מ"ג בראשית יז כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יז · כו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין אִתְגְּזַר אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּרֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין בְּאַרְבְּעַת עֲשַר שְׁנִין גְזַר אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּרֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעצם היום הזה" - שמלאו לאברהם צ"ט שנה ולישמעאל שלש עשרה שנים נמול אברהם וישמעאל בנו חסלת פרשת לך לך

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

בעצם היום הזה — ולא אחר לעשות הדבר. והנה היו שמנה עשר ושלש מאות ילידי ביתו חוץ ממקנת כספו. ואחר כך נמול אברהם גם ביום בעצמו, וישמעאל בנו וילידי ביתו ומקנת כספו, כלם נמולו אתו ברצונם. והטעם, שלא הכריחם, רק מהרו כולם לעשות ולמלאות רצון השם:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעצם היום הזה" - כתב רש"י בעצם היום הזה שמלאו לאברהם צ"ט שנה ולישמעאל י"ג נמולו ומה טעם להזכיר זה ועוד שכבר הסכימו (ר"ה י) לדברי רבי אליעזר שבתשרי נברא העולם ובתשרי נולדו אבות ובפסח נולד יצחק והכתוב אמר למועד הזה בשנה האחרת והוא כתב בסדר וירא (יח י) כי הבשורה היתה בפסח ולפסח הבא נולד יצחק אבל בעצם היום הזה שנצטוה במצוה הזאת נימול הוא וילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו סיפר הכתוב מעלתו ביראת ה' ומעלת כל בני ביתו שכולם זריזים מקדימין למצות ואין טעם נימול אברהם שנימול הוא בתחלה אבל ישמעאל בנו נימול מתחלה וכל בני ביתו כי כן כתוב (לעיל פסוק כג) ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואחרי כן ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו והטעם כי אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם ואחר כך מל את עצמו שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו ולא היה יכול להשתדל במילתם חסלת פרשת לך לך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כד - כז) "ואברהם". הגם שהיה זקן בן צ"ט וישמעאל בן י"ג לא עכב ישמעאל בעדו הגם שכחו חזק ונמול עמו ביום ההוא, ויודיע שרק אברהם נמול מצד עצם המצוה כי הוא שנכרת עמו הברית, אבל "ישמעאל" "וכל אנשי ביתו" רק "נמולו אתו", שאם היו יוצאים מרשות אברהם לא היו חייבים במילה, וכן לא חל חיוב זה על זרעם:

 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעצם היום הזה נמול אברהם וגו'". אע"פ שכבר נאמר וימל בשר ערלתם וכתיב בהמולו את בשר ערלתו. מ"מ חזר ופירש לומר שעשה גם מילתו בעצם היום הזה לעין כל ולא היה מתבייש מפני הרואים. כי על פי' רש"י קשה, למה ימחו בו ליצני הדור, ולמדרש רז"ל (פרקי דר"א כט) נמול ביה"כ כמו שלמדו הג"ש בעצם היום הזה.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

רבן גמליאל אומר: שלח אברהם וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו, וישמעאל בנו, בעצם היום בגבורת השמש, בחצי היום בעשור לחדש ביום הכיפורים. כתיב התם: "כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה", וכתיב הכא בעצם היום הזה נמול. ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם ברית מילתו של אברהם אבינו ומכפר על עונותיהם של ישראל, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם":

"לכל זמן ועת לכל חפץ". זמן היה לו לאברהם אבינו אימתי שנתנה לו המילה, בעצם היום הזה נמול אברהם. זמן היה שימולו בניו, "כי מולים היו כל העם היוצאים".

בעצם היום הזה נמול אברהם. כתיב: "לא מראש בסתר דברתי". אמר הקב"ה: אילו מל אברהם בלילה, עכשיו יהו כל דורו אמרין: כך וכך! [אילו] היינו יודעים לא היינו מניחין אותו למול. אלא בעצם היום, ודרגש ליה ימלל. נמול אברהם, הרגיש ונצטער, כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו. אמר ר' לוי: "מל אברהם" אין כתיב כאן, אלא נמול אברהם; בדק עצמו ונמצא מהול. בההיא עונתא אקיל ר' ברכיה לר' לוי, אמר ליה: כזבנא שקרנא את, אלא הרגיש ונצטער, כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו.