תרגום/פרשת לך לך

פרקים יב-יז

ואמר יי לאברם אזיל לך מארעך ומילדותך ומבית אבוך לארעא די אחזינך:

ב ואעבדינך לעם סגי ואברכינך וארבי שמך ותהי מברך:

ג ואברך מברכך ומלטטך אילוט ויתברכון בדילך כל זרעית ארעא:

ד ואזל אברם כמה די מליל עמיה יי ואזל עמיה לוט ואברם בר שבעין וחמש שנין במפקיה מחרן:

ה ודבר אברם ית שרי אתתיה וית לוט בר אחוהי וית כל קנינהון די קנו וית נפשתא די שעבידו לאוריתא בחרן ונפקו למיזל לארעא דכנען ואתו לארעא דכנען:

ו ועבר אברם בארעא עד אתר דשכם עד מישר מרה וכנענאה בכן בארעא:

ז ואתגלי יי לאברם ואמר לבנך אתן ית ארעא בדא ובנא תמן מדבחא קדם יי דאתגלי ליה:

ח ואסתלק מתמן לטורא ממדנה לבית אל ופרסיה למשכניה בית אל ממערבא ועי ממדנחא ובנא תמן מדבחא קדם יי וצלי בשמא דיי:

ט ונטל אברם אזל ונטל לדרומא:

י והוה כפנא בארעא ונחת אברם למצרים ואתותבא תמן ארי תקיף כפנא בארעא:

יא והוה כד קריב למיעל למצרים ואמר לשרי אתתיה הא כען ידענא ארי אתתא שפירת חיזו את:

יב ויהי ארי יחזון יתיך מצראי ויימרון אתתיה דא ויקטלון יתי ויתיך יקימון:

יג אמרי כען אחתי את בדיל דייטב לי בדילך ותתקים נפשי בפתגמיכי:

יד והוה כד אעל אברם למצרים וחזו מצראי ית אתתא ארי שפירת היא לחדא:

טו וחזו יתה רברבי פרעה ושבחו יתה לפרעה ואדברת אתתא לבית פרעה:

טז ולאברם אוטיב בדילה והוו ליה עאן ותורין וחמרין ועבדין ואמהן ואתנן וגמלין:

יז ואיתי יי על פרעה מכתשין רברבין ועל אנש ביתיה על עיסק שרי אתת אברם:

יח וקרא פרעה לאברם ואמר מה דא עבדת לי למא לא חזיתא לי ארי אתתך היא:

יט למה אמרת אחתי היא ודברית יתה לי לאנתו וכען הא אתתך דבר ואזיל:

כ ופקיד עלוהי פרעה גוברין ואלויאו יתיה וית אתתיה וית כל די ליה:

פרק יג

א וסליק אברם ממצרים הוא ואתתיה וכל די ליה ולוט עמיה לדרומא:

ב ואברם תקיף לחדא בבעירא בכספא ובדהבא:

ג ואזל למטלנוהי מדרומא ועד בית אל עד אתרא דפרסיה תמן משכניה בקדמיתא בין בית אל ובין עי:

ד לאתר מדבחא די עבד תמן בקדמיתא וצלי תמן אברם בשמא דיי:

ה ואף ללוט דאזיל עם אברם הוה עאן ותורין ומשכנין:

ו ולא סובאת יתהון ארעא למתב כחדא ארי הוה קנינהון סגי ולא יכלו למתב כחדא:

ז והוה מצותא בין רען בעיריה דאברן ובין רען בעיריה דלוט וכנענאה ופריזאה בכן יתיב בארעא:

ח ואמר אברם ללוט לא כען תהי מצותא בינא ובינך ובין רעותי ובין רעותך ארי גברין אחין אנחנא:

ט הלא כל ארעא קדמך אתפרש כען מלותי אם את לצפונא אנא לדרומא ואם את לדרומא אנא לצפונא:

י וזקף לוט ית עינוהי וחזא ית כל מישר ירדנא ארי כוליה בית שקיא קדם דחבל יי ית סדום וית עמורא כגנתא דיי בארעא דמצרים מטי לצוער:

יא ובחר ליה לוט ית כל מישר ירדנא ונטל לוט בקדמיתא ואתפרשו גבר מלות אחוהי:

