[טו] אף על פי כן נצחו כו'. דאם לא כן למה לי עוד "ארבע מלכים החמשה", אלא לומר שגבורים הם. ואף על גב דידענו כבר שארבע מלכים היו, מכל מקום הוא אמינא שד' מלכים במקרה נצחו את החמשה מלכים, משום דמזלא גרם (יבמות דף סד:), לכן אמר כי חדוש היה שנצחו ארבע מלכים החמשה, אם כן לא נצחו אלא משום גבורה שבהם, דאי משום מקרה - אין חדוש לדבר המקרה שיאמר הכתוב אף על פי כן נצחו הארבע מלכים, אחר שבמקרה נצחו, ומאחר שאמר אף על פי כן נצחו אף על גב דלא היו אלא ארבע, שמע מיניה דמשום גבורה הוא דהוה:
כי הנה (ד) "שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר וכו' ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו", ומי נתן גדולים ממנו יהיו נגררים אחריו. והראיה כי לא הלכו מיד אתו אל המורדים בו כי אם "ויכו את רפאים" כו', להורות כי לא לנקום נקמת כדרלעומר באו, אך כל ישעם וכל חפץ היה, כי (ז) "וישובו אל עין משפט" כו' הוא אברם כמדובר כי להשיגו כוונו. ועל כן את כל סביבותיו של סדום הכו, "את העמלקי וגם את האמורי היושב" כו', למען יצאו מלך סדום כו' אל עמק השדים הסמוך להם, באומרם כי טוב לצאת חמשה מלכים יחד ולא שיבאו הארבעה אל כל אחד בפני עצמו, וזהו (ח) "ויערכו מלחמה" (ט) "את כדרלעומר" כו', והיה נראה כי החמשה הם הבאים על הארבעה כנראה כי "ויערכו" כו', אך לא כן הוא לפי האמת, כי אם "ארבעה מלכים את החמשה". כי מתחלה כל ישעם וכל חפץ ארבעה היה לבא עליהם, אלא שעשו בערמה כלאחר יד לבא על סדום בל יובן, כי על כן באו מתחלה לבל ירגישו תחבולתם על אברם. ועל השלשה מלכים לא רצו להורות כי כל ישעם וכל חפץ לריב ריבו של כדרלעומר, כי אינו לפי כבודם כי הם גדולים ממנו:
