מ"ג בראשית יז כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יז · כב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְשֵׁיצִי לְמַלָּלָא עִמֵּיהּ וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דַּייָ מֵעִלָּווֹהִי דְּאַבְרָהָם׃
ירושלמי (יונתן):
וּפְסִיק מִלְמַלָלָא עִמֵיהּ וְאִסְתַּלֵק יְקָרָא דַיְיָ מֵעִלוֹי אַבְרָהָם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מעל אברהם" - לשון נקיה הוא כלפי שכינה ולמדנו (ב"ר) שהצדיקים מרכבתו של מקום

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעל אלהים מעל אברהם" - לשון כבוד כלפי המקום ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של הקב"ה לשון רש"י אבל לשונם בבראשית רבה (מז ו) האבות הן הן המרכבה ירמוז למה שכתוב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ופחד יצחק היה לי (להלן לא מב) והמשכיל יבין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כב - כג)" ויעל אלהים". פי' הר"ן מפני שמדרך הנבואה שגם בכלות הדבור לא יעלה האור תיכף, רק בכאן נסתלק תיכף כדי שיקיים המצוה, וע"כ "ויקח אברהם "וכו' "וימל בעצם היום הזה," ולמד שמלן כולם ביום אחד שלא לאחר המצוה אפילו יום אחד, הגם שזה היה "כל זכר" הנמצא "באנשי בית אברהם" וזולת זה לא היו זכרים בביתו ויש סכנה מפני שכניהם שיפלו עליהם בהיותם כואבים ויהרגום, בטח לבו בה':


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעל אלהים מעל אברהם". פירש"י למדנו מכאן שהאבות הן הן מרכבתו של מקום הורה בזה שאין שום אמצעי בין המקום ב"ה ובין האבות ויהיה מחיצתם לפנים ממחיצת מלאכי השרת, כמו שפירש"י על פסוק כעת יאמר ליעקב וגו' (במדבר כג.כג) וכמ"ש (דברים לג.כז) מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם. כי הקב"ה מעונו למעלה ומתחתיו האבות שהם זרועות עולם, כי המה מחזיקים הכסא כביכול, וכמ"ש (דברים לג.כו) רוכב שמים בעזרך ר"ל אתה עוזר לי כביכול, כדרך שאמרו (ילקו"ש תהלים ס.תשעט) שהצדיקים מוסיפין כח בגבורה שלמעלה כו'. וטעם למה שנאמר ויעל אלהים היינו שיתעסק אברהם במילה ולא יתעכב כל זמן שהשכינה אצלו.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויכל לדבר אתו. תני: הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן, צריך ליטול ממנו רשות. ממי את למד? מאברהם. פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה, באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר להן: נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחילה ואחר כך אני מדבר עמכם. כיון שדיבר כל צרכיו, אמר לפניו: רבונו של עולם, צריך אני לדבר למלאכים; אמר לו: הפטר בשלום. הדא הוא דכתיב: ויעל אלהים מעל אברהם. אמר ריש לקיש: האבות הן הן המרכבה, שנאמר: ויעל מעליו.