מ"ג בראשית טו יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית טו · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַהֲוָה שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל וְשִׁינְתָא נְפַלַת עַל אַבְרָם וְהָא אֵימָה קְבַל סַגִּי נְפַלַת עֲלוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה שִׁמְשָׁא קָרִיבָא לְמִיטְמוֹעַ וְשִׁינְתָא עֲמִיקְתָא מִתְרַמְיַית עַל אַבְרָם וְהָא אַרְבַּע מַלְכְּוָון קַיְימִין לְמִשַׁעֲבְּדָא יַת בְּנוֹי אֵימְתָא דָא הוּא בָּבֶל קַבָּלָא דָא הוּא מָדַי סַגִיאָה דָא הוּא יָוָן נָפְלָה דָא הוּא פָרָס דַעֲתִידָא לְמֵיפַּל וְלֵית לֵיהּ זְקִיפָא וּמִתַּמָן עֲתִידִין לְמֵיסַק עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל:
ירושלמי (קטעים):
וַהֲוָת שִׁמְשָׁא אָזְלָא לְמִטְמָעָא וְשֵׁנָא עֲמִיקָא בְּסִימָא נָפְלַת עַל אַבְרָם וְהָא אַבְרָם חָזֵי אַרְבַּעְתֵּי מַלְכְּוָותָא דְעַתִידִין לְמֵיקָם לְמִשַׁעְבְּדָא בִּבְנוֹי אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה נוֹפֶלֶת עָלָיו אֵימָה דְהָא הוּא בָּבֶל חֲשֵׁיכָה דְהָא הוּא מָדַי גְדוֹלָה דְהָא הוּא יָוָן נוֹפֶלֶת דְהָא הוּא מַלְכְּוָותָא דְפַּרְסַיָא דַעֲתִידָא לְמַפָּלָא וְלָא תֶהֱוֵי לָהּ תְּקוּמָה לְעַלְמֵי עַלְמִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והנה אימה וגו'" - רמז לצרות וחשך של גליות

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי השמש לבא — זה לנו לאות, כי "ויקח לו את כל אלה" (בראשית טו י) – ביום, אחר שהקיץ ממחזה הנבואה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והנה אימה חשכה גדולה נופלת" - דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גליות כי מצא הנביא בנפשו אימה ואחר כך בא בחשכה ואחר כך גדלה החשכה ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו כמשא כבד תכבד ממנו אמרו (ב"ר מד יז) אימה זו בבל חשכה זו מדי שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית גדולה זו מלכות אנטיוכס נופלת עליו זו אדום והיה הענין הזה לאברהם כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם אמר לו כמשייר במתנתו שארבע גליות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו ואחרי כן הודיעו בבאור גלות אחרת שיגלו תחלה שהוא גלות מצרים שכבר נענש בו כאשר פירשתי (לעיל יב י)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) "ויהי", אחרי שהודיע לו הזכות שיש לו על שיתקיימו בידו המתנות האלהיות המובטחות לו, במה שהוא כבר בטל כחות חמרו וירד העיט עליהם להחיותם בנשיבת רוח הקדש, שב להודיע לו איך יתקיימו המתנות האלה ביד בניו, שהם יוצרפו בכור עוני, וע"י הגלות והשעבוד והענוי יכנע חמרם וישוב עד דכא בל ישתרר על הנפש והרוחניות שבו, וזה הודיע לו בעת שהתחיל "השמש לבוא", כי צרת הגלות ידמה תמיד כחשכת הלילה ושקיעת אור השלוה וההצלחה, ואז "תרדמה נפלה על אברם", שהוא השתקעות בשינה עמוקה ובטול כחות הגוף ממצוקת לב, "ונפל עליו אימה גדולה של חשכה, ור"ל אימת חשכה" [וגדולה תואר על אימה] שזה ציור על הצרה הגדולה אשר יחזה בנבואה זאת, כמ"ש בפי' זכריה (א ח) על ראיתי הלילה:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה שלא ישתעבדו בניו בארבע מלכיות, ונפל עליו שנת תרדמה וישן לו. וכי יש לך אדם שהוא שוכב וישן ויכול להתפלל? אלא ללמדך שהיה אברהם ישן מכח התפלה, כדי שלא ישתעבדו בניו. אימה, זו מלכות הרביעית, שנאמר: "דחילו ואמתני". חשכה, זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהן של ישראל. גדולה, זו מלכות מדי, שגדלה למכור ישראל חנם. נופלת, זו מלכות בבל, שנאמר: "נפלה נפלה בבל". עליו, אלו בני ישמעאל, שעליהם בן דוד יצמח, שנאמר: "אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו".

ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: תחילת מפולת שינה, דמיך ליה ולא לעי באורייתא, דמיך ליה ולא לעי בעבידתא. רב אמר, שלוש תרדמות הן. תרדמת שינה, "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן". תרדמת נבואה, ותרדמה נפלה על אברם. תרדמת מרמיטה, שנאמר: ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם. ורבנן אמרין: אף תרדמה של שטות, שנאמר: "כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה". ר' חנינא ברבי יצחק אמר: ג' נובלות הן. נובלות מיתה שינה, נובלות נבואה חלום, נובלות העולם הבא שבת. רבי אבין מוסיף תרתין: נובלות אורה של מעלה גלגל חמה, נובלות חכמה של מעלה תורה.

והנה אימה, זו בבל דכתיב: "באדין נבוכדנאצר התמלי חמא". חשכה זה מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית. גדולה זו יון; ר' סימון אמר: שהיא מעמדת ק"כ דוכסין, ק"כ איפרכין, ק"כ אסטרטיוטין. ורבנן אמרין: מששים ששים, דכתיב: "נחש שרף ועקרב"; מה עקרב זו יולדת לששים, כך מלכות יון מעמדת מס' ס'. נופלת זו מלכות רביעית, דכתיב: "מקול נפלם רעשה הארץ". ויש שמחליפים: נופלת זו בבל, דכתיב: "נפלה נפלה בבל". גדולה זו מדי, דכתיב: "גידל המלך אחשורוש". חשכה זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרות, שהיו אומרים: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. אימה זו מלכות רביעית, "דחילה ואמתני ותקיפא".