מ"ג בראשית יד יד
<< · מ"ג בראשית · יד · יד · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּשְׁמַע אַבְרָם אֲרֵי אִשְׁתְּבִי אֲחוּהִי וְזָרֵיז יָת עוּלֵימוֹהִי יְלִידֵי בֵיתֵיהּ תְּלָת מְאָה וּתְמָנַת עֲסַר וּרְדַף עַד דָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכַד שְׁמַע אַבְרָם אֲרוּם אִשְׁתְּבִי אָחוּי וְזַיַין יַת עוּלֵימוֹי דְחָנִיךְ לִקְרָבָא מַרְבְּיָינֵי בֵּיתֵיהּ וְלָא צְבוּ לִמְהַלְכָה עִימֵיהּ וּבָחַר מִנְהוֹן יַת אֱלִיעֶזֶר בַּר נִמְרוֹד דַהֲוָה מְתִיל בִּגְבוּרְתֵּיהּ כְּכֻלְהוֹן תְּלַת מְאָה וְתַמְנֵסַר וּרְדַף עַד דָן: |
| ירושלמי (קטעים): | מַרְבִּיצֵי בֵּיתֵיהּ תְמַנֵי עַשְרֵי וּתְלַת מְאָה וּרְדַף בַּתְרֵיהוֹן עַד דָן דְקִיסְרִיוֹן: |
רש"י
"חניכיו" - חניכו כתיב (ס"א קרי) זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה וכן (משלי כב) חנוך לנער (במדבר ז) חנכת המזבח (תהלים ל) חנכת הבית ובלע"ז קורין לו איצניי"ר (אונטערריכטען) וברש"י כ"י אישטרייני"ר (צום ערשטען מאהל ברויכען)
"שמונה עשר וגו'" - (נדרים לב) רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין גימ' של שמו
"עד דן" - שם תשש כחו שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל (סנהדרין לו)
מפרשי רש"י
[כו] חניכו כתיב כו'. "שמנה עשר ושלש מאות" זה גמטריא שלו. ויש מקשים (רבנו בחיי) על דברי רז"ל (ב"ר מג, ב) מה טעם לדבר בלשון גימטריא, ואומר אני כי דברי רז"ל אמת, כי לא לחנם היה מספר הנערים כמספר שם אליעזר, וכתב לך בתורה מספר הנערים לדקדק עליהם שהוא מנין אליעזר, אבל דע כי מה שרדף אברהם את המלכים האלה ונצח אותם - הכל היה בשביל מעלת אברהם, אשר היה אברהם מיוחד בו, ובשביל זה רדפם ונצח אותם, ואל מעלת אברהם לא היה מיוחד להיות עבד לו כי אם אליעזר, שלפי גודל מעלת העבד הזה היה מיוחד לאברהם, ולפיכך אל נצוח המלכים האלה לא היה מיוחד רק אברהם ועבדו אליעזר, שיש להם לגבר ולנצח האויבים. אמנם לא רצה שיהיה לבד עם אליעזר לרדוף המלכים, כדי לעשות לנס דבר טבעי, גם כן כדי שיהיו נבהלים המלכים האלו, ואם אברהם ואליעזר לבד רודפים יהיו מתחזקים בנצוח שלהם, וכן תמצא בכל הניסים אשר היה לנס התחזקות מן הטבע, לכך לקח עבדיו עמו, אבל לקח אותם במנין 'אליעזר' שי"ח, כדי שיהיה בהם ענין אליעזר גימטריא של שמו, שהכל בשביל אליעזר, כמו שהתבאר - כדי שלא יהיה רודף אברהם לבד עם עבדו, שאם היה רודף אברהם עם עבדו היו מתחזקים בנצוח, שאין בטבע שירדפו כמה רבבות. ודברי חכמה גדולה הוא זה, כי אלו הנערים - אליעזר הוא צורתן, כי לא לקחם רק בשביל שיהא בהן אליעזר, ולא יהיה כל כך נס נגלה, ומפני שאליעזר הוא צורתן - לכך מנין שם אליעזר, שהשם הוא מורה על עצם צורתו - נסתר באלו נערים:
[כז] שם תשש כחו כו'. דאם לא כן "עד דן" למה לי, שכבר כתיב (פסוק טו) "וירדפם עד חובה" שהוא דן (רש"י שם), אלא ללמד שלא היה יכול לרדוף יותר מפני ששם תשש כחו, ומה שהיה יכול להרוג עד כאן - הרג, ויותר מכאן לא רדף אחריהם (כ"ה ברא"ם):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
חֲנִיכָיו – "חֲנִיכוֹ" כְּתִיב, זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת. וְהוּא לְשׁוֹן הַתְחָלַת כְּנִיסַת הָאָדָם אוֹ כְּלִי לָאֻמָּנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמוֹד בָּהּ. וְכֵן: "חֲנוֹךְ לַנַּעַר" (משלי כב,ו), "חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז,י), "חֲנֻכַּת הַבַּיִת" (תהלים ל,א). וּבְלַעַ"ז קוֹרִין לוֹ איניציי"ר [inicier = לחנוך[4]].
שְׁמוֹנָה עָשָׂר... – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה, וְהוּא מִנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל שְׁמוֹ (בראשית רבה מג,ב; נדרים ל"ב ע"א).
עַד דָּן – שָׁם תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, שֶׁרָאָה שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לְהַעֲמִיד שָׁם עֵגֶל (סנהדרין צ"ו ע"א).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש י"ח ושלש מאות זה אליעזר שעולה בגימטריא שי"ח. ויש לשאול כי לפי המדרש הזה שמנה עשר ושלש מאות אינו כפשוטו אלא חידה על אליעזר לבדו, ואין לנו להוציא המקרא מידי פשוטו, שהרי הכתוב מעיד על ילידי ביתו שהם שי"ח.
אבל הענין היה כי כל המספר הזה היו ילידי ביתו של אברהם אוכלי שלחנו, ואחר שנזדרז לצאת למלחמה מיעט אותן וריקנן, לפי שהזכות הוא המנצח לא רבוי עם, ולכך צוה שיחזרו כל החוטאים כדין תורה ביוצאי מלחמה שאמר הכתוב (דברים כח) מי האיש הירא וגו'. וזהו לשון וירק שכולל לשון זיין ולשון מיעוט מלשון רק. וכיון שנתמעטו מצא אברהם את עצמו עם אליעזר לבדו, ואע"פ שכתוב חניכיו ביו"ד יש בכלל מאתים מנה ויש בכלל חניכיו חניכו, ולומר כי כל חניכיו עמדו עם חניכו, הוא אליעזר לבדו. ומה שאמר אחיו והיה בן הרן אחיו, הודיענו בזה יופי מדתו ומעלתו של אברהם, כי קנא אל הדבר ופנה אל האחוה ולא פנה אל המריבה שהיה ביניהם, אבל נזדרז בדבר כאלו היה אחיו ממש.
וירדוף עד דן. עד שחלה עליהן מדת הדין. וכן אמר ישעיה (ישעיה מא) ירדפם יעבור שלום וגו'.
ובמדרש וירדף עד דן, שם תשש כחו לפי שעתידים בניו להעמיד שם ע"ז, הוא שכתוב (מלכים א יב) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישמע אברם כי נשבה אחיו. "משמועה רעה לא יירא", זה אברהם, "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". נכון לבו בטוח בה', "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". סמוך לבו לא יירא, "אל תירא אברם אנכי מגן לך". עד אשר יראה בצריו, "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם".
כי נשבה אחיו. וכי אחיו היה? אלא קלסתר פניו היה דומה לו.
וירק את חניכיו. ר' יהודה אומר: הן הוריקו פנים כנגד אברהם, אמרו: חמשה מלכים לא יכלו לעמוד בהם, ואנו יכולין לעמוד בהם? ר' נחמיה אומר: אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר: אצא ואפול על קדוש שמו של הקב"ה. ר' אבא בר זבדא אמר: בכלי זיין הוריקן, כמה דאת אמר: "והרק חנית וסגור לקראת רודפי". ריש לקיש אמר: באבנים טובות ומרגליות הוריקן, כמה דאת אמר: "ואברותיה בירקרק חרוץ". ר' לוי אומר: בפרשת שוטרים הוריקן, כמה דאת אמר: "מי האיש הירא ורך הלבב".
חניכיו ילידי ביתו. בעלי חניכתו, שמם אברהם כשמו. שמונה עשר ושלש מאות. ריש לקיש בשם בר קפרא: אליעזר לבדו היה; מנין אליעזר הכי הוי.
וירדוף עד דן. שם עבודה זרה היא, מכה לפניה, וירדוף עד דן; מכה לאחריה, "מדן נשמע נחרת סוסיו".
וירדוף עד דן. אמר ר' יוחנן: כיון שהגיע אותו צדיק לדן – תשש כחו, ראה שעתידין בניו לעבוד עבודה זרה. ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר: "מדן נשמע" וגו':
רבי יהודה ור' נחמיה; חד מנהון אמר: אברהם היה משליך עליהם עפר, והוא נעשה חרבות; קש, והוא נעשה חצים. א"ל חבריה: 'יתן עפר' אין כתיב כאן אלא "כעפר"; הן היו משליכין חרבות על אברהם ונעשות עפר, חצים ונעשו קש, הדא הוא דכתיב: "ירדפם יעבור שלום". פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין. ר' יהודה בר ר' סימון אמר: מיל, שנאמר: "אורח ברגליו לא יבא". ר' נחמיה בשם ר' אבהו: לא נתאבקו רגליהם, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת.
<< · מ"ג בראשית · יד · יד · >>
- ^ חסר בדפוסים הרגילים, אבל נמצא בכתבי־היד ובדפוס הראשון.
- ^ רש"י אינו מתרגם את "חניכיו" אלא את הפועל שבשורשו. דרמססטר־ברנדין מפענחים: אנציניי"ר ancinier, שהיה צריך להיות אינשיניי"ר ensenier ("ללמד"), אולם אין בכתבי־היד השי"ן המתבקשת (s). גם יש ב-incinier שני המובנים של "לחנוך" ו"לחנך". כתבי־יד אחדים כנראה כותבים אישטריני"ר estrener "להשתמש בפעם הראשונה".
- ^ חסר בדפוסים הרגילים, אבל נמצא בכתבי־היד ובדפוס הראשון.
- ^ רש"י אינו מתרגם את "חניכיו" אלא את הפועל שבשורשו. דרמססטר־ברנדין מפענחים: אנציניי"ר ancinier, שהיה צריך להיות אינשיניי"ר ensenier ("ללמד"), אולם אין בכתבי־היד השי"ן המתבקשת (s). גם יש ב-incinier שני המובנים של "לחנוך" ו"לחנך". כתבי־יד אחדים כנראה כותבים אישטריני"ר estrener "להשתמש בפעם הראשונה".