מ"ג בראשית טו ט
<< · מ"ג בראשית · טו · ט · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר לֵיהּ קָרֵיב קֳדָמַי עִגְלִין תְּלָתָא וְעִזִּין תְּלָתָא וְדִכְרִין תְּלָתָא וְשַׁפְנִינָא וּבַר יוֹנָה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לֵיהּ סַב לִי תִּקְרוּבְתִּין וּקְרֵיב קֳדָמָי עֶגְלָא בְּרַת תְּלַת שְׁנִין וּבְרַחָא בַּר תְּלַת שְׁנִין וְעִיזָא בְּרַת תְּלַת שְׁנִין וְשַׁפְנִינָא וְתַּסִילָא בַּר יוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | וְשׁוֹפָנִין וּבַר יוֹן: |
רש"י
"ועז משלשת" - רמז לשעיר הנעשה בפנים ושעירי מוספין של מועד ושעיר חטאת יחיד
"ואיל משלש" - אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של חטאת יחיד
"ותור וגוזל" - תור ובן יונה
מפרשי רש"י
[יא] ושעירי חטאת יחיד. ולא חשיב פר כהן משיח (ויקרא ד', ג') ושעיר הנשיא (שם שם כג), מפני שהם במקום כבשה של יחיד או שעירה שהיחיד מביא, אלא שההדיוט שעיר חטאתו והכהן המשיח מביא פר, ומאחר דאין חילוק בחטא - רק שזה פר וזה שעיר - לא חשיב. וכבשה ושעירת יחיד דחשיב ליה בשנים, אין פירוש 'שעירה של יחיד' - שהיחיד מביא בשאר עבירות או שעירה או כשבה (ויקרא ד', כ"ח-ל"ב), רק פירוש שעירה על חטא עבודה זרה, וכבשה על שאר עבירות. אי נמי כיון דאינם נוהגים בכל ישראל רק באנשים יחידים - כהן משיח ונשיא, לא חשיב כפרת ישראל, רק כפרת יחידים:
[יב] אשם ודאי וכו'. ולא חשיב כבש[ת] מצורע (ויקרא י"ד, י'), משום דכבש[ה] לא בא על חטא ידוע, רק בשביל מצורע. אף על גב ד"חטאת" מקרי (שם שם יט), כיון דלא בא על חטא רק אם היה מצורע, לא מקרי זה מכפרת חטא:
[יג] תורים ובני יונה. פירוש כל תורים ובני יונה שהם במקרא; בין דמצורע (ויקרא י"ד, כ"ב), ובין דיולדת (שם יב, ו), ובין חוטא שהוא דל (שם ה, ז). אף על גב דהם מחולקים בעניניהם, כיון שנכללו כלם בתור וביונה - כלל כלם בשם אחד, דהכי נמי כלל כל האשמות אף על גב שהם מחולקים, כללם באשם אחד כיון דשם 'אשם' לכלם, הכי נמי כלל תורים ובני יונה בשם אחד:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת – רֶמֶז לַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים, וּשְׂעִירֵי מוּסָפִין שֶׁל מוֹעֵד, וּשְׂעִיר חַטָּאת יָחִיד.
וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ – אָשָׁם וַדַּאי, וְאָשָׁם תָּלוּי, וְכִבְשָׂה שֶׁל חַטַּאת יָחִיד.
וְתוֹר וְגוֹזָל – תּוֹר וּבֶן יוֹנָה (בראשית רבה מד,יד).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ואיל — הוא הכבש הגדול.
וגוזל — בן יונה, כי מאלה לבדם הנזכרים בבהמה ובעוף, העולות וכל קרבן:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וכבר ידוע מאמר רז"ל בכל הקרבנות לא נאמר לא אל ולא אלהים ולא אלהיך, אלא השם המיוחד, שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק. וכן נאמר בקרבנות (במדבר כח) תשמרו להקריב לי במועדו. ותוספת ה"א של קחה כתוספת ה"א המזבחה. וכבר ידעת כי הוא המקבל תחלה והוא הנקרא צדק, ואמר הכתוב (דברים לג) שם יזבחו זבחי צדק, וכלל הענין הה"א תחלה, ומשם ומעלה מעלוי לעלוי עד הסבה העליונה, וזהו באור
קחה לי, ואמר ויקח לו להורות כי עשה כאשר נצטווה והקריב לשמו יתברך.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אלא אין זה כי אם הקבורה, שיקבלו חלקם להיות להם מקום קבורה בארץ, לפי שכל מתי א"י חיין תחלה לעתיד כמו שיתבאר בעז"ה בפר' וארא. (ו.ג) אבל זרעם קבלו חלקם גם בחיים בעולם הזה והאבות דווקא לאחר מיתה שיחיו תחלה על כן הראה לו הקב"ה במראה זו עגלה כנגד אברם שנאמר בו (בראשית יח.ז) ואל הבקר רץ אברהם. ועז כנגד יעקב שהלביש על צואריו עורות גדיי עזים. ואיל כנגד יצחק שהקריב תמורתו איל. וכן פירש"י בפר' נשא בקרבנות הנשיאים. (במדבר ז.כא) ותור וגוזל אלו ישראל. ויבתר אותם בתוך רמז כי שלשה אבות אלו דוקא אחר ביתור דהיינו אחר מיתה יקבלו חלקם בארץ כי מתי א"י חיין תחלה אבל לא בחייהם. ואת הצפור לא בתר כי ישראל שנמשלו לתור וגוזל יבואו חיים לארץ כי בזה הראה לו הקב"ה מי ומי ההולכים לארץ ובאיזה אופן יהיה לאבות חלק בארץ והוא אחר ביתור ומיתה דהיינו אחר הערב שמשם בעולם הזה בנפול תרדמת המיתה עליהם ז"ש ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם כד"א (קהלת יב.ב) עד אשר לא תחשך השמש. להורות כד ניים ושכיב אברם אז יקבל חלקו בארץ אבל לא עכשיו כי לא שלם עון האמורי עד הנה, ובני ישראל יהיו באי הארץ אחר הערב שמשו של אברם ותרדמת המות כאמור.
אך בתנאי זה, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם תחלה ועבדום ומה שהתחיל בלשון יחיד זרעך, ואחר כך אמר ועבדום לשון רבים, לפי שהגרות התחיל משנולד יצחק והאבות היו יחידים, אבל העבדות התחיל אחר שנתרבו ומה שנאמר בארץ לא להם י"א שקאי על אנשי הארץ כי גם המה גרים בארצם כמו שלמדו מן הפסוק (בראשית מז.כא) ואת העם העביר אותו לערים. כדי שלא יקראו את ישראל גולים, ומה שהזכיר ד' דברים, גירות, ועבדות, ועינוי, וריחוק השכינה בארץ לא להם, יתבאר בע"ה לקמן פר' וארא. (ו.ו) וטעם למספר ת' יתבאר בע"ה פר' חיי שרה (כג.טז).ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ר' אליעזר אומר: הראה הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ארבע מלכיות, מושלן ואובדן, שנאמר: ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת, זו מלכות אדום, שהיא כעגלה דשה. עז משלשת, זו מלכות יון, שנאמר: "וצפיר העזים הגדיל עד מאד". ואיל משלש, זו מלכות מדי ופרס, שנאמר: "האיל אשר ראית בעל הקרנים". ותור, אלו בני ישמעאל. "תור" לשון ארמית, שור תור; אי לארץ כשיצמד שור זכר עם הנקבה, יפתחו וישדדו את כל העמקים. וגוזל, אלו ישראל שנמשלו לגוזל, "יונתי בחגוי הסלע", "אחת היא יונתי". לא נאמר לשון משולשת אלא גבורי כח, כמה דאת אמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק". רב משרשיא אמר: משולשים יהיו, שלשה פעמים עתידים למשול בארץ ישראל. פעם ראשון כל אחד ואחד בפני עצמו. פעם שני בשנים שנים. פעם שלישי כולן כאחד להלחם עם בית דוד, שנאמר: "יתייצבו מלכי ארץ" וגו'.
דבר אחר: קחה לי עגלה משלשת, זו בבל שמעמדת שלשה: נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר. ועז משלשת, זו מדי שמעמדת שלשה: כורש ודריוש ואחשורוש. ואיל משלש, זו יון שמעמדת שלשה, דאמר ר' אלעזר: כל הרוחות כבשו ורוח מזרחית לא כבשו. א"ל ר' יוחנן, והכתיב: "ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה ועשה כרצונו והגדיל"? הוא דעתיה דר' אלעזר, דלא אמר מזרחה. ותור וגוזל, זו מלכות רביעית; תור הוא, אלא שגזלן הוא.
<< · מ"ג בראשית · טו · ט · >>