מ"ג בראשית יד א
מ"ג בראשית · יד · א · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדׇרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּיוֹמֵי אַמְרָפֶל מַלְכָּא דְּבָבֶל אַרְיוֹךְ מַלְכָּא דְּאֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מַלְכָּא דְּעֵילָם וְתִדְעָל מַלְכָּא דְּעַמְמֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּיוֹמֵי אַמְרָפֶל הוּא נִמְרוֹד דְאֲמַר לְמִירְמֵי אַבְרָם לְנוּרָא הוּא מַלְכָּא דְפּוּנְטוֹס אַרְיוֹךְ דַהֲוָה אָרִיךְ בְּגִיוּבְרַיָא מַלְכָּא דְתַלְסַר כְּדָרְלָעוֹמֶר דַהֲוָה קִישַׁר מִתְהֲפִיךְ בְּעוּמְרִין מַלְכָּא דְעֵילָם וְתִדְעָל רַמָאָה כְּתַעֲלָא מַלְכָּא דְעַמְמַיָא מִשְׁתַּמְעִין לֵיהּ: |
רש"י
"מלך גוים" - מקום יש ששמו גוים על שם שנתקבצו שמה מכמה אומות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל (ב"ר)
מפרשי רש"י
[ב] מקום ששמו גוים וכו'. דאין לומר שהיה מלך על גוים הרבה, דמאי שנא דמזכיר שמלך על הגוים ובשאר מלכים זכר שם המדינה, כדכתיב "מלך עילם" "מלך שנער" (כ"ה ברא"ם). אבל לא ידעתי מנא ליה שאותו שהמליכו עליהם היה תדעל, שמא המלך הראשון לא היה תדעל, ונקרא שם המקום על שם שנתקבצו שם מאומות הרבה ונקרא שם העיר גוים, ואחר כך מלך שם זה המלך תדעל:
[ג] שונא אב. פירוש למה הוצרך למכתב שמם, אם משום שבא להגיד מי היו אותם המלכים - תקשה לך מלך בלע שלא נזכר בכתוב, אלא על כרחך לא מזכיר שם (הארץ) [המלך] אלא כשבא לדרוש להגיד רשעתם. וגבי בלע שהיה מלך שלא היה רשע כמותם, כמו שפירש רש"י גבי "והיא מצער" (להלן יט, כ), לא נכתב שם המלך. וגבי ברשע ובלע לא הוצרך לפרש, שמוכח מעצמו. ואף על גב דארבע מלכים הראשונים זכר שמם ולא דרשינן מידי, מכל מקום כאן אצל חמשה המלכים לא כתב שם מלך בלע, לומר לך שאלו המלכים אין התורה מדבר בשמם אם לא בשביל שום דרשה, ולכך לא כתיב שם מלך בלע - כי היכי שתדרוש שאר המלכים, וקל להבין:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מֶלֶךְ גּוֹיִם – מָקוֹם יֵשׁ שֶׁשְׁמוֹ "גּוֹיִם", עַל שֵׁם שֶׁנִּתְקַבְּצוּ שָׁמָּה מִכַּמָּה אֻמּוֹת וּמְקוֹמוֹת, וְהִמְלִיכוּ אִישׁ עֲלֵיהֶם וּשְׁמוֹ תִּדְעָל (בראשית רבה מב,ד).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש: (ב"ר מב, ז) ארבעה מלכים אלו כנגד ארבעה מלכיות שעתידין להשתעבד בישראל: שנער, זה מלך בבל, שנאמר: (דניאל ב, לח) "אנת הוא רישא די דהבא". אלסר, זו מלכות מדי, כי אלסר הוא עיר במדי או בפרס, ו מלך עילם, זה יון, שכן דרשו רז"ל (ע"ז י א) במלכות יון: שש שנים מלכו בעילם ואח"כ נתפשטה מלכותם בכל העולם.
מלך גוים, זה מלכות אדום, שהומלך על עמים רבים שונים אשר מנוהו עליהם לראש ולקצין, והוא מלך רומי שהיא עיר מקובצת מעמים רבים, כתים ויתר גוים. והכונה במדרש הזה, כי כשם שהתגבר אברהם על ד' מלכים אלו ונצח אותם ונפלו בידו, כן לעתיד לבא עתידים ד' מלכיות שיפלו ביד זרעו, וזרעו ינצחום.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(א – י) למה האריך בספור מלחמות המלכים זה עם זה. וספור מה שהכו את רפאים וכו' שכ"ז אין צורך לספרם בתורה האלהית:
(א – ב) "ויהי בימי אמרפל". ארבעה מלכים אלה התחברו לכבוש ארצות ולהרגיז הארץ. ולדעת חז"ל אמרפל זה נמרוד, שמלך שנער הראשון היה נמרוד ואחר שכבש מלכות אשור כמ"ש מן הארץ ההיא יצא אשור כנה שמו אמרפל שמלכי אשור נקראים בשם פול, ובימי אמרפל כבר היו עוד ג' מלכים כובשי ארצות והיה כריתת ברית ביניהם שימלכו ארבעתם בכפה, ולתכלית זה עשו מלחמה את ברע מלך סדום וכו' ונצחום במלחמה.
אלשיך
ראוי לשית לב כי באומרו עשו מלחמה וכו' נראה שמתחלה התעוררו ארבעה מלכים אלה אל החמשה, ואחר כך הוא נהפך באומרו ויצא מלך סדום וכו' ויערכו אתם מלחמה. ועוד למה הפסיק בנתיים בענין כדרלעומר ואשר הכו את רפאים כו' והעמלקי כו', ומהראוי היה שאחר אומרו עשו מלחמה כו' יספר כל הנעשה בה שהוא ועמק השדים בארות וכו', ולא יאמר כל מה שמענין כדרלעומר והלאה עד ועמק השדים, כי אין צורך בו לענין אברם. ועוד שביאת כדרלעומר והמלכים אשר אתו נראה שהיה על מרד החמשה מלכים הנזכרים שמרדו בו, ואם כן במקום אומרו ויכו את רפאים כו', היה לו לומר ויכו את מלך סדום כו'. ועוד אומרו וישובו ויבואו אל עין משפט, כי לא נאמר עד כה שבאו שם שיאמר עתה ששבו שמה: והנה לבא אל הענין נעיר הערה וגדולה היא אלי, הלא היא מה עלה על לב אברם להתאפק לרדוף אחרי ארבעה מלכים גדולי עולם אשר הניסו והכו חמשה מלכים, ומה גם עתה לאומרים (בראשית רבה מג ב) כי את אליעזר לבדו לקח עמו, שעולה מספר שמו שמונה עשר ושלש מאות, ואיך ערב אל לבו לרדוף אחר מלכים גדולים הוא ונערו, והלא אין לאדם לשים עצמו בסכנה, כמו שאמרו ז"ל (שבת לב א) שמא אין עושים לו נס ואם עושים מנכים לו מזכיותיו, ואין לך מסתכן גדול מזה. והאיש הירא ורך הלבב, מהמצרים הרואים את אשתו, וצוה לה לאמר אחותי היא פן יהרגוהו על דבר אשתו, איך יתגבר עתה לרדוף אחרי ארבעה מלכים העצומים האלה. ועוד נשית לב אל מאמרם ז"ל באמרם (בראשית רבה מב ה) אמרפל מלך שנער זה בבל שנאמר כו', אריוך מלך אלסר זה מדי, כדרלעומר מלך עילם זה יון, ותדעל מלך גוים זה אדום ע"כ. והנה דרך כלל הלא כמו זר נחשב עניינם פה, ומה גם אומרו זה אדום שעדיין אדום לא היה ולא נברא. ועוד נשים לב אל אומרם (ילקוט רמז סח) ויבא הפליט זה מיכאל כו', למה נתייחד הוא אל שליחות זה. ולמה נקרא פליט, כי גם שאמרו שפלטו אל מן המלאכים שהפיל הוא יתברך לארץ, למה נרמז ענין זה פה:
אמנם הנה כתבנו למעלה, כי רצה הקב"ה טרם בא גלות מצרים וארבע מלכיות להקל עול גלות מצרים מעל עמו, ולבשרם מעתה יצאו ברכוש גדול ממצרים, ושלא יאבדו שם ולא בארבע מלכיות, כי אם דוגמת כולם יראו מעתה, ויבטחו על העתיד. והוא במה שכתבנו למעלה, כי כנגד כל מה שאירע לישראל במצרים, אירע שם לאברהם ושרה, וה' הצילם ויצאו ברכוש גדול, ויקל עול הגלות ההוא על ידם כמפורש למעלה. וכן על הארבע גליות העתידות, שירך לב שומעם איך יתקיימו ישראל בתוכם ולא יאבדו כמו שכתבנו בסמוך, על כן מעתה הביא דוגמתם ויפילם תחת יד אברהם יחד כלם, לרמוז מעתה כי ככה יפלו יחד לעתיד תחת זרעו כד"א (דניאל ב מד) יקים אלה שמיא מלכו די לעלמיא לא תתחבל וכו' והדקת כו', שהם הארבע מלכיות, שהצלם במיני תכונתו היה משל אליהם. וזה כיוונו ז"ל באומרם אמרפל מלך שנער זה בבל כו' שהם ארבע מלכיות, ששרי הארבעה העתידים הן הם שרים של אלו. כי על כן אמר ותדעל מלך גוים זה אדום כו', כי הלא יקשה כי עדיין לא הולידו יצחק, ואיך היה תדעל מלך על אומתו, אך הוא שהיה מלכותו תחת שרו. והוא נלמד מגזרה שוה מאומרו שני גוים בבטנך. ועל כן להעיר את אברהם ולהחזיקו, גזר יבא מיכאל כי הוא אשר יעמוד לישראל בימים ההם, כד"א (דניאל י כא) ואין אחר מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם, והוא "הפליט" מהמלאכים המנגדים על בריאת העולם אשר אברהם מקיימו, וזהו אומרו "הפליט", לומר שממנו יראה כי כאשר פלט ה' את מיכאל מהמנגדים ההם, כן יציל את אברם מהמלכים. והוא כי מיכאל הוא מבחינת חסד לאברהם כי הוא מלאך החסד העוזר את גומלי חסד כאברהם:
וזה אחשוב היא כוונת הנביא (ישעיה מא) באומרו מי העיר ממזרח [צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גוים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו]. ירדפם [יעבור שלום ארח ברגליו לא יבא]. מי פעל [ועשה קורא הדורות מראש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא]. והוא שמקשה קושייתנו ואומר "מי העיר ממזרח", לומר מי העיר את אשר ממזרח - הוא אברם - שיערב אל לבו לרדוף ארבעה מלכים גדולים, הלא הוא כי הנה "צדק יקראהו לרגלו", והוא כי שתי מדות טובות היו לאברם, אחת מדת צדקה שהיה מפזר ונותן, שנית מדת חסד. שזולת מציאות הצדקה היה עושה בגופו, מהלך ברגליו ממקום למקום שהוא חסד, עם הצדקה שהיא העיקר, כמו שאמרו ז"ל (סוכה מט ב) קצרו לפי חסד (הושע י יב), לפי חסד שבצדקה. ושתי מדות אלו, הן של כתות המליצים ליברא העולם, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ח ה) חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים, אמת אומר אל יברא שכולו מלא שקרים, צדק אומר יברא שכולו מלא צדקות, שלום אומר אל יברא שכולו מלא קטטות. והענין כי רצה הקב"ה לגלות, כי מה שעשה אברם במלכים ההם היה על העתיד לבשר את ישראל שככה יתן את המלכיות בידם. והנה ידוע כי צדק הוא הנותן כח לעשות חיל לישראל בימים ההם, כמד"א (ישעיה נד יד) בצדקה תכונני וכו', והיה צדק אזור מתניו (ישעיה יא ה).
