מ"ג בראשית יד י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יד · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּמֵישַׁר חַקְלַיָּא בֵּירָן בֵּירָן מַסְּקָן חֵימָרָא וַעֲרַקוּ מַלְכָּא דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּנְפַלוּ תַּמָּן וּדְאִשְׁתְּאַרוּ לְטוּרָא עֲרַקוּ׃
ירושלמי (יונתן):
וּמֵישַׁר פַרְדְסַיָא בֵּירִין בֵּירִין מַלְיָן חִימְרָן וַעֲרָקוּ מַלְכָּא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּנְפָלוּ תַמָן וְדִשְׁתַּאֲרוּ לְטַוְורֵיהּ עָרָקוּ:
ירושלמי (קטעים):
וּמֵישַׁר פַרְדְסַיָא בֵּירְוָון בֵּירְוָון מַלְיָא חֵמָר:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בארת בארת חמר" - בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין קל ומדרש אגדה שהיה הטיט מוגבל בהם ונעשה נס למלך סדום שיצא משם לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע (ב"ר)

"הרה נסו" - להר נסו הרה כמו להר כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ויש חילוק בין הרה לההרה שה"א שבסוף התיבה עומדת במקום למ"ד שבראשה אבל (ס"א זו) אינה עומדת במקום למ"ד ונקודה (ס"א לנקוד) פת"ח תחתיה והרי הרה כמו להר או כמו אל הר ואינו מפרש לאיזה הר אלא שכל א' נס באשר מצא הר תחלה וכשהוא נותן ה"א בראשה לכתוב ההרה או המדברה פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר (להר) ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש בפרשה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

בארות — "באר" בכל המקרא נובעת. והיא משונה, בעבור הסמיכה:

ויפלו שמה — ברצונם להמלט. וכן "ויפל על פניו" (במדבר טז ד):

הרה נסו — אל ההר נסו. והיא מלה זרה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בארת בארת חמר" - בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט הבנין ומדרש אגדה שהיה הטיט מוגבל בהן ונעשה נס למלך סדום שיצא משם לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינים באברם שנצל מכבשן האש וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברם למפרע לשון רש"י ואין ספק כי פירוש בארות חמר בארות אשר בהם רפש וטיט כענין שכתוב (ירמיהו לח ו) ובבור אין מים כי אם טיט ויטבע ירמיהו בטיט וכתוב (תהלים מ ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון ויתכן שיצא משם כראוי בלא נס ואני תמה במדרש ההגדה הזה כי האומות שלא היו מאמינים שעשה הקב"ה נס לאברהם בראותם נסו של מלך סדום לא יוסיפו אמונה בהקב"ה כי מלך סדום עובד עבודה זרה היה והנה נסו או יחזק ידי עובדי עבודה זרה או שיאמינו בכל הנסים שיהיו בכשפים או מקרה באפשרות רחוקה ונסו יתן ספק בלב המאמינים בנסו של אברהם ואולי יפרשו ויצא מלך סדום לקראתו שיצא מן הבור כשעבר אברהם עליו כי נעשה לו נס לכבוד אברהם שיצא לקראתו לכבודו ולברכו ואפשר כי אברהם בשובו הביט בבור ההוא כי חפץ להציל המלכים ולהשיב להם רכושם והנה נעשה הנס על ידו ואם נעשה למלך סדום נס לכבוד אברהם כל שכן שיש להאמין שיעשה נס לאברהם להציל ממות נפשו ונאמר כי מלך עמורה כבר מת כאשר עבר אברהם עליו או שנפל בבור אחר כי שמה רמז לעמק

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י) "ועמק," ואז לא היה שם ים המלח רק בארות חמר, וכשנצחו הד' מלכים אז מלך סדום ועמורה נסו והפילו א"ע באחת הבורות להסתתר שם, והנשארים נסו אל ההר שאחר צוער:

 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועמק השדים בארות בארות חמר, בירין בירין מסקן חמרא.

וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה. רבי יהודה אומר: ויפלו שמה, אלו האוכלוסים; והנשארים הרה נסו, אלו המלכים. ר' נחמיה אומר: ויפלו שמה, אלו המלכים; והנשארים הרה נסו, האוכלוסין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא, על דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא! בשעה שירד אבינו אברהם לכבשן האש וניצול, יש מאומות העולם שהיו מאמינים, ויש מהם שלא היו מאמינים. כיון שירד מלך סדום לחמר וניצול, התחילו מאמינים לשעבר.

<< · מ"ג בראשית · יד · י · >>