בראשית רבה מא ג
<< · בראשית רבה · מא · ג · >>
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב הה"ד (תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב וגו' וילך למסעיו, במסעות שהלך בהן חזר.
אמר רבי אלעזר ברבי מנחם: הלך לפרוע הקפותיו.
וגם ללוט ההולך את אברם וגו' -- ד' דברים טובים היו ללוט בעבור אברם. וילך אברם וגו' וילך אתו לוט. וגם ללוט ההולך את אברם, וישב את כל הרכוש וגם את לוט. ויהי בשחת אלהים וגו', ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך וגו'.
וכנגדו היו בניו צריכים לפרוע לנו טובות, לא דיין שלא פרעו לנו טובות אלא רעות. הה"ד (במדבר כב) וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגו'. ועתה לכה נא ארה לי את העם. (שופטים ד) ויאסף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים. (ד"ה ב כ) ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני מדין ועמהם מן העמונים על יהושפט. ועוד כתיב (איכה א): ידו פרש צר על כל מחמדיה.
ונכתב חטא שלהם בארבעה מקומות: (דברים כג) לא יבוא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. וכתיב (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה וגו'.
עמדו ד' נביאים וחתמו גזר דינם אלו הם: ישעיה וירמיה, צפניה ויחזקאל ישעיה אמר (ישעיה טו): משא מואב כי בליל שודד ער מואב נדמה כי בליל שודד קיר מואב נדמה.
ירמיה אמר (ירמיה מט): לכן הנה ימים באים נאם ה', והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה, והיתה לתל שממה ובנותיה באש תצתנה, וירש ישראל את יורשיו אמר ה'.
יחזקאל אמר (יחזקאל כה): לבני קדם על בני עמון, ונתתיה למורשה, למען לא תזכר בני עמון בגוים, ובמואב אעשה שפטים, וידעו כי אני ה'.
צפניה אמר (צפניה ב): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל, כי מואב כסדום תהיה, ובני עמון כעמורה וגו':