לדלג לתוכן

מ"ג בראשית יב יד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃


תרגום

​ ​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַהֲוָה כַּד עָאל אַבְרָם לְמִצְרָיִם וַחֲזוֹ מִצְרָאֵי יָת אִתְּתָא אֲרֵי שַׁפִּירָא הִיא לַחְדָּא׃
אונקלוס (דפוס):
וַהֲוָה כַד עַל [נ"א: עָאֵל] אַבְרָם לְמִצְרָיִם וַחֲזוֹ מִצְרָאֵי יַת אִתְּתָא אֲרֵי שַׁפִּירָא הִיא לַחֲדָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה כַּד עַל אַבְרָם לְמִצְרַיִם וְחָמוּן מִצְרָאֵי יַת אִנְתְּתָא אֲרוּם שַׁפִּירָא הִיא לַחֲדָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהי כבוא אברם מצרימה" - היה לו לומר כבואם מצרימה אלא למד שהטמין אותה בתיבה וע"י שתבעו את המכס פתחו וראו אותה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה – הָיָה לוֹ לוֹמַר "כְּבוֹאָם מִצְרָיְמָה"? אֶלָּא לִמֵּד שֶׁהִטְמִין אוֹתָהּ בְּתֵבָה, וְעַל יְדֵי שֶׁתָּבְעוּ אֶת הַמֶּכֶס פָּתְחוּ וְרָאוּ אוֹתָהּ (בראשית רבה מ,ו).

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויראו המצרים" כלם נתנו עיניהם כה כאשר חשב אברהם:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יד - טז) "ויראו המצרים", ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד "שראו אותה שרי פרעה", וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד "שהללו אותה אל פרעה", שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, "ולאברם היטיב בעבורה" שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל:

גם יל"פ עפ"י הנודע בספורי ימי קדם שכל אשה שראו בה יופי מופלגת למעלה מן הרגיל היו מיחסים לה אלהות והיו מהבילים שהיא בת אלוה פלוני ושהאלהים חושקים אותה, והיה אסור לאיש הדיוט ליגע בה וכ"ש שיקחנה לאשה, שהיה חייב מיתה שמועל בקודש, לבד המלך שהיה ג"כ אלוה אצלם היה מותר לקחתה. וע"כ חשש אברהם שכשיראו אותה המצריים יאמרו איך יתכן שאשתו זאת. והלא פגם בכבוד אלהות ויתחייב מיתה בנימוסיהם, ועי"כ יהרגו אותי. משא"כ כשתאמר אחותי את ייטיבו לי כשאני אח לאלוה. וע"כ הללו אותה אל פרעה ואמרו לו זו ראויה למלך, שהוא ג"כ אלהים. רק ע"י שנגע אותו אלהים היה ירא מאברהם שראה שאלהים רב ריבו והיא ראויה אליו:

 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

(יד) הנה פסוק זה משולל גיזרה, כי אין שום נפקותא מאשר ראוה המצרים יפה מאד, ולא היה לו לומר אלא פסוק שאחר זה.

ולכאורה היה אפשר לומר שהורה מעלת אברהם, כי הוא היה עם שרה כמה שנים, ולא ידע כי אשה יפה היתה עד עתה, ואלו שטופי הזמה, "כבוא אברם" וכו' בראיה אחת שויראו המצרים את האשה מיד הכירו "כי" אשה "יפת" מראה "היא":

עוד אפשר להמשיך הכתובים, שהיה אפשר להתריס נגד אברהם, באמור איך הועילו מועצותיו שסמך עליהם וסיכן את אשתו, שאדרבה על ידי אומרו אחותי היא נלקחה, לזה אמר "ויהי כבוא אברם" וכו' והוא כי אברם לא נתיירא רק מהמצריים, כי לא עלה בדעתו תלקח למלך הבלתי מקבל תואנות ודחיות. וכאשר דמה כן היה, כי הוא לא חשש רק מהמצריים כאומרו והיה כי יראו אותך המצרים כו', והועיל לו נגדם שהרי "כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד", ולא עשו דבר ולא הכלימוה, אם לא שראו אותה שרי פרעה כו' שעל ידי כן "ותוקח" כו' מה שלא עלה על לב אברם:

(טו) ושמא תאמר הלא היה לו לחשוב כי אשה כמוה תלקח למלך, לכן הורה הכתוב אופן לקוחיה פתאום, וזהו אומרו "ויראו אותה" כו' ומיד ויהללו "אותה" וכו' ותוקח כו' בלי מיתון כלל, ומי יעלה על לבו יעשה דבר קשה כל כך בנחיצות גדול ולכן לא יאשם אברם על שלא חשב כזאת:

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי כבא אברם מצרימה. ושרה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. כיון דמטא למכסא, אמרין ליה: הב מכסא; אמר: אנא יהיב. א"ל: מאנין את טעין, א"ל: אנא יהיב דמאנין. א"ל: מטכסין את טעין, אמר: אנא יהיב דמטכסין. א"ל: מרגלין את טעין, א"ל: אנא יהיב דמרגלין. א"ל: אי אפשר אלא פתחינן וחמינן מה בגוה. כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מאורה. רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי משום רבי יצחק אמר, איקונין של חוה נמסרו לראשי דורות. להלן הוא אומר: "והנערה יפה עד מאד", מגעת עד איקונין של חוה; ברם הכא כי יפה היא מאד, מאיקונין של חוה:

רבי עובדיה מברטנורא

לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויהי כבוא אברם מצרימה. היה לו לומר ויהי כבואם אלא מלמד שהטמינה בתיבה וכו'. קשה שעדיין היה לו לכתוב ויהי כבואם שהרי היה לוט עמהם א"ת לא חשש הכתוב להזכיר אלא העקר שהוא אברם א"כ למה שאל רש"י שהיה לו לכתוב ויהי כבואם. י"ל שעל האמת דרך המקרא בכל מקום להקפיד על העיקר ולא על הטפל אבל כאן כיון שעקר הפרש' מדבר בענין שרה וגם בפסוק שלמעלה אמר שאברם היה מדבר עם שרי וא"כ היה לומר ויהי כבואם לשון רבים שגם שרה היתה עקר במקום זה אלא שהטמינה וכו':