מ"ג בראשית טז ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית טז · ה · >>

מקרא

כתיב: ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך

מנוקד: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.

עם טעמים: וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַרַת שָׂרַי לְאַבְרָם דִּין לִי עֲלָךְ אֲנָא יְהַבִית אַמְתִּי לָךְ וַחֲזָת אֲרֵי עַדִּיאַת וְקַלִית בְּעֵינַהָא יְדִין יְיָ בֵּינָא וּבֵינָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַרַת שָרַי לְאַבְרָם כָּל עוּלְבָּנִי מִינָךְ דַהֲוִינָא רְחִיצָא דְתֶעֱבַּד דִינִי דַאֲנָא שַׁבְקִית אֲרַע וּבֵית אַבָּא וְעָלִית עִמָךְ לְאַרַע נוּכְרֵיתָא וּכְדוֹן בְּגִין דְלָא הֲוֵינָא יַלְדָא חֲרָרִית אַמְתִי וִיהַבְתָּהּ לְמִשְׁכּוֹב בְּעִיטְפָךְ וַחֲמַת אֲרוּם עַבְרִית וְיִתְבַּז אִיקְרִי בְּאַנְפָּהָא וּכְדוּן יִתְגְלֵי קֳדָם יְיָ עוּלְבָּנִי וְיִפְרוֹס שְׁלָמֵיהּ בֵּינִי וּבֵינָךְ וְתִתְמְלֵי אַרְעָא מִינָן וְלָא נִצְטַרָךְ לִבְנָהָא דְהָגָר בְּרַת פַּרְעה בַּר נִמְרוֹד דְטַלְקָךְ לְאַתּוּנָא דְנוּרָא:
ירושלמי (קטעים):
וַאֲמַרַת שָרַי לְאַבְרָם דִינִי וְעוּלְבָּנִי מְסָרִין בִּידָךְ שְׁבָקִית אַרְעִי וּבֵית תּוֹלַדְתִּי וּבֵיתֵיהּ דְאַבָּא וַאֲתֵית לִי עִמָךְ בְּהֵמָנוּת שְׁמַיָא עַיְילִית עִמָךְ קֳדָם פַּרְעה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְקָדָם אַבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִפְלִישְׁתָּאֵי וַאֲמָרַת עֲלָךְ אֲחִי הוּא מִן בִּגְלַל דְלָא יִקְטְלוּן יָתָךְ וּכְדוֹן חַמִית דְלָא הֲוֵינָא מְעַבְּרָא נְסִיבִית הָגָר מִצְרֵיתָא אַמְתִי וִיהָבִית יָתָהּ לָךְ לְאִנְתּוּ וַאֲמָרִית הִיא תְלִיד וַאֲנָא אֵירַבֵּי מַה דְיַלְדָא דְאִתְבָּנֵי לְחוֹד מִינָהּ וַחֲמַת אֲרוּם עַבְּרַת וּבְזַיַית וְזָלַת יְקָרִי בְּאַפָּהּ וּכְדוּן יִתְגְלֵי יְיָ וִידוּן בֵּינִי וּבֵינָךְ וְיִתְמְלֵי רַחֲמִין עֲלַי וַעֲלָךְ וְיַפְרֵישׁ שְׁלָמֵיהּ בֵּינִי לְבֵינָךְ וְיִתְמְלֵי עַלְמָא מִינִי וּמִינָךְ וְלָא נִצְרוֹךְ לִבְנָהּ דְהָגָר מִצְרֵיתָא אַמְהָתָא דְהִיא מִן בְּנֵיהוֹן דְעַמְמַיָא דְזָרְקוּ יָתָךְ לְאַתּוּן נוּרֵיהוֹן דְכַשְדָאִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חמסי עליך" — חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש. כשהתפללת להקב"ה: "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי", לא התפללת אלא עליך; והיה לך להתפלל על שנינו, והייתי אני נפקדת עמך. ועוד – דבריך אתה חומס ממני, שאתה שומע בזיוני ושותק (ב"ר).

"אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך" — כל 'בינך' שבמקרא חסר, וזה מלא; קרי ביה 'וביניך' (ר"ל: נוכח לנקבה), שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה. הוא שהמלאך אומר להגר: "הנך הרה"; והלא כבר הרתה, והוא מבשר לה שתהר? אלא מלמד שהפילה הריון הראשון.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) "חמסי עליך", שרה חשבה שאברם הוציא אותה לחירות וע"כ היא מקילה בכבודה, וזה חמס כי היתה שפחה מנכסי מלוג שלה שאין הבעל יכול לשחררה, כי הקרן שלה והוא אוכל פירות כנודע, וע"כ צעקה על החמס, ובררה זה הלא "אנכי נתתי שפחתי בחיקך "שלא הוצאתיה לחירות רק שתשאר שפחתי, וא"כ איך "ואקל בעיניה". שזה מורה שהיא עתה בת חורין, וא"כ "ישפט ה' ביני וביניך", על החמס והגזל:  

<< · מ"ג בראשית · טז · ה · >>