קטגוריה:בראשית יד יד

<< | ספר בראשית • פרק י"ד • פסוק י"ד | >>

וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן.

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.

המהדורה המוטעמת:

וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיִּשְׁמַ֣ע וַ - ו' החיבור
יִּשְׁמַ֣ע - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/8085
מורפ': HC/Vqw3ms אַבְרָ֔ם אַבְרָ֔ם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 87
מורפ': HNp כִּ֥י כִּ֥י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC נִשְׁבָּ֖ה נִשְׁבָּ֖ה - פועל, נפעל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 7617
מורפ': HVNp3ms אָחִ֑יו אָחִ֑י - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 251
מורפ': HNcmsc/Sp3ms וַיָּ֨רֶק וַ - ו' החיבור
יָּ֨רֶק - פועל, הפעיל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7324
מורפ': HC/Vhw3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־חֲנִיכָ֜יו חֲנִיכָ֜י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2593
מורפ': HNcmpc/Sp3ms יְלִידֵ֣י יְלִידֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 3211
מורפ': HNcmpc בֵית֗וֹ בֵית֗ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1004 b
מורפ': HNcmsc/Sp3ms שְׁמֹנָ֤ה שְׁמֹנָ֤ה - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8083
מורפ': HAcmsa עָשָׂר֙ עָשָׂר֙ - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 6240
מורפ': HAcmsa וּשְׁלֹ֣שׁ וּ - ו' החיבור
שְׁלֹ֣שׁ - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/7969
מורפ': HC/Acfsa מֵא֔וֹת מֵא֔וֹת - תואר, מספר מונה, זכר ונקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 3967
מורפ': HAcbpa וַיִּרְדֹּ֖ף וַ - ו' החיבור
יִּרְדֹּ֖ף - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7291
מורפ': HC/Vqw3ms עַד עַד - מילת יחס

צורת יסוד: 5704
מורפ': HR־דָּֽן דָּֽן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 1835
מורפ': HNp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיִּשְׁמַ֣ע מונח (משרת, דרגא 5) אַבְרָ֔ם זקף קטן (מלך, דרגא 2)

כִּ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) נִשְׁבָּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

אָחִ֑יו אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַיָּ֨רֶק קדמא (משרת, דרגא 5) אֶת־חֲנִיכָ֜יו גרש (שליש, דרגא 4)

יְלִידֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) בֵית֗וֹ רביעי (משנה, דרגא 3)

שְׁמֹנָ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) עָשָׂר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

וּשְׁלֹ֣שׁ מונח (משרת, דרגא 5) מֵא֔וֹת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַיִּרְדֹּ֖ף טפחא (מלך, דרגא 2)

עַד־דָּֽן סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו בן אחיו, שהיה לו כאחיו; וַיָּרֶק הוציא למלחמה (בלשון הכנה לקרב יש שימוש בלשון "הרקה", על שם שמריקים את כלי המלחמה מהנרתיק, כדוגמת המטונימיה: "אָרִיק חַרְבִּי") אֶת חֲנִיכָיו תלמידיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּשְׁמַע אַבְרָם אֲרֵי אִשְׁתְּבִי אֲחוּהִי וְזָרֵיז יָת עוּלֵימוֹהִי יְלִידֵי בֵיתֵיהּ תְּלָת מְאָה וּתְמָנַת עֲסַר וּרְדַף עַד דָּן׃
אונקלוס (דפוס):	וּשְׁמַע אַבְרָם אֲרֵי אִשְׁתְּבִי [נ"א: אִשְׁתְּבֵי] אֲחוּהִי וְזָרֵיז יַת עוּלֵימוֹהִי יְלִידֵי בֵיתֵיהּ תְּלַת מְאָה וּתְמַנְתְּ עֲשָׂר [נ"א: וְתַמְנֵי עֲסַר] וּרְדַף עַד דָּן׃
ירושלמי (יונתן):	וְכַד שְׁמַע אַבְרָם אֲרוּם אִשְׁתְּבִי אָחוּי וְזַיַין יַת עוּלֵימוֹי דְחָנִיךְ לִקְרָבָא מַרְבְּיָינֵי בֵּיתֵיהּ וְלָא צְבוּ לִמְהַלְכָה עִימֵיהּ וּבָחַר מִנְהוֹן יַת אֱלִיעֶזֶר בַּר נִמְרוֹד דַהֲוָה מְתִיל בִּגְבוּרְתֵּיהּ כְּכֻלְהוֹן תְּלַת מְאָה וְתַמְנֵסַר וּרְדַף עַד דָן:
ירושלמי (קטעים):	מַרְבִּיצֵי בֵּיתֵיהּ תְמַנֵי עַשְרֵי וּתְלַת מְאָה וּרְדַף בַּתְרֵיהוֹן עַד דָן דְקִיסְרִיוֹן:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"וירק" - כתרגומו וזריז וכן (ויקרא כו) והריקותי אחריכם חרב אזדיין בחרבי עליכם וכן (שמות טו) אריק חרבי וכן (תהלים לה) והרק חנית וסגור

"חניכיו" - חניכו כתיב (ס"א קרי) זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה וכן (משלי כב) חנוך לנער (במדבר ז) חנכת המזבח (תהלים ל) חנכת הבית ובלע"ז קורין לו איצניי"ר (אונטערריכטען) וברש"י כ"י אישטרייני"ר (צום ערשטען מאהל ברויכען)

"שמונה עשר וגו'" - (נדרים לב) רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין גימ' של שמו

"עד דן" - שם תשש כחו שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל (סנהדרין צו)

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[כה] אזדיין בחרבי. ולקמן בפרשת בשלח (שמות ט"ו, ט') פירש שלא יתכן לפרש 'אזדיין בחרבי' דאם כן הוי למכתב 'אריק בחרבי' בבי"ת, ואפילו הכי על כרחך לשון "אריק" הוא גם כן לשון 'אזדיין', דאם פירוש 'אשלוף' כמו שכתוב לקמן (שם), הוי למכתב 'אשלוף חרבי' כדכתיב הרבה בקרא, דלשון "אריק" אין נופל בחרב, אלא מפני שהוא לשון נופל על לשון, וכבר נתבאר הרבה שזהו דרך התורה לכתוב לשון נופל על לשון, ואי לא הוי "אריק" לשון זיון - לא כתב לשון "אריק" על שליפת חרב:

[כו] חניכו כתיב כו'. "שמנה עשר ושלש מאות" זה גמטריא שלו. ויש מקשים (רבנו בחיי) על דברי רז"ל (ב"ר מג, ב) מה טעם לדבר בלשון גימטריא, ואומר אני כי דברי רז"ל אמת, כי לא לחנם היה מספר הנערים כמספר שם אליעזר, וכתב לך בתורה מספר הנערים לדקדק עליהם שהוא מנין אליעזר, אבל דע כי מה שרדף אברהם את המלכים האלה ונצח אותם - הכל היה בשביל מעלת אברהם, אשר היה אברהם מיוחד בו, ובשביל זה רדפם ונצח אותם, ואל מעלת אברהם לא היה מיוחד להיות עבד לו כי אם אליעזר, שלפי גודל מעלת העבד הזה היה מיוחד לאברהם, ולפיכך אל נצוח המלכים האלה לא היה מיוחד רק אברהם ועבדו אליעזר, שיש להם לגבר ולנצח האויבים. אמנם לא רצה שיהיה לבד עם אליעזר לרדוף המלכים, כדי לעשות לנס דבר טבעי, גם כן כדי שיהיו נבהלים המלכים האלו, ואם אברהם ואליעזר לבד רודפים יהיו מתחזקים בנצוח שלהם, וכן תמצא בכל הניסים אשר היה לנס התחזקות מן הטבע, לכך לקח עבדיו עמו, אבל לקח אותם במנין 'אליעזר' שי"ח, כדי שיהיה בהם ענין אליעזר גימטריא של שמו, שהכל בשביל אליעזר, כמו שהתבאר - כדי שלא יהיה רודף אברהם לבד עם עבדו, שאם היה רודף אברהם עם עבדו היו מתחזקים בנצוח, שאין בטבע שירדפו כמה רבבות. ודברי חכמה גדולה הוא זה, כי אלו הנערים - אליעזר הוא צורתן, כי לא לקחם רק בשביל שיהא בהן אליעזר, ולא יהיה כל כך נס נגלה, ומפני שאליעזר הוא צורתן - לכך מנין שם אליעזר, שהשם הוא מורה על עצם צורתו - נסתר באלו נערים:

[כז] שם תשש כחו כו'. דאם לא כן "עד דן" למה לי, שכבר כתיב (פסוק טו) "וירדפם עד חובה" שהוא דן (רש"י שם), אלא ללמד שלא היה יכול לרדוף יותר מפני ששם תשש כחו, ומה שהיה יכול להרוג עד כאן - הרג, ויותר מכאן לא רדף אחריהם (כ"ה ברא"ם):

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וַיָּרֶק – כְּתַרְגּוּמוֹ "וְזָרֵיז", ארמי"ר [armer = לצייד בנשק^[3]] בלע"ז. וְכֵן (ויקרא כו,לג): "וַהֲרִיקוֹתִי אַחֲרֵיכֶם חֶרֶב" – אֶזְדַּיֵּן בְּחַרְבִּי עֲלֵיכֶם. וְכֵן "אָרִיק חַרְבִּי" (שמות טו,ט), וְכֵן "וְהָרֵק חֲנִית וּסְגוֹר" (תהלים לה,ג).
חֲנִיכָיו – "חֲנִיכוֹ" כְּתִיב, זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת. וְהוּא לְשׁוֹן הַתְחָלַת כְּנִיסַת הָאָדָם אוֹ כְּלִי לָאֻמָּנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמוֹד בָּהּ. וְכֵן: "חֲנוֹךְ לַנַּעַר" (משלי כב,ו), "חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז,י), "חֲנֻכַּת הַבַּיִת" (תהלים ל,א). וּבְלַעַ"ז קוֹרִין לוֹ איניציי"ר [inicier = לחנוך^[4]].
שְׁמוֹנָה עָשָׂר... – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה, וְהוּא מִנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל שְׁמוֹ (בראשית רבה מג,ב; נדרים ל"ב ע"א).
עַד דָּן – שָׁם תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, שֶׁרָאָה שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לְהַעֲמִיד שָׁם עֵגֶל (סנהדרין צ"ו ע"א).

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

וירק — שנתן להם כלי מלחמה, כטעם "והרק חנית" (תהלים לה ג). ויש אומרים, להוציא החרב מתערה, כטעם "על הארץ יריקו" (קהלת יא ג), "מריקים שקיהם" (בראשית מב לה); גם יש לחנית כן: חניכיו — שחנכם פעמים רבות במלחמה, ואם לא נזכר. וחשבון אותיות אליעזר, דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע; רק השם כמשמעו:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

וישמע אברם כי נשבה אחיו. התלבש גבורה כששמע הענין, ומיד וירק את חניכיו ילידי ביתו. ולמדך הכתוב כי אנשיו בני ביתו הסמוכים על שלחנו היו שמנה עשר ושלש מאות.

ובמדרש י"ח ושלש מאות זה אליעזר שעולה בגימטריא שי"ח. ויש לשאול כי לפי המדרש הזה שמנה עשר ושלש מאות אינו כפשוטו אלא חידה על אליעזר לבדו, ואין לנו להוציא המקרא מידי פשוטו, שהרי הכתוב מעיד על ילידי ביתו שהם שי"ח.

אבל הענין היה כי כל המספר הזה היו ילידי ביתו של אברהם אוכלי שלחנו, ואחר שנזדרז לצאת למלחמה מיעט אותן וריקנן, לפי שהזכות הוא המנצח לא רבוי עם, ולכך צוה שיחזרו כל החוטאים כדין תורה ביוצאי מלחמה שאמר הכתוב (דברים כח) מי האיש הירא וגו'. וזהו לשון וירק שכולל לשון זיין ולשון מיעוט מלשון רק. וכיון שנתמעטו מצא אברהם את עצמו עם אליעזר לבדו, ואע"פ שכתוב חניכיו ביו"ד יש בכלל מאתים מנה ויש בכלל חניכיו חניכו, ולומר כי כל חניכיו עמדו עם חניכו, הוא אליעזר לבדו. ומה שאמר אחיו והיה בן הרן אחיו, הודיענו בזה יופי מדתו ומעלתו של אברהם, כי קנא אל הדבר ופנה אל האחוה ולא פנה אל המריבה שהיה ביניהם, אבל נזדרז בדבר כאלו היה אחיו ממש.

וירדוף עד דן. עד שחלה עליהן מדת הדין. וכן אמר ישעיה (ישעיה מא) ירדפם יעבור שלום וגו'.

ובמדרש וירדף עד דן, שם תשש כחו לפי שעתידים בניו להעמיד שם ע"ז, הוא שכתוב (מלכים א יב) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"וירדוף עד דן" במרוצה לבא עליהם פתאום:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(יד) "וישמע אברם". ספר איך התרגש לבו מאהבת הקרובים הגם שלוט התרחק מאתו ולא היה מתעורר אם היו לוקחים את רכושו, רק על מה "שנשבה אחיו", וכבר כתב המורה כי האיש אשר רוח ה' תלבשהו, ילבש רוח עצה וגבורה עד שיעמוד לפעמים נגד מחנה גדולה וילבש עוז וגבורה בלי פחד, וכמו שהיה ביהונתן בן שאול שנצח לבדו את מחנה פלשתים, וכן לא בקש אברם מבעלי בריתו שיעזרוהו במלחמה רק הריק את חניכיו ואת ילידי ביתו. חניכיו הם תלמידיו נערים שבאו אצלו להתחנך בעבודת ה' וללמוד אצלו, וילידי ביתו הם עבדיו שנולדו בביתו, ופי' וירק שזיין אותם בכלי זיין, וכולם היו שמונה עשר ושלש מאות, והגם שהיו רק שי"ח אנשים נגד ארבע מחנות אדירים רדף עד דן שהוא בקצה א"י השני:

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(יג) ועל כן בבא הפליט שהוא עוג, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מב יב), שאמר עוג, אברם קוניון (פירוש קנאי) הוא, ישמע שנשבה אחיו לוט ויצא ויהרגוהו. (יד) ולכן כשמוע "אברם כי נשבה אחיו" כלומר כי לא נשבה כי אם אחיו שיורה כי אליו כוונו, ואם לא יצא אליהם לא יבצר מהם מדלוק אחריו, על כן "וירק כו' וירדוף" אחריהם. או שיעור הענין "וישמע" והבין "אברם" כי מה שנשבה היה להיותו "אחיו" לשיצא להצילו, ועל כן יצא כי גם אם לא יצא לא יניחוהו:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

"וירק את חניכיו וגו'". רש"י פי' אליעזר לבדו היה שם כי שלש מאות ושמנה עשר הוא מנין שם אליעזר. וכי דרך המקרא לומר מספר המורה על איש אחד. ומהו שאמר וחלק האנשים אשר הלכו אתי. והלא לא הלך עמו כי אם אליעזר לבדו. והקרוב אלי לומר בזה שגם רש"י מודה שלקח עמו שי"ח אנשים ממש כי חייב כל אדם לעשות בדרך הטבע כל אשר ימצא בכחו לעשות ומה שיחסר הטבע ישלים הנס. אך שקשה למה לקח אברם דווקא מספר שי"ח ומה הגיד לנו בזה הכתוב. אלא להורות שהיתה המלחמה כ"כ חזקה עליו עד שלא היה שום אפשרי בדרך הטבע לנצחם ומ"מ הלך אברהם למלחמה כי סמך שאלהיו יהיה בעזרו, וסימנא מילתא היא כי לקח עמו אנשים כמספר אליעז"ר להורות כי אליעזר לבדו היה שם כי לא נעשה הנצחון ההוא בשום פעולה אנושית כ"א בעזר אלהי לבד, לפיכך לא רדף כ"א עד דן ושם נסתלקה השכינה בעבור העגל שעתידין להעמיד בדן, לפיכך תשש כחו שם בהסתלקות העזר האלהי וזהו שנאמר ויחלק עליהם לילה. שחציו השני נשאר לו לחצות לילה של מצרים כי אז יצא ה' בעצמו בתוך מצרים, כך במלחמה זו לא היה כי אם עזר של אל עליון אשר מגן צריו בידו. ד"א שלקח שי"ח אנשים כמספר אליעזר, להורות שאליעזר שקול כנגד כולם כי זכותו של אברם דבק בו, כי יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים כו'. וי"א וירק שהוריק מהם כל כלי זיין והלכו בלא כלי זיין וסמכו על תשועת ה' מלשון אריק חרבי תורשימו ידי כי אמר פרעה אפילו אם אריק חרבי לסלקו מכל וכל מכל מקום תורישמו ידי לבד בלא חרב.

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

וישמע אברם כי נשבה אחיו. "משמועה רעה לא יירא", זה אברהם, "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". נכון לבו בטוח בה', "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". סמוך לבו לא יירא, "אל תירא אברם אנכי מגן לך". עד אשר יראה בצריו, "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם".

כי נשבה אחיו. וכי אחיו היה? אלא קלסתר פניו היה דומה לו.

וירק את חניכיו. ר' יהודה אומר: הן הוריקו פנים כנגד אברהם, אמרו: חמשה מלכים לא יכלו לעמוד בהם, ואנו יכולין לעמוד בהם? ר' נחמיה אומר: אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר: אצא ואפול על קדוש שמו של הקב"ה. ר' אבא בר זבדא אמר: בכלי זיין הוריקן, כמה דאת אמר: "והרק חנית וסגור לקראת רודפי". ריש לקיש אמר: באבנים טובות ומרגליות הוריקן, כמה דאת אמר: "ואברותיה בירקרק חרוץ". ר' לוי אומר: בפרשת שוטרים הוריקן, כמה דאת אמר: "מי האיש הירא ורך הלבב".

חניכיו ילידי ביתו. בעלי חניכתו, שמם אברהם כשמו. שמונה עשר ושלש מאות. ריש לקיש בשם בר קפרא: אליעזר לבדו היה; מנין אליעזר הכי הוי.

וירדוף עד דן. שם עבודה זרה היא, מכה לפניה, וירדוף עד דן; מכה לאחריה, "מדן נשמע נחרת סוסיו".

[עריכה]

וירדוף עד דן. אמר ר' יוחנן: כיון שהגיע אותו צדיק לדן – תשש כחו, ראה שעתידין בניו לעבוד עבודה זרה. ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר: "מדן נשמע" וגו':

רבי יהודה ור' נחמיה; חד מנהון אמר: אברהם היה משליך עליהם עפר, והוא נעשה חרבות; קש, והוא נעשה חצים. א"ל חבריה: 'יתן עפר' אין כתיב כאן אלא "כעפר"; הן היו משליכין חרבות על אברהם ונעשות עפר, חצים ונעשו קש, הדא הוא דכתיב: "ירדפם יעבור שלום". פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין. ר' יהודה בר ר' סימון אמר: מיל, שנאמר: "אורח ברגליו לא יבא". ר' נחמיה בשם ר' אבהו: לא נתאבקו רגליהם, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת.

^ חסר בדפוסים הרגילים, אבל נמצא בכתבי־היד ובדפוס הראשון.
^ רש"י אינו מתרגם את "חניכיו" אלא את הפועל שבשורשו. דרמססטר־ברנדין מפענחים: אנציניי"ר ancinier, שהיה צריך להיות אינשיניי"ר ensenier ("ללמד"), אולם אין בכתבי־היד השי"ן המתבקשת (s). גם יש ב-incinier שני המובנים של "לחנוך" ו"לחנך". כתבי־יד אחדים כנראה כותבים אישטריני"ר estrener "להשתמש בפעם הראשונה".
^ חסר בדפוסים הרגילים, אבל נמצא בכתבי־היד ובדפוס הראשון.
^ רש"י אינו מתרגם את "חניכיו" אלא את הפועל שבשורשו. דרמססטר־ברנדין מפענחים: אנציניי"ר ancinier, שהיה צריך להיות אינשיניי"ר ensenier ("ללמד"), אולם אין בכתבי־היד השי"ן המתבקשת (s). גם יש ב-incinier שני המובנים של "לחנוך" ו"לחנך". כתבי־יד אחדים כנראה כותבים אישטריני"ר estrener "להשתמש בפעם הראשונה".