מ"ג בראשית טו יח
<< · מ"ג בראשית · טו · יח · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בְּיוֹמָא הַהוּא גְּזַר יְיָ עִם אַבְרָם קְיָם לְמֵימַר לִבְנָךְ יְהַבִית יָת אַרְעָא הָדָא מִנַּהְרָא דְּמִצְרַיִם עַד נַהְרָא רַבָּא נַהְרָא פְרָת׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּיוֹמָא הַהוּא גָזַר יְיָ עִם אַבְרָם קְיַים דְלָא לְמֵידַן בֵּיהּ בְּנוֹי וּלְמִפְרוֹקִינוּן מִן מַלְכוּתָא לְמֵימַר לִבְנָךְ אֶתֵּן יַת אַרְעָא הָדָא מִנִילוֹס דְמִצְרַיִם עַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא פְּרָת: |
רש"י
"הנהר הגדול נהר פרת" - לפי שהוא דבוק לא"י קוראהו גדול אע"פ שהוא מאוחר בד' נהרות היוצאים מעדן שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת משל הדיוט עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַנָּהָר הַגָּדוֹל – לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאֵהוּ "גָּדוֹל", אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְאוּחָר בְּאַרְבָּעָה נְהָרוֹת הַיּוֹצְאִים מֵעֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ב,יד): "וְהַנָהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת". מְשַׁל הֶדְיוֹט: "עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ" (שבועות מ"ז ע"ב), "הִדָּבֵק לְשַׁחֲוָר וְיִשְׁתַּחֲווּ לָךְ" (ספרי דברים ו).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מנהר מצרים עד הנהר הגדול. יזכיר הכתוב בפרשה זו שלש פעמים מתנת הארץ, תחלה כשהתחיל אברהם ליכנס בארץ אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא באר המתנה, כי מה טעם שאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת והוא לא הלך אלא עד מקום שכם עד אלון מורה בלבד. ופעם שנית אמר לו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה, וידוע כי ראות האדם אינה למרחוק, אבל כיון לומר שיתן לו על מראה עיניו הרוחות, ואמר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, והוסיף לומר ולזרעך עד עולם, והבטיחו גם כן שירבה זרעו כעפר הארץ. ובפעם השלישי באר לו תחומי הארץ, זהו מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. ואמר לזרעך נתתי בלשון עבר, כי עד עתה הזכיר לזרעך אתננה בלשון עתיד, והכוונה לומר שיכרות לו ברית על המתנה שכבר נתן לו, כך פי' הרמב"ן ז"ל.
ומה שקרא לנהר פרת הנהר הגדול והכתוב מונהו רביעי בנהרות גן עדן, מפני שהוא דבק לארץ ישראל, וכן המשל אומר עבד מל מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך. ולפי שהארץ הקדושה היא מבחר הישוב, ובית המקדש ששם נקרא הבית הגדול, והעובד שם נקרא הכהן הגדול, והשם השוכן בקרבה נקרא האל הגדול, וכן הזכיר שלמה המלך ע"ה בדברי הימים (דה"ב ב) והבית אשר אני בונה גדול כי גדול אלהינו מכל האלהים, לכך קרא הכתוב אף הנהר הסובב אותה הנהר הגדול. ומה שהזכיר לזרעך נתתי בעשרה עממין הללו, ולא נולדו עדיין לא ישמעאל ולא יצחק, אין להבין מזה הבטחה לישמעאל בן השפחה, שהרי אינו עקר זרעו אבל הוא הבטחה ליצחק בן הגבירה שהוא עקר זרעו, וכענין שהבטיחו הש"י
כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא).מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
ירושת הארץ, אמר לו ואתה תבא אל אבותיך כו' ואחר סילוקך דור רביעי ישובו הנה כו'. נמצא כי ברית מתנת הארץ הוא אחר בואו אל אבותיו - בדור רביעי, ואם כן איך אמר מתחלה על אברהם עצמו שיוריש את הארץ, לזה אמר מה שביום ההוא כרת ה' את אברם ברית, אינו מה שדור רביעי יבאו וירשו ארץ, כי אם "לאמר לזרעך" כו' (יט) "את הקני" כו' שהם ארצות עשרה עממין, אשר אין הדבר ההוא מתקיים עד עבור הארבע גליות הנזכרות, שהוא אחר התחיה, לאברהם עצמו. והוא מוכרח כי אחת מהעשרה היא ארץ אדום כנודע, והוא המלכות הרביעי המושל בנו, אך מה שדור רביעי ישובו הנה, אינו מה שכרת ברית עתה, כי אם הברית שבימים אחרים שהם ארצות שבעה עממין:
או יאמר, "ידוע תדע" כו' והוא כמאמרם בספר הזוהר על פסוק ויוציאך בפניו (דברים ד), כי כשהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים הביא את אברהם והעמידו שם, שיראה איך הכה את מצרים והוציא את ישראל ברכוש גדול. ואמרו עוד בספר הזוהר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אראך לא נאמר אלא אראנו, שהוא כי כאשר העמיד את אברהם ביציאת מצרים, כן יעמידנו בגאולה העתידה ויראנו נפלאות. ובזה יאמר הנה אמרת במה אדע כי אירשנה, אולי יתקלקלו או יכלו בניו בין המלכיות, ולא יזכו אל התכלית לרשת ארץ עם אברהם אביהם. והשיב לו הוא יתברך כי יתבתרו ויאבדו המלכיות, "ואת הצפור" הוא ישראל "לא בתר", כי החצים כלים והם אינם כלים. אמר הלא תאמר כי זו היא הבטחה, אך עדיין שאלת במה אדע במקומה עומדת, על כן אמר "ידוע תדע", כי הנה מאשר "ידוע" ביציאת מצרים, תבטח שגם כן "תדע" לעתיד, וזהו "ידוע תדע". ופירש מה שאמרתי "ידוע" הוא "כי גר יהיה כו' ואחרי כן יצאו" כי שם תהיה, ומזה "תדע" לעתיד כי גם אז כימי צאתם ממצרים יראוך נפלאות:
ושמא תאמר גם על מה שקודם גאולת מצרים אני דואג פן יאבדו בגילולי מצרים, ואיזה דבר יהיה לסימן מעתה, ועל דרך זה בגליות שאחר יציאת מצרים - הלא בחיריים הם ומי יודע - אם יחטאו בדורות שאחרי כן "במה אדע" שישובו ויתוקנו בתשובה ליגאל, לזה אמר הנה אתן לך סימן מעתה, כי הנה "ואתה תבא אל אבותיך בשלום", שהוא כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה לח יח, וע"ע תנחומא שמות יח) שבישרו שיעשה תרח תשובה, "תקבר בשיבה טובה" שיעשה ישמעאל תשובה. כלומר ומזה שתראה בעיניך בחייך, תקח סימן לבניך שגם הם יעשו תשובה, והוא מאמרם ז"ל (במדבר רבה ז ט) ברית כרותה לישראל שיעשו תשובה באחרית הימים:
ושמא תאמר כי אלו אינן בגלות, אך ישראל בגלות אפשר ילמדו ממעשיהם ויאבדו, לזה אמר סימן אחר עוד, שהוא "דור רביעי" שהוא אחר גלות מצרים "ישובו הנה" שיזכו לשוב אל מקום אביהם לרשת ארץ, ולא יעכבם מה שהתערבו בגילולי מצרים, וכן גם לעתיד, גם שיתערבו בגוים ומלכיות, ישובו הנה:
ושמא תאמר הלא טוב היה יהיה לי סימן מעתה שאראה בעיני איך לי ולזרעי אתה נותן את הארץ, ולא עד דור רביעי, לזה אמר "כי לא שלם עון האמורי עד הנה":
אז קבל אברהם ובירר את המלכיות, וזהו "ויהי השמש באה" כו' כמפורש למעלה, כי "הנה תנור עשן" כו' הוא גיהנם "אשר עבר" יהיה "בין הגזרים האלה" הם המלכיות ולא בישראל:
וביום ההוא שבטח לב אברם והאמין בו יתברך, אז גם הוא יתברך עשה את שלו וי "כרות" עמו "ברית", שהוא על מה שבאחרית הימים יתן "את הקני" כו' הם ארץ עשרה עממין, שיירש אז אברהם עם בניו:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. שבעה אבות כורתי ברית. באברהם כתיב: ביום ההוא כרת וגו'. ביצחק כתיב: "ואת בריתי אקים את יצחק". ביעקב כתיב: "וזכרתי את בריתי יעקוב". במשה כתיב: "כרתי אתך ברית". באהרן כתיב: "בריתי היתה אתו החיים והשלום". בפינחס כתיב: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית". בדוד כתיב: "כרתי ברית לבחירי". שבעה אבות שכבו בכבודו של עולם ולא שלטה בהם רימה, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן ומרים, ובנימין בן יעקב. ויש אומרים אף דוד, שנאמר: "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח":
לזרעך נתתי את הארץ הזאת. ר' הונא ור' דוסתאי בשם ר' שמואל בר נחמני אמרי: אף מאמרו של הקב"ה מעשה, שנאמר: לזרעך נתתי; "אתן" אין כתיב כאן אלא "נתתי". "יאמרו גאולי ה' אשר גואלם" אין כתיב, אלא "אשר גאלם". "כי פודה ה' את יעקב" אין כתיב כאן, אלא "כי פדה". "אשרקה להם ואקבצם כי אפדם" אין כתיב כאן, אלא "כי פדיתים". "ויברא ה' על מכון הר ציון" אין כתיב כאן, אלא "וברא ה'", כבר היא ברואה ומיתקנא.
<< · מ"ג בראשית · טו · יח · >>