אמר הנה "צדק" העתיד להגביר את ישראל, הוא "יקראהו" אל המתייחס "לרגלו". והוא, כי ארבע רגלי המרכבה הן מיכאל גבריאל רפאל נוריאל, והנה מיכאל הוא רגל ראשון שמבחינת החסד לאברהם, וגבריאל רגל המתייחס ליצחק, והשלישי והרביעי ליעקב ודוד. ונבא אל הענין אמר כי "צדק" שעשה אברהם, "יקראהו" למי שהוא "רגלו" של אברהם, הוא מיכאל רגל החסד שבמרכבה, המתייחסת לאברהם בגמילות חסדו, שיבא לעורר את אברהם ולהחזיקו לרדוף אחרי המלכים ההם:
והצדק ההוא הוא גם אשר "יתן לפניו גוים ומלכים ירד", מעין אשר יעשה למלך המשיח שאליו גוים ידרשו, וירד מים עד ים על ידי צדק אזור מתניו. ולמה הוצרך מלאך, כדי שהוא "יתן כעפר חרבו", שיזרוק אברם קומץ עפר על איש אחד וכל אנשים שעמו מתאבקים, כי בהכות אברם את איש היו רבים מוכים. וכן "כקש נדף" מהרוח שמגיע הקש אל כל קבוץ אנשים הנמצאים, כן חץ "קשתו" היה מגיע אל קבוץ רב, וזה אין כח באיש לעשותו. אך לא תייחס חץ "קשתו" אל אברם, כי אם "כקש נדף" מהרוח אשר עשה ה', כך היה "קשתו נדף" מרוח אלהים שמצד החסד הוא מיכאל, כמד"א (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות. ושיעור הכתוב כי "צדק" של אברהם "יקראהו לרגלו" הוא למיכאל כמדובר, ולמה קראו כדי שיתן מיכאל "כעפר חרבו, כקש נדף" ממנו "קשתו":
ואם יאמר איש מה יועיל צדק על עשות אברם צדקות, אם ינגדהו שלום על ידי עשותו קטטות עם ארבע מלכים, ומה גם לרבותינו ז"ל (בראשית רבה מד ה) האומרים שהיה אברם אומר אוי לי שמא בתוכם היו צדיקים, עד שאמר לו הקב"ה אל תירא אברם כי כלן היו קוצים. וזה יאמר פה כי אולי עובר מדת שלום שמא היו בהם טובים, ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ח ה) כי כשבא הקב"ה לברא אדם צדק אומר יברא, שלום אומר אל יברא באומרו שהאדם מלא קטטות. לזה אומר "ירדפם" וכו', לומר, אם כאשר ירדפם היה לכוונת קטטות שהוא "עבור שלום, אורח ברגליו לא יבא", שלא היה חוזר מפני קטרוג השלום. אך אדרבה היתה כונתו לעשות שלום בעולם בהעביר גלולים מן הארץ, ומי פעל ועשה כל הנצחון הזה שלא בדרך טבע שיפיל אברם ארבע מלכים, מי שהוא "קורא הדורות מראש" מבריאת העולם להבטיחו על העתיד:
וענין קורא הדורות כו' הוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה (ח ו) בנשמות של צדיקים נמלך, שהוא כמפורש אצלנו שם, כי למה שהבחירה חפשית יחוייב יחרב העולם על דורות המכעיסים ובאין, על כן נמלך בנשמות הצדיקים אשר מאז ייחד הנאותים לכל דור ודור לקיימן עד סופן, ועל ידי כן בראו כי לא יתבטל. וזהו "קורא הדורות" העתידים "מראש", שקראן לימלך בהם שיש במספר יהיה בכל דור ודור, ולהבטיח בל יתעתד העולם ליאבד בארבע גליות פן יאבדו בם ישראל, ואם אין ישראל אין עולם. על כן "אני ה' ראשון" שהשלטתי וכיליתי לארבע מלכיות ביד אברהם, ובזה תבטחו שואת אחרונים שבדורות אחרונים "אני הוא", כאשר עשיתי באברם כן אעשה לכלות הארבע מלכיות בידי ישראל. ו"הוא" כל מה שכתבנו כי כל כוונתו יתברך היתה למען החזיק לב האבות וישראל, כי ככה יתן ה' את הארבע מלכיות ביד ישראל, ועל כן נתן בלב אברם על ידי מלאכיו להתעורר ולרדוף אחריהם:
עוד יתכן דרך שנית ובו יתישבו כל ההערות שהערנו בכתובים, והוא במה שאמרו ז"ל במדרש (בראשית רבה מב יב) כי כונתם היתה לבא על אברם, כי הוא יצא להציל את לוט בן אחיו, ויקומו עליו ויהרגוהו כאשר היה לולא ה' היה לו. וראוי לשים לב מה להם אצל אברם, ועוד למה ילכו בעקיפין ולא ילכו עדיו להורגו:
אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל (שם יא) באומרם עין משפט היא קדש, לא מצינו מקום ששמו עין משפט. אלא עין שעשתה מדת הדין בעולם, בקשו לסמותה, היא קדש שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש ע"כ. וראוי לדעת מהו עין שעשתה מדת הדין בעולם. אך הוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל בפרקי רבי אליעזר (פרק כד) כי בהיות כל בני עולם בונים מגדל בדור הפלגה עבר אברם בן תרח וראה אותם בונים, והיה נמרוד מלך עליהם, ואמר אברם מה אתה עושים העל ה' אתם מורדים לא תצליחו, אמרו לנמרוד, והשיב ואמר אברם פרדה עקרה שאינו מוליד, מיד עמד אברם ויקללם בשם ה', מיד וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל ונתפלגו. ועל פי דרכנו נשית לב אל תשובת נמרוד, כי מה השיב על תוכחת אברם באומרו שהיה פרדה עקרה. אך במקום אחר מבואר אצלינו כי תשובת נמרוד היתה באומרו כי אברם עקר, למה שנמרוד וכל בוני המגדל היתה כוונתם להגביר כח החצונים בעולם, ואברהם היה מקריא שמו של הקב"ה בעולם ומוריד שכינה למטה, שהוא מבטל מחשבותם אשר יזמו לעשות, ועל כן נטמן אברם בארץ כמה שנים מיום הולדו כי מאז בקש נמרוד להורגו, שהוא כי השיג בחכמתו שהוא יהפך כל עניינו, ובהיות אברם בן מ"ח שנה ועבר והביט במגדל אמר שלא יצליחו, כי הוא יבטל מחשבותם בהדבקו בה' ותורתו, ועשותו נפשות רבות. ולזה השיב ואמר אברם פרדה עקרה, והוא כמאמר פרקי רבי אליעזר (פרק כט) כי כל אשר גיירו אברם ושרה לא עמדו בניהם אחריהם באמונתו כי אם הם לבדם, ועל כן אמר אין אמונת אברם נמשכת אחר דור זה לכל הנפש שעושה, והוא אינו מוליד שימשך זרעו אחריו באמונתו ויבטל מחשבותינו, כי לא יהיה ענין אברם רק בחייו בלבד. אז קללם בשם ה', וירד ה' בבית דינו לעשות משפט בעולם:
הנה שהעיר אברם מדת הדין שאם לא היה הוא מעורר, היה עדיין הוא יתברך מאריך להם על אחדותם, וזה היה בלב נמרוד הוא אמרפל לינקם מן אברם. וזהו "וישובו אל עין משפט", כי עין של אברהם שהביט בבוני המגדל ועשתה מדת הדין בעולם על ידי קללו אתם בשם ה' בהביט בם, בקשו אמרפל הוא נמרוד וחבריו לסמותה:
ושמא תאמר איך יוצדק אומרו "וישובו" כאילו פעם אחרת באו עליו, לזה אמר "היא קדש" שקידש כו', והוא כי נמרוד הוא אמרפל שהפילו לכבשן האש, שהתחיל להתנקם ממנו ולא שוה לו, עתה שבו הוא וסיעתו להכותו בחרב אנוש, לומר שאם נצול מהאש הדומם לא ינצל מידי אדם בעל בחירה, וזהו היא קדש שקדש שמו יתברך באש:
או שיעור הענין למה בקשו לסמות עין שעשתה כו' והוא אינו מוליד - כי על זה היה מתנחם נמרוד - לזה אמר כי היא קדש שקידש כו', והיה ירא פן על ידי כן ידבקו יחד כל העולם באמונתו, ותתבטל כוונת נמרוד, כי לא היה עוד מתחזק עמו. הנה לפנינו טעם משטימת אמרפל הוא נמרוד על אברם. ומדוקדק בפסוק, כי על כן וישובו ויבואו כו':
ומעתה ראוי לדעת למה עשו בערמה לבלתי לכת מתחלה הלוך ונסוע עדיו. אך הוא כי אינו כבוד מלך וכל שכן ארבעה מלכים ללכת אחר איש אחד. שנית שאם היו הולכים באופן שיורגש שאליו יבאו, לא יבצר מאברם מלקבץ אתו כל רבים עמים מסביבותיו כי גדול שמו בגוים כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מב ט) על פסוק עמק שוה כו'. על כן התנכלו להראות כי על זולתו הם באים. ואפילו על סדום לא באו דרך ישרה, עם היות כוונת אמרפל לבא לקחת משם את לוט, למען יצא אברם להצילו ויהרג כלאחר יד, טרם היות פנאי לאברם לקבץ עמים רבים:
