[א] למדך דרך ארץ וכו'. כדי שלא להוציא לעז על הבעל בית שראה בו דבר רע שלא ירצה להתארח אצלו, וגם שלא להוציא לעז על עצמו שבעל בית אינו רוצה בו, שראה בו דבר רע:
[ב] פרע הקפותיו. אף על גב שאין סברא כלל לומר שלא היה ביד אברהם ממון לפרוע, אלא שעת רעבון היה, והיה מתיירא מן הליסטים, והיה מראה עצמו כאילו אין לו. וכן עשה יעקב בשעת רעבון שאמר "למה תתראו" (להלן מב, א), להראות עצמם כאילו הם רעבים:
בד"ה הלך לו נ"ב מה שפרש"י הלך ולן תפש שני הלשונו' יחד הלך לפרוע הקפותיו ולן באכסניא הראשונה ומוכרח אתה לפרש תרוייהו דאי משום לשלם ה"ל למכתב ויחזור למסעיו ואי משום שלא ישנה ה"ל למכת' וילך במסעיו ודוק מהרש"ל:
(ג) "וילך למסעיו", ר"ל שתכלית הליכתו לא היה לשכון במקום מיוחד רק לנסוע ממקום למקום לאסוף אנשי המקום ולדרוש לפניהם יחוד ה' ופנות האמונה, ומ"ש "מנגב" אין פירושו שהלך מדרום לצפון, כי הדרך ממצרים לא"י הוא מצפון לדרום, רק פי' שהלך ממערב למזרח בדרומה של א"י ברצועה שהי' שייך אח"כ לשבט יהודה, עד שבא "לבית אל", ומבית אל הלך "עד המקום שהיה שם אהלו בתחלה", שהיה מזרחית לבית אל כמ"ש (יב ח) בית אל מים:
וילך למסעיו. במסעות שהלך בהן חזר והלך, לפרוע הקפותיו:
אמר רב יהודה אמר רב: מנין שלא ישנה אדם אכסניא שלו? שנאמר: "אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה". רבי יוסי בר חנינא אומר מהכא: וילך למסעיו. מאי בינייהו? איכא בינייהו אכסניא דאקראי. עד היכן לא ישנה אדם אכסניא שלו? רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד שיפשיל לו כליו לאחוריו. בהכאה דידיה כולי עלמא לא פליגי; בהפשלת כליו לאחוריו נמי לא פליגי; כי פליגי בהכאה דדביתהו. מר סבר: כיון דלדידיה לא קא מצער ליה, מאי נפקא ליה מינה? ומר סבר, אתי לאטרודי. כל כך למה? דאמר מר: אכסניא פוגם ונפגם:
אמר רבי אלעזר: לעולם יקדים אדם תפילה לצרה; שאלמלי לא הקדים אברהם אבינו תפילה בין בית אל ובין העי, לא נשתיירו מישראל שריד ופליט, וכתיב: "היערוך שועך לא בצר":
וילך למסעין כשחזר ממצרים לארץ כנען וכו' ד"א בחזרתו פרע הקפותיו וכו'. קשה מאי ד"א י"ל לפי שהיה כבד מאד חזר למסעיו ופרע הקפותיו. ופי' אורח פוגם ונפגם פוגם את אושפיזו שאומרים בני אדם שמא איזו רעה עשה לו הבעל מחנה לכך אינו חוזר ללון שם. עו' פי' נפגם שיאמרו העולם שמא איזו רעה עשה שם בביתו שלזה שאינו חוזר אליו עוד ולכך חזר אברם למסעיו ללון במסעות הראשונות:
