מ"ג בראשית טז יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית טז · יג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקרא שם יהוה הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּקְרָא שֵׁם יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהֹוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְצַלִּיאַת בִּשְׁמָא דַּייָ דְּאִתְמַלַּל עִמַּהּ אֲמַרַת אַתְּ הוּא אֱלָהָא חָזֵי כוֹלָא אֲרֵי אֲמַרַת אַף אֲנָא שָׁרִיתִי חָזְיָא בָּתַר דְּאִתְגְּלִי לִי׃
ירושלמי (יונתן):
וְאוֹדִיאַת קֳדָם יְיָ דְמֵימְרֵיהּ מִתְמַלֵל לָהּ וְכֵן אָמְרַת אַנְתְּ הוּא חַי וְקַיָים דְחָמֵי וְלָא מִתְחָמֵי אֲרוּם אַמְרַת הָא בְּרַם הָכָא אִתְגְלִיאַת יְקַר שְכִינְתָּא דַיְיָ בָּתַר חֶזְיָא:
ירושלמי (קטעים):
וְאוֹדַיָית הָגָר וְצָלְיַית בְּשֵׁם מֵימְרֵיהּ דַיְיָ דְאִתְגְלֵי עֲלָהּ אָמְרָה בְּרִיךְ אַתְּ הוּא אֱלָהָא קְיָים כָּל עָלְמַיָא דִי חָמִית בְּצַעֲרִי אֲרוּם אָמְרַת דָא לְחוֹד עָלַי אִתְגְלַיתָא הֵיךְ בָּתַר דְאִתְגַלֵיתָא עַל שָרַי רִבּוֹנְתִּי:<קטע סוף=/טז יג>

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אתה אל ראי" - נקוד חטף קמ"ץ מפני שהוא שם דבר אלוה הראיה שרואה בעלבון של עלובין (ס"א ד"א אתה אל ראי משמע שהוא רואה הכל ואין שום דבר רואה אותו)

"הגם הלום" - לשון תימה וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום אחרי רואי אותם בביתו של אברהם ששם הייתי רגילה לראות מלאכים ותדע שהיתה רגילה לראותם שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר מות נמות וזו ראתה ד' זה אחר זה ולא חרדה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אל רֳאי — על משקל "ראה עֳני" (איכה ג א), כטעם "אל מראה".

הגם הלום — כמו "עתה". והנכון, שהוא כמו "פֹה", וכן: "הבא עוד הלום איש" (שמואל א י כב). והטעם, הגם פה ראיתי מלאך השם אחר שראה השם בעניי? כי הוא רֹאִי תמיד:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יג) "ותקרא שם ה'", עפ"ז הבינה שהיא אין לה זכות וכשרון אל מה שזכתה שידבר מלאך ה' עמה," ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי", ר"ל ראי את המראה הזאת לא היה בזכותי ועפ"י כחי, רק ע"י חסד אל בלי שום הכנה וזכות מאתי," כי אמרה" ובררה זאת משני טעמים. א) שאם היה זה בהיותי בבית אברהם הייתי אומר שהיה זה ע"י שאני בבית איש האלהים, שמי שהוא קרוב אל הנביא ושוכן בביתו יחול גם עליו רוח אלהים, כמו שהיה בשמואל שחל הרוח האלהי על תלמידיו ע"י שפעו, אבל "הגם הלום ראיתי", איך ראיתי הלום במדבר שאני רחוק מבית אברהם ב) שאם היה זה רק דבור א' קצר, הייתי תולה אותו בכחי, אבל איך" ראיתי אחרי ראי", שראיתי המראה ארבעה פעמים זאח"ז, וא"כ זה אינו בכחי רק ע"י חסד אל שהוא אל ראי, ר"ל אל שסבב ראיתי את המלאך:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותקרא שם ה' הדובר אליה. על ידי מלאך. ר' יהודה בר רבי סימון ור' יוחנן בשם ר' אלעזר בר ר' שמעון: מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת‏[1], ואף היא על ידי עילה. רבי אבא בר כהנא בשם ר' בירי אמר: כמה דברים וכמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה, שנאמר: "ויאמר לא כי צחקת". והכתיב: ותקרא שם ה' הדובר אליה? ר' יהושע בר ר' נחמיה בשם רב אידי: על ידי מלאך. והכתיב: "ויאמר ה' לה"?‏[2] ר' לוי בשם ר' חנינא בר ר' חמא אמר: על ידי מלאך. ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: על ידי שם.

אתה אל ראי. אמר ר' איבו: אתה הוא הרואה בעלבונם של עלובים.

כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי. אמרה: לא די שנזקקתי לדבור, אלא למלכות, כמה דאת אמר: "כי הביאותני עד הלום". לא די שנזקקתי עם גברתי, אלא ביני לבין עצמי. אמר ר' שמואל, משל למטרוניתא שאמר לה המלך: עברי לפני. עברה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה, וצמצמה פניה ולא ראתה המלך, והשפחה ראתה:


  1. ^ שרה.
  2. ^ ברבקה.