מ"ג בראשית טו יז
<< · מ"ג בראשית · טו · יז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָת שִׁמְשָׁא עַלַת וְקַבְלָא הֲוָה וְהָא תַנּוּר דְּתָנַן וּבָעוֹר דְּאִישָׁא עֲדָא בֵּין פַּלְגַּיָּא הָאִלֵּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה שִׁמְשָׁא טְמָעָא וְחוּמְטָא הֲוַת וְהָא חָמָא אַבְרָם גֵיהִנָם מַסִיק תְּנָנָא וְגוֹמְרִין דְאֵשָׁא וּמַבְעִיר שְׁבִיבִין דְנוּר לְמֵידַן בֵּיהּ רַשִׁעַיָא וְהָא עָבַר בֵּין פַּסְגַיָא הָאִילֵן: |
| ירושלמי (קטעים): | וְהָא שִׁמְשָׁא אַזְלָא לְמִטְמְעָא וּקְבָלָא הֲוָה וְהָא אַבְרָם חָזֵי עַד דִי סַפְסְלִין אִיסְתַּדְרוּ וְכוּרְסְוָון רְמִיוּ וְהָא גֵהִנָם דְאִתְעַתְּדָא לְרַשִׁיעַיָא לְעַלְמָא דְאָתֵי כְּתַנוּרָא מַפְקָן שְׁבִיבִין דְנוּר וְשַׁלְהֵבִין דְאֵשָׁא דִבְגַוָהּ נָפְלוּ רְשִׁיעַיָא עַל דְמָרְדוּ בְּאוֹרַיְתָא בְּחַיֵיהוֹן וְצַדִיקַיָא דְנָטְרוּ יָתָהּ מִן עַקְתָא יִשְׁתֵּזְבוּן כָּל כְּדֵין יִתְחֲזֵי לְאַבְרָם כַּד הֲוָה עָבַר בֵּינֵי פַּסְגַיָא הָאִילֵין: |
רש"י
"השמש באה" - שקעה
"ועלטה היה" - חשך היום
"והנה תנור עשן וגו'" - רמז לו שיפלו המלכיות ע"א בגיהנם באה טעמו למעלה לכך הוא מבואר שבא כבר ואם היה טעמו למטה בא' הי' מבואר כשהיא שוקעת וא"א לומר כן שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבא והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה נמצא שכבר שקעה וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות כמו בא קם שב כשהטעם למעלה לשון עבר הוא כגון זה וכגון ורחל באה קמה אלומתי הנה שבה יבמתך (רות א) וכשהטעם למטה הוא לשון הווה דבר שנעשה עכשיו והולך כמו באה עם הצאן בערב היא באה ובבקר היא שבה (אסתר ב)
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה – שָׁקְעָה.
וַעֲלָטָה הָיָה – חָשַׁךְ הַיּוֹם.
וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן... – רָמַז לוֹ שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּגֵּיהִנֹּם.
בָּאָה – טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, לְכָךְ הוּא מְבוֹאָר שֶׁבָּאָה כְבָר. וְאִם הָיָה טַעֲמוֹ לְמַטָּה בָאַלֶ"ף, הָיָה מְבוֹאָר כְּשֶׁהִיא שׁוֹקַעַת. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, שֶׁהֲרֵי כְּבָר כְּתִיב "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבֹא" (לעיל פסוק יב), וְהַעֲבָרַת תַּנּוּר עָשָׁן לְאַחַר מִכַּאן הָיְתָה, נִמְצָא שֶׁכְּבָר שָׁקְעָה. וְזֶה חִלּוּק בְּכָל תֵּיבָה לְשׁוֹן נְקֵבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ: בָּא, קָם, שָׁב – כְּשֶׁהַטַּעַם לְמַעְלָה לְשׁוֹן עָבַר הוּא, כְּגוֹן זֶה וּכְגוֹן: "וְרָחֵל בָּאָה" (להלן כט,ט), "קָמָה אֲלֻמָּתִי" (להלן לז,ז), "הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ" (רות א,טו). וּכְשֶׁהַטַּעַם לְמַטָּה הוּא לְשׁוֹן הוֹוֶה, דָּבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַכְשָׁיו וְהוֹלֵךְ, כְּמוֹ: "בָּאָה עִם הַצֹּאן" (להלן כט,ו), "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה" (אסתר ב,יד).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ועלטה — חשך, ורעו ביחזקאל. והטעם, כי הלילה מעונן. או פירושו, אחר בוא האור הנראה בעבים:
והנה תנור עשן — כדמות תנור העולה עשן ממנו, ובתוכו לפיד אש:
בין הגזרים — בין הבתרים. וזאת היא השבועה, וכן: "העגל אשר כרתו לשנים" (ירמיהו לד יח); על כן כתוב אחרי זאת: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית" (בראשית טו יח):רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אבל יתכן על דרך הקבלה כי בא הכתוב להודיענו הכח הזה שעבר וקבל קרבנותיו של אברהם, וכי יש בו כח זכרות וכח נקבות, יש בו כח זכרות לפעול הפעולות, וכח נקבות שהוא מקבל מזולתו כנקבה זו שמקבלת מן הזכר, וכל הפעולות מתגדלות בה מכחו, ועל כן נקרא הכח הזה שכינה בלשון נקבה, ותרגם אונקלוס (שמות ל"ג) פני ילכו שכינתי תהך, ולא יהך, ושם הכח הזה ידוע.
ויש בזה התעוררות ורמז במלת תנור בחלוף תי"ו בטי"ת (באלפ"א ביתא של א"ח ב"ז), ועל כן הזכיר בכאן תנור עשן שהוא הכלי המקבל האש, וזהו רמז לכח הנקבות, ולפיד אש הוא הזכרות, וזהו שכתוב אשר עבר ולא אמר אשר עברו, וזהו לשון כרת ה' את אברם ברית, כי השכינה שהוא הברית העביר בין הבתרים.
ודע כי על כח הזה הזכיר למעלה בראש הפרשה ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, והמשכיל יבין.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ר' זעירא אמר: לא נבראו הללו אלא עצים לגיהנם, שנאמר: והנה תנור עשן, ואין תנור אלא גיהנם, שנאמר: "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים":
ויהי השמש באה ועלטה היה, אמיטתא הות. והנה תנור עשן ולפיד אש. ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר, ד' דברים הראה לו: גיהנם ומלכיות ומתן תורה ובית המקדש. א"ל: כל זמן שבניך יהו עוסקין בשתים הן ניצולין משתים; פרשו משתים הן נדונין בשתים, ועתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל. במה אתה רוצה שירדו בניך? בגיהנם או במלכיות? ר' חנינא בר פפא אמר: אברהם ברר לו את המלכיות. ר' חמא בר חנינא אמר: הקב"ה ברר לו את המלכיות; הדא הוא דכתיב: "אם לא כי צורם מכרם", זה אברהם; "וה' הסגירם", מלמד שהקב"ה הסכים לדבריו. ר' הונא בשם ר' אחא אמר: כך היה אברהם יושב ותמיה כל אותו היום, במה אברר, בגיהנם או במלכיות? אמר ליה הקב"ה: קטע הדין מלניא מלבך, ברור לך את המלכיות. הדא הוא דכתיב: "הרכבת אנוש לראשנו", ארכבת אומיא לרישינן; "באנו באש ובמים". ר' יהושע בן לוי אמר: אף קריעת ים סוף הראה לו, דכתיב: "אשר עבר בין הגזרים", כמה דאת אמר: "לגוזר ים סוף לגזרים":רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · טו · יז · >>