ובזה נבא אל ביאור הכתובים והתכתם, והוא בשום לב אל אומרו ויהי בימי, מה צרה היתה שם. וגם אומרו בימי אמרפל כו', כי אחר שכל הענין נמשך אחר ענין כדרלעומר שבא על המלכים המורדים בו עם המלכים אשר אתו, ומזה נמשך ענין לוט ואברם, אם כן היה לו לומר מתחלה ויהי בימי כדרלעומר. אך הנה אמר וי הי, כי היה וי על שבאו להרוג את אברם המקיים העולם, שהעיקר בזה הוא אמרפל הוא נמרוד שונאו, על כן אמר (א) "ויהי בימי אמרפל" כו'. והענין בל יאמר איש כי הוי היה מתייחס אל כדרלעומר, כי על ידו נתגלגל הדבר, על כן הקדים ואמר "ויהי בימי אמרפל" כו' לומר כי הוי אל אמרפל יתייחס אויבו של אברם.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי בימי אמרפל. כתיב: "חרב פתחו רשעים... חרבם תבא בלבם". מעשה בר' אליעזר בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במישור, והוא היה חורש בהר, ונשברה רגל פרתו, ונשברה לטובתו. ברח והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קזוזות אדמה עד שהיה בפיו ריח רע. הלכו ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי: ריח פיו של רבי אליעזר קשה. א"ל: כשם שהבאשת ריח פיך על התורה, כך ריח תלמודך יהא הולך מסוף העולם ועד סופו. לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו שהיה יושב ודורש וכל גדולי המדינה יושבין לפניו, ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה. חרב פתחו רשעים דרכו קשתם, זה אמרפל וחבריו. להפיל עני ואביון, זה לוט. לטבוח ישרי דרך, זה אברהם. חרבם תבא בלבם, "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם". א"ל: לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, הרי לך כולן נתונין במתנה. אמר: הרי הן עלי חרם, ואיני אלא שוה בם לאחי.
"גם זו רעה חולה כל עמת שבא כן ילך", כמא דאתא בחליטין, כך הוא אזיל בחליטין. כשם שפתח בארבע מלכיות, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות. את כדרלעמר ותדעל ואמרפל ואריוך, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות, בבל מדי יון ואדום. למה כל אלה חברו אל עמק השדים? כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם.
דבר זה עלה בידנו מן הגולה: כל מקום שנאמר "ויהי בימי", צרה וכו' (כדכתוב בריש מגילת אסתר). שלש שמות נקראו לו: כוש, נמרוד, אמרפל. כוש, שהיה כושי ודאי. נמרוד, שהעמיד מרד בעולם. אמרפל, שהיה אמירתו אפלה, דאמרי ואפלי בעלמא, דאמרי ואפלי באברהם, שאמר לו לירד לכבשן האש.
ותדעל מלך גוים. אתר הוא תמן ברומי, ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם ותדעל שמו.
דבר אחר: ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זה בבל. ואריוך מלך אלסר, זה יון. כדרלעומר מלך עילם, זה מדי. ותדעל מלך גוים, זו מלכות הרביעית, שמכתבת טירוניאה מכל האומות. אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו – צפה לרגליו של משיח. תדע לך, שכן מצינו בימי אברהם, על ידי שנתגרו מלכיות אלו באלו באת גדולה לאברהם:
רב ושמואל. חד אמר: נמרוד שמו; ולמה נקרא שמו אמרפל? שהפיל אברהם אבינו לתוך כבשן האש. וחד אמר: אמרפל שמו; ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד כל העולם כלו עליו במלכותו:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
מ"ג בראשית · יד · א · >>