שולחן ערוך חושן משפט שצז א
שולחן ערוך חושן משפט · שצז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מי שבהמתו רגילה ליכנס לשדה חבירו ומזיקתו יכול בעל השדה להתרות בבעל הבהמה שישמור בהמתו וצריך לשומר' (ואם לא שמרה והזיקה חייב לשלם היזקו) (כן מוכח מדברי התוס' והרא"ש) ואינו יכול לומר לו גדור שדך כדי שלא תכנס בו:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
יכול הבעל השדה להתרו' כו': אבל לא לשחטם כמ"ש בסעיף שאחר זה ששם מיירי מבהמות של קצבים שעומדי' לשחיטה אלא שהקצבים רוצים להשהות עד יום השוק שיכולין למכור אז הבשר ביוקר וקאמר דמשום הזיקתן מקדימין שחיטתן אם לא ישגיחו הקצבים בההתרא' משא"כ כאן דאיירי בסתם בהמות דאינן עומדין לשחיטה:
ואינו יכול לומר לו גדור כו': דעל הבעלי' לשמור בהמת' שלא יזיקו ודומה זה לבהמה האוכלת מתוך החנות דחייבי' בעלי' לשלם לבעל החנות היזקתו כמ"ש הטור והמחבר בסי' שצ"א ואינו יכול לומר לו ה"ל לסגור חנותך ע' בטור שם כ' שר"ת והרא"ש חולקין ע"ז וס"ל דאינו דומה לאכל' מתוך החנות ע"ש ובפרישה:
ש"ך - שפתי כהן
(א) חייב לשלם הזיקו ואינו יכול כו'. ב"י כתב שכך הם דברי הרמב"ם פ"ה מהל' נזקי ממון ועיינתי שם בכל דברי הרמב"ם בהלכות נזקי ממון חפשתי ולא מצאתי דבר מזה ואי משום שכ' הרמב"ם שם שחייב לשלם כשהזיקה הבהמה בשדות אחרות אין ראיה דהא בקרא נמי כתיב ובער בשדה אחר ומוקמינן לה בש"ס כשגדר וחתרה או נפל בלילה וגם מ"ש ב"י שאין בדברי הרא"ש הכרע דבריו תמוהין שהרי הרא"ש מביא במסקנתו דברי רבינו חננאל ודוחה דברי התוס' ע"ש ושפיר כ' הטור שמסקנת הרא"ש כר"ח:
ומהרש"ל כתב בפ"ק דב"ק סי' כ"ה דלא נהירא כלל דברי ר"ח דא"כ למה סתם רועים גזלנים ופסולי' לעדות לפי שאינם נזהרים משדות אחרות ואי היה צריך לגדור כל אדם שדהו מסתמא כל השדות גדורים הם וא"כ איך נכנס' בשדות אחרים כי מה שהבהמה חתר' הגדר לא שכיח כו' לכן נ"ל כרב יוסף דהוא רבו של אביי ואין הלכה כתלמיד במקום הרב כו' עכ"ל ודבריו לא נהירין לי דנהי דפטו' כשהזיק מ"מ מסתמא כל השדות אינם גדורים ופוק חזי דאין דרך בני אדם לגדור שדותיהם דא"כ צריך לגדור כל העולם אלא אין חוששין להיזק בהמות דלא שכיח שיזיקו בהמות בשדות אחרות והגע עצמך אף לדברי מהרש"ל דחייב וכי בכל פעם יהיו לו עדות שהזיק' או פעמים שהוא עצמו לא ידע מהיזק הבהמות אלא ודאי אין חוששין לכך וכמ"ש וסתם רועה פסול לעדות משום שרועה במזיד בשדות אחרות. גם בלאו הכי תימה על מהרש"ל איך רוצה להכריע נגד אביי והלא אין בידינו להכריע מה שנחלקו בו חכמי הש"ס והלא בע"כ גם אביי מודה להא דסתם רועים פסולי' אלא ודאי כמ"ש וגם על התוס' קשה כן שכתבו דאין הלכה כאביי משום דתניא אכלה מתוך החנות כו' ומ"ש התוס' דאביי אשתמוטי קמשתמיט דוחק גדול הוא. גם מ"ש מהרש"ל דאין הלכ' כתלמיד במקו' הרב לא נ"ל ואדרבא הא קי"ל דהלכ' כבתראי מאביי ורבא ואילך ואולי כוון למ"ש הנ"י דאביי נגד רב יוסף תלמיד היושב לפני רבו היה באותו מעש' אבל גם זה לא נ"ל ואדרבא משמע מדשתיק ליה רב יוסף אודי ליה ועוד דמשמע דהא דגרסי' בש"ס ואי גדר שן דחייב רחמנא היכא משכחת לה כו' משמע דסתמא דש"ס הוא דקפריך הכי דאי רב יוסף קא' לה הל"ל אמ"ר לי"ה ואי שן כו' וא"כ כיון דסתמא דש"ס קאמר משמע דסתמא דש"ס ס"ל כאביי מדמשני אליבא דאביי כשחתר' או דנפל בלילה ואפי' תימא דרב יוסף קאמר לה מ"מ משמע דקבל שינוי דאביי שחתר' כו' וכן מצאתי בהלכות גדולות דף פ"ז סוף ע"ג שכ' כדברי אביי וכ"כ ראב"ן בב"ק דף פ"ו ריש ע"ב וז"ל מהכא שמעינן דשן דחייב רחמנא בשד' אחר לא מיחייב אלא כשחתר' או דנפל גודא בלילה אבל אי לא גדר ארעי' ונכנסה בהמה ואכל' פטור עכ"ל כיון דהלכות גדולות ורבינו חננאל וראב"ן והרא"ש וטור סוברים דפטור הכי נקטינן דכבר נודע שדברי ה"ג ור"ח דברי קבלה הם מהש"ס ובפרט שהוכחתי שדבריהם עיקר:
באר היטב
(א) להתרות: אבל לא לשחיטה ול"ד לסעיף שאח"ז בבהמות קצבים שעומדין לשחיטה אלא שהקצבים רוצין לשהותן עד יום השוק כדי למכור הבשר ביוקר וקאמר דמשום הזיקתן מקדימין שחיטתן אם לא ישגיחו בההתראה משא"כ כאן בסתם בהמות דאינן עומדות לשחיטה. סמ"ע.
(ב) גדור: דעל הבעלים לשמור בהמתן שלא יזיקו ודומה זה לבהמה האוכלת מתוך החנות כו' כמ"ש בסי' שצ"א ס"ט וא"י לו' לו ה"ל לסגור חנותך ועיין בטור שכת' שר"ת והרא"ש חולקין ע"ז וס"ל דאינו דומה לאכלה מתוך החנות ע"ש עכ"ל הסמ"ע וכן הוא דעת הש"ך דאם לא גדר ארעיה ונכנסה בהמה ואכלה פטור דשן דחייב רחמנא בשדה אחר לא מיחייב אלא כשחתרה או דנפל גודא בלילה ע"ש שהאריך בזה ומסיק וכת' ז"ל וכיון דהלכות גדולות ור"ח וראב"ן והרא"ש וטור סוברים דפטור הכי נקטינן דכבר נודע שדברי ה"ג ור"ח דברי קבלה הן מהש"ס ובפרט שהוכחתי שדבריהן עיקר עכ"ל.