יב אברם יתיב בארעא דכנען ולוט יתיב בקרוי מישרא ופרס עד סדום:

יג ואנשין דסדום בישין בממונהון וחיבין בגויתהון קדם יי לחדא:

יד ויי אמר לאברם בתר דאתפריש לוט מניה דקוף כען עיניך וחזי מן אתרא דאת תמן לצפונא ולדרומא ולמדינחא ולמערבא:

טו ארי ית כל ארעא די את חזי לך אתנינה ולבנך עד עלמא:

טז ואשוי ית בנך סגיאין כעפרא דארעא כמא דלית אפשר לגבר לממני ית עפרא דארעא אף בנך לא יתמנון:

יז קום הליך בארעא לאורכה ולפותיה ארי לך אתנינה:

יח ופרס אברם ואתא ויתיב במישרי ממרא די בחברון ובנא תמן מדבחא קדם יי:

פרק יד

א והוה ביומי אמרפל מלכא דבבל אריוך מלכא דאלסר כדרלעמר מלכא דעילם ותדעל מלכא דעממי:

ב עבדו קרבא עם ברע מלכא דסדום ועם ברשע מלכא דעמורה שנאב מלכא דאדמה ושמאבר מלכא דצבוים ומלכא דבלע היא צער:

ג כל אלין אתכנשו למישר חקליא הוא אתר ימא דמלחא:

ד תרתי עסרי שנין פלחו ית כדרלעמר ותלת עסרי שנין מרדו:

ה ובארבע עסרי שנין אתא כדרלעמר ומלכיא דעמיה ומחו ית גיבריא די בעשתרות קרנים וית תקיפיא דבהמתא וית אימתני דבשוה קריתים:

ו וית חוראי די בטורהון [נ"א: די בטוריא] דשעיר עד מישר פארן דסמיך על מדברא:

ז ותבו ואתו למישר פילוג דינא היא רקם ומחו ית כל חקל עמלקאה ואף ית אמוראה דיתיב בעין גדי:

ח ונפק מלכא דסדום ומלכא דעמורה ומלכא דאדמה ומלכא דצבוים ומלכא דבלע היא צוער וסדרו עמהון קרבא במישר חקליא:

ט עם כדרלעמר מלכא דעילם ותדעל מלכא דעממין ואמרפל מלכא דבבל ואריוך מלכא דאלסר ארבעה מלכין לקביל חמשא:

י ומישר חקליא בירין בירין מסקן חימרא וערקו מלכא דסדום ועמורה ונפלו תמן ודאשתארו לטורא ערקו:

יא ושבו ית כל קנינא דסדום ועמורה וית כל מיכלהון ואזלו:

יב ושבו ית לוט וית קניניה בר אחוהי דאברם ואזלו והוא יתב בסדום:

יג ואתא משיזבא וחוי לאברם עבראה והוא שרי במישרי ממרא אמוראה אחוהי דאשכול ואחוהי דענר ואנון אנשי קימיה דאברם:

יד ושמע אברם ארי אשתבי אחוהי וזריז ית עולימוהי ילידי ביתיה תלת מאה ותמני עסר ורדף עד דן:

טו ואתפליג עליהון ליליא הוא ועבדוהי ומחונון ורדפינון עד חובה די מציפונא לדמשק:

טז ואתיב ית כל קנינא ואף ית לוט (נ"א: בר) אחוהי וקניניה אתיב ואף ית נשיא וית עמא:

יז ונפק מלכא דסדום לקדמותיה בתר דתב מלממחי ית כדרלעמר וית מלכיא די עמיה למישר מפנא הוא אתר בית ריסא דמלכא:

יח ומלכי צדק מלכא דירושלם אפיק לחם וחמר והוא משמש קדם אל עלאה:

יט וברכיה ואמר בריך אברם לאל עלאה דקניניה שמיא וארעא:

כ ובריך אל עלאה דמסר סנאך בידך ויהב ליה חד מן עסרא מכולא:

כא ואמר מלכא דסדום לאברם הב לי נפשתא וקנינא סב לך:

כב ואמר אברם למלכא דסדום ארימית ידי בצלו קדם יי אל עלאה דקניניה שמיא וארעא:

כג אם מחוטא ועד ערקת מסאנא ואם אסב מכל די לך ולא תימר אנא אעתרית ית אברם:

כד לחוד [נ"א: בר] מדאכלו עולימיא וחולק גובריא די אזלו עמי ענר אשכול וממרא אינון יקבלון חולקהון:

פרק טו

א בתר פתגמיא האילין הוה פתגמא דיי עם אברם בנבואה למימר לא תדחל אברם מימרי תקוף לך אגרך סגי לחדא:

ב ואמר אברם יי אלוהים מא תיתין לי ואנא אזיל דלא ולד ובר פרנסא הדין דבביתי הוא דמשקאה אליעזר:

ג ואמר אברם הא לי לא יהבת ולד והא בר ביתי ירית יתי:

ד והא פתגמא דיי עימיה למימר לא יירתינך דין אלהין בר דתוליד הוא יירתינך:

ה ואפיק יתיה לברא ואמר אסתכי כען לשמיא ומני כוכביא אם תיכול לממני יתהון ואמר ליה כדין יהון בנך:

ו והימין במימרא דיי וחשבה ליה לזכו:

ז ואמר ליה אנא יי דאפיקתך מאור דכשדאי למיתן לך ית ארעא הדא למירתה:

ח ואמר יי אלוהים במא אדע ארי אירתינה:

ט ואמר ליה קריב קדמי עגלין תלתא ועיזין תלתא ודכרין תלתא ושפנינא ובר יונה:

י וקריב קדמוהי ית כל אילין ופליג יתהון בשווי ויהב פלגיא פלג לקביל חבריה וית עופא לא פליג:

יא ונחת עופא על פלגיא ואפרח יתהון אברם:

יב והוה שמשא למיעל ושינתא נפלת על אברם והא אימה קבל סגי נפלת עלוהי:

יג ואמר לאברם מידע תידע ארי דיירין יהון בנך בארע לא דילהון ויפלחון בהון ויענון יתהון ארבע מאה שנין:

יד ואף ית עמא דיפלחון בהון דאין אנא ובתר כן יפקון בקניינא סגי:

טו ואת תתכניש לוות אבהתך בשלם תתקבר בסיבו טבא:

טז ודרא רביעאה יתובון הלכא ארי לא שלים חובא דאמוראה עד כען:

יז והוה שמשא עאלת וקבלא הוה והא תנור דתנן ובעור דאישא עדא בין פלגיא האילין:

יח ביומא ההוא גזר יי עם אברם קיים למימר לבנך יהבית ית ארעא הדא מנהרא דמצרים עד נהרא רבא נהרא פרת:

יט ית שלמאי וית קניזאי וית קדמונאי:

כ וית חיתאי וית פריזאי וית גיבריא:

כא וית אמוראי וית כנענאי וית גרגישאי וית יבוסאי:

פרק טז

א ושרי אתת אברם לא ילידת ליה ולה אמתא מצריתא ושמה הגר:

ב ואמרת שרי לאברם הא כען מעני יי מלמילד עוול כען לות אמתי מאים אתבני מנה וקביל אברם למימר שרי:

ג ודברת שרי אתת אברם ית הגר מצריתא אמתה מסוף עשר שנין למתב אברם בארעא דכנען ויהבת יתה לאברם בעלה לה לאנתו:

ד ועל לות הגר ועדיאת וחזת ארי עדיאת וקלת רבנתה בעינהה:

ה ואמרת שרי לאברם דין לי עלך אנא יהבית אמתי לך וחזת ארי עדיאת וקלית בעינהה ידין יי ביני ובינך:

ו ואמר אברם לשרי הא אמתיך בידיך עבידי לה כדתקין בעיניכי ועניתה שרי וערקת מקדמהה:

ז ואשכחה מלאכא דיי על עינא בארחא דחגרא:

ח ואמר הגר אמתא דשרי מנן את ולאן את אזלא ואמרת מן קדם שרי רבנתי אנא ערקא (נ"י ערקת):

ט ואמר לה מלאכא דיי תובי לות רבונתיך ואשתעבדי תחות ידהא:

י ואמר לה מלאכא דיי אסגאה אסגי ית בניכי ולא יתמנון מסגי:

יא ואמר לה מלאכא דיי הא את מעדיא ותלדין בר ותקרין שמה ישמערל ארי קביל יי צלותיך:

יב והוא יהא מרוד באנשא הוא יהא צריך לכלא וידא דבני אנשא יהון צריכין לה ועל אפי כל אחוהי ישרי:

יג וצליאת בשמא דיי דמתמלל עמה אמרת את הוא אלהא דחזי כלא ארי אמרת הברם הכא (נ"י האף אנא) שרתי חזיא בתר דאתגלי לי:

יד על כן קרא לבארא בארא דמלאך קימא אתחזי עלה הא היא בין רקם ובין חגרא:

טו וילידת הגר לאברם בר וקרא אברם ששום ברה דילידת הגר ישמעאל:

טז ואברם בר תמנן ושית שנין כד ילידת הגר ית ישמעאל לאברם:

פרק יז

א והוה אברם בר תשעין ותשע שנין ואתגלי יי לאברם ואמר ליה אנא אל שדי פלח קדמי והוי שלים:

ב ואתן קימי בין מימרי ובינך ואסגי יתל לחדא לחדא:

ג ונפל אברם על אפוהי ומליל עמיה יי למימר:

ד אנא הא גזר קימי עמך ותהי לאב סגי עממין:

ה ולא יתקרי עוד ית שמך אברם ויהי שמך אברהם ארי לאב סגי עממין יהבתיך:

ו ואפיש יתך לחדא לחדא ואתנינך לכנשין ומלכין דשליטין בעממיא מנך יפקון:

ז ואקים ית קימי בין מימרי ובינך ובין בנך בתרך לדריהון לקים עלם למהוי לך לאלהא ולבנך בתרך:

ח ואתן לך ולבנך בתרך ית ארע תותבותך ית כל ארעא דכנען לאחסנת עלם ואהוי להון לאלהא:

ט ואמר יי לאברהם ואת ית קימי תטר את ובנך בתרך לדריהון:

י דין קימי די תטרון בין מימרי וביניכון ובין בנך בתרך למגזר לכון כל דכורא:

יא ותגזרון ית בשרא דעורלתכון ותהי לאת קים בין מימרי וביניכון:

יב ובר תמניא יומין יתגזר לכון כל דכורא לדריכון יליד ביתא וזבין כספא מכל בר עממין די לא מבנך הוא:

יג אתגזרא יתגזרון יליד ביתך וזבין כספך ויהי קימי בבשריכון לקים עלם:

יד וערל דכורא די לא יתגזר ית בשרא דעורלתיה וישתיצי אנשא ההוא מעמיה ית קימי אשני:

טו ואמר יי לאברהם שרי אתתך לא תקרי ית שמה שרי ארי שרה שמה:

טז ואברך יתה ואף אתן מנה לך בר ואברכינה ותהי לכנשין ומלכין דשליטין בעממיא מנה יהון:

יז ונפל אברהם על אפוהי וחדי ואמר בלביה הלבר מאה שנין יהי ולד ואם שרה הבת תשעין שנין תליד:

יח ואמר אברהם קדם יי לוי ישמעל יתקים קדמך:

יט ואמר יי בקושטא שרה אתתך תליד לך בר ותקרי ית שמיה יצחק ואקים ית קימי עמיה לקים עלם לבנוהי בתרוהי:

כ ועל ישמעאל קבלית צלותך הר ברכת יתיה ואפישית יתיה ואסגית יתיה לחדא לחדא תרי עשר רברבין יוליד ואתניניה לעם סגי:

כא וית קימי אקים עם יצחק די תליד לך שרה לזמנא הדין בשתא אוחרנתא:

כב ושיצי למללא עמיה ואסתלק יקרא דיי מעלווהי דאברהם:

כג ודבר אברהם ית ישמעאל בריה ואית כל ילידי ביתיה וית כל זביני כספיה כל דכורא באנשי בית אברהם וגזר ית בשרא דעורלתהון בכרן יומא הדין כמא די מליל עמיה יי:

כד ואברהם בר תשעין ותשע שנין כד גזר בשרא דעורלתיה:

כה וישמעאל בריה בא תלת עשרי שנין כד גזר ית בשרא דעורלתיה:

כו בכרן יומא הדין אתגזר אברהם וישמעאל בריה:

כז וכל אנשי ביתיה ילידי ביתא וזביני כספא מן בני עממיא גזרו עמיה: