"כ כתב שפיר כאן אף על פי דהפקירן וה"א שהוא בור. אלא אי קשיא לי במה שסיים הטעם משום שאינה תחלת עשייתה לנזק הא אמרינן בגמרא דמטעם זה היה לנו לחייבו מה שור יוכיח אלא עיקר הפטור מחמת שהוא אנוס בכפילה והוה ליה מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס ולמה לא סיים כאן הטעם כן: