מ"ג בראשית יב יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יב · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַהֲוָה כַּד עָאל אַבְרָם לְמִצְרָיִם וַחֲזוֹ מִצְרָאֵי יָת אִתְּתָא אֲרֵי שַׁפִּירָא הִיא לַחְדָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה כַּד עַל אַבְרָם לְמִצְרַיִם וְחָמוּן מִצְרָאֵי יַת אִנְתְּתָא אֲרוּם שַׁפִּירָא הִיא לַחֲדָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי כבוא אברם מצרימה" - היה לו לומר כבואם מצרימה אלא למד שהטמין אותה בתיבה וע"י שתבעו את המכס פתחו וראו אותה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד - טז) "ויראו המצרים", ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד "שראו אותה שרי פרעה", וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד "שהללו אותה אל פרעה", שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, "ולאברם היטיב בעבורה" שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל: גם יל"פ עפ"י הנודע בספורי ימי קדם שכל אשה שראו בה יופי מופלגת למעלה מן הרגיל היו מיחסים לה אלהות והיו מהבילים שהיא בת אלוה פלוני ושהאלהים חושקים אותה, והיה אסור לאיש הדיוט ליגע בה וכ"ש שיקחנה לאשה, שהיה חייב מיתה שמועל בקודש, לבד המלך שהיה ג"כ אלוה אצלם היה מותר לקחתה. וע"כ חשש אברהם שכשיראו אותה המצריים יאמרו איך יתכן שאשתו זאת. והלא פגם בכבוד אלהות ויתחייב מיתה בנימוסיהם, ועי"כ יהרגו אותי. משא"כ כשתאמר אחותי את ייטיבו לי כשאני אח לאלוה. וע"כ הללו אותה אל פרעה ואמרו לו זו ראויה למלך, שהוא ג"כ אלהים. רק ע"י שנגע אותו אלהים היה ירא מאברהם שראה שאלהים רב ריבו והיא ראויה אליו:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי כבא אברם מצרימה. ושרה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. כיון דמטא למכסא, אמרין ליה: הב מכסא; אמר: אנא יהיב. א"ל: מאנין את טעין, א"ל: אנא יהיב דמאנין. א"ל: מטכסין את טעין, אמר: אנא יהיב דמטכסין. א"ל: מרגלין את טעין, א"ל: אנא יהיב דמרגלין. א"ל: אי אפשר אלא פתחינן וחמינן מה בגוה. כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מאורה. רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי משום רבי יצחק אמר, איקונין של חוה נמסרו לראשי דורות. להלן הוא אומר: "והנערה יפה עד מאד", מגעת עד איקונין של חוה; ברם הכא כי יפה היא מאד, מאיקונין של חוה: