מ"ג בראשית טו יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית טו · יז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַהֲוָת שִׁמְשָׁא עַלַת וְקַבְלָא הֲוָה וְהָא תַנּוּר דְּתָנַן וּבָעוֹר דְּאִישָׁא עֲדָא בֵּין פַּלְגַּיָּא הָאִלֵּין׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה שִׁמְשָׁא טְמָעָא וְחוּמְטָא הֲוַת וְהָא חָמָא אַבְרָם גֵיהִנָם מַסִיק תְּנָנָא וְגוֹמְרִין דְאֵשָׁא וּמַבְעִיר שְׁבִיבִין דְנוּר לְמֵידַן בֵּיהּ רַשִׁעַיָא וְהָא עָבַר בֵּין פַּסְגַיָא הָאִילֵן:
ירושלמי (קטעים):
וְהָא שִׁמְשָׁא אַזְלָא לְמִטְמְעָא וּקְבָלָא הֲוָה וְהָא אַבְרָם חָזֵי עַד דִי סַפְסְלִין אִיסְתַּדְרוּ וְכוּרְסְוָון רְמִיוּ וְהָא גֵהִנָם דְאִתְעַתְּדָא לְרַשִׁיעַיָא לְעַלְמָא דְאָתֵי כְּתַנוּרָא מַפְקָן שְׁבִיבִין דְנוּר וְשַׁלְהֵבִין דְאֵשָׁא דִבְגַוָהּ נָפְלוּ רְשִׁיעַיָא עַל דְמָרְדוּ בְּאוֹרַיְתָא בְּחַיֵיהוֹן וְצַדִיקַיָא דְנָטְרוּ יָתָהּ מִן עַקְתָא יִשְׁתֵּזְבוּן כָּל כְּדֵין יִתְחֲזֵי לְאַבְרָם כַּד הֲוָה עָבַר בֵּינֵי פַּסְגַיָא הָאִילֵין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי השמש באה" - כמו (בראשית מב) ויהי הם מריקים שקיהם (מ"ב יג) ויהי הם קוברים איש כלומר ויהי דבר זה

"השמש באה" - שקעה

"ועלטה היה" - חשך היום

"והנה תנור עשן וגו'" - רמז לו שיפלו המלכיות ע"א בגיהנם באה טעמו למעלה לכך הוא מבואר שבא כבר ואם היה טעמו למטה בא' הי' מבואר כשהיא שוקעת וא"א לומר כן שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבא והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה נמצא שכבר שקעה וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות כמו בא קם שב כשהטעם למעלה לשון עבר הוא כגון זה וכגון ורחל באה קמה אלומתי הנה שבה יבמתך (רות א) וכשהטעם למטה הוא לשון הווה דבר שנעשה עכשיו והולך כמו באה עם הצאן בערב היא באה ובבקר היא שבה (אסתר ב)

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי השמש באה — בתחילה, עודנה לא באה, וכן כתוב "לבוא" (בראשית טו יב):

ועלטה — חשך, ורעו ביחזקאל. והטעם, כי הלילה מעונן. או פירושו, אחר בוא האור הנראה בעבים:

והנה תנור עשן — כדמות תנור העולה עשן ממנו, ובתוכו לפיד אש:

בין הגזרים — בין הבתרים. וזאת היא השבועה, וכן: "העגל אשר כרתו לשנים" (ירמיהו לד יח); על כן כתוב אחרי זאת: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית" (בראשית טו יח):

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והנה תנור עשן ולפיד אש" - ראה כאלו תנור עשן כולו ובתוכו לפיד אש בוערה כענין עשן גדול ואש מתלקחת (יחזקאל א ד) והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן תורה (דברים ד יא) ולפיד האש בתוכו הוא האש האמור שם (ד לו) ודבריו שמעת מתוך האש וכתוב (שמות כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו' והנה השכינה עברה בין הבתרים והוא הברית אשר היתה אתו מעולם וזה טעם כרת ה' את אברם ברית כי הקב"ה בעצמו העביר ברית בין הבתרים והמשכיל יבין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז)" ויהי השמש באה", דבורי הפרשה הזאת נאמרו ביום, שאף שספר הכוכבים גם ביום יראו הכוכבים למי שהוא בבור עמוק והחוזה יראם ביום בקנה ההבטה, וכבר בארתי שהיה ראיה זו למעלה מדרך הטבע, ובעת שהתחיל השמש לבוא נפלה תרדמה על אברם, ובעת שנגמרה ביאת השמש ראה "תנור עשן", שהוא העשן שעלה מן הקרבנות ולפיד אש הוא אש שירדה מן השמים ותאכל את הקרבנות, אשר עבר שקודם שאכל את הקרבנות עבר האש בין הגזרים מעבר לעבר, שדרך כורתי ברית לבתר בע"ח לשנים ולעבור בין בתריו כמ"ש (ירמיה לד), והאש מלאך כבוד ה' עבר בין הבתרים לסימן כריתת ברית, ואח"כ שרף את הקרבנות, לכן אמר "אשר עבר", ר"ל שהאש אשר עבר נשאר שם והעלה עשן הקרבנות:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ר' זעירא אמר: לא נבראו הללו אלא עצים לגיהנם, שנאמר: והנה תנור עשן, ואין תנור אלא גיהנם, שנאמר: "נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים":

ויהי השמש באה ועלטה היה, אמיטתא הות. והנה תנור עשן ולפיד אש. ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר, ד' דברים הראה לו: גיהנם ומלכיות ומתן תורה ובית המקדש. א"ל: כל זמן שבניך יהו עוסקין בשתים הן ניצולין משתים; פרשו משתים הן נדונין בשתים, ועתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל. במה אתה רוצה שירדו בניך? בגיהנם או במלכיות? ר' חנינא בר פפא אמר: אברהם ברר לו את המלכיות. ר' חמא בר חנינא אמר: הקב"ה ברר לו את המלכיות; הדא הוא דכתיב: "אם לא כי צורם מכרם", זה אברהם; "וה' הסגירם", מלמד שהקב"ה הסכים לדבריו. ר' הונא בשם ר' אחא אמר: כך היה אברהם יושב ותמיה כל אותו היום, במה אברר, בגיהנם או במלכיות? אמר ליה הקב"ה: קטע הדין מלניא מלבך, ברור לך את המלכיות. הדא הוא דכתיב: "הרכבת אנוש לראשנו", ארכבת אומיא לרישינן; "באנו באש ובמים". ר' יהושע בן לוי אמר: אף קריעת ים סוף הראה לו, דכתיב: "אשר עבר בין הגזרים", כמה דאת אמר: "לגוזר ים סוף לגזרים":