מחברת מנחם - פתיחת המחבר

מחברת מנחם · - פתיחת המחבר · >>

בעזרת בורא ניב שפתים אחל לחקות לשון למודים ולהורות שפת יתר מבחר כל מבטא וראש כל אמרי שפר. לשון המזוקק במצרף הנעלה מכל הלשונות אשר נחלו בני האדם אשר על פני האדמה מעת נפרדו איי הגוים איש ללשונו.

תחילת מפתח שפה וראשית הגיון תת כבוד ותהלה לאל הנכבד והנורא, אשר הפאיר את האדם על כל יצוריו, והנעים צורתו, והפליאו ברוח חיים באפיו להקל את לשונו במבטא שפתים לדעת נכונה לדבר צחות. וכאשר הפליא בין כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ובין האדם ביתרון שפת יתר, ככה הפליא בין עם סגולתו לגויי הארץ. וכאשר הפליא האדם בניב שפתים, ככה הפליא את לשון הקדש על לשון כל עם ואומה, תכן את האדם במו מבטא לבעבור ספר כח מעשיו ותעצומות גדלו ורובי פלאיו. ואמנם בו יכונו מחשבות האדם ובו יביעו אמרי שפר לחוד חידה ולמשול משל, להליץ סודות ולקנות תחבולות, לחוות דעות ולדלות מועצות, לכל מראה מערכי לב ומביני דעת.

אז בטרם שום שכל ליושבי תבל בלשון הזה בחר אלהינו, ואותו חקק במכתב חרות, ובו דבר ביום הראותו בחורב. תרתי בלבי כפי מזער השגת סרעף לצחצח לשון יהודית על תוכן יסודתו ועיקר שרשיו, להעמיד משקולת שבל וקו למודים לבאר פתרוני מיניהם כחוקת משפט, לפרש תוצאות ענינם למחלקותיהם, ולהראות פני המלה כפי מליצתה, להורות האותיות הנשרשים והבאים לשרת תוך המלה ושתי קצותיה עד כלות לשון יהודית ומרחבי תבונתו. אבל יש על אנשי לבב לקחת מוסר, לאחוז בנתיב השכל, ולנטות אחרי מכון הדעת, לדעת ענייני האותיות ודקדוקי תולדותם, להתבונן מה מהם ליסוד ומה מהם למלאכה. אך אותיות לשון הקדש שנים ועשרים במספר, עשתי עשרה מהם ליסוד, ועשתי עשרה מהם לשרת. בנויים על עשתי עשר מעלות מבלעדי תולדותם, ויש פשר וענין לכל מעלה ומעלה, עד עמוד איש שכל על עמדם ותוכן אמתם.

הנה כה משפט האותיות למחלקות תוצאותם, עשתי עשר מהם מיוסדים ועומדים ואין להם מלאכה זולתי יסוד. ואלה הם: מה ספר גזע צדק. ויש חמש מעלות לאותיות מהאותיות האלה המיוסדים ונשרשים במלים, גם המה יחדו ישרתו המלים בפנים אחרים ונראים בתחלת המלה כנשרשים ועומדים בחזקתם, ולעת מקרה יעלו מן המלים. ודע, כי כל המלה המשלשת משלש אותיות הנשרשים היא עומדת בכחה, ולא ישרתנה אות מכל האותיות, כי יש די בכחה ובמלאותה. אבל המלה השנויה משתי אותיות, והנאחדת מאות אחת, היא ראויה לשרת עקב קוצר גזרתה על כי אשר לא תעמד המלה הקצורה כי אם במשרתים אשר במראשותיה או באחריתה. אבל יש בלשון הזה מעט מזער מלים קצורי גזרה, אשר לא יעמדו במשרתים, כי יש די בכחם לפי קצרתם, גם עשתי עשר הנשארים המועדים לשרת, כה הם מחולקים לשתי מחלקות: משרתים רעיהם, ואחר הועדם לשרת שבים בפנים אחרים ונאחזים אחיות עיקר. ובעמוד חצים לשרת חצים, יכון הלשון היטב. ואלה הם, שמלאכתו בינה.

זאת פליאת הלשון וכח המבטא. בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת, באמרך: "אֵרֲדָה נָּא" (בראשית יח, כא), "בְּרֶדֶת הַיָּעַר" (ישעיהו לב, יט), "הוֹרֵד עֶדְיְךָ" (שמות לג, ה), "וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן" (במדבר י, יז), "יָרֹד יָרַדְנוּ" (בראשית מג, כ), "כְּרֶדֶת מֹשֶׁה" (ראה שמות לד, כט), "לָרֶדֶת מִן הָהָר" (שמות לב, א), "מֵרֶדֶת שָׁחַת" (איוב לג, כד), "נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה" (בראשית מג, ד), "שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן" (תהלים קלג, ג), "תֵּרֵד מְאֹד" (ש"א כ, יט). וכה יקרה ליתר המלים. הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: "אָמַר יְיָ", "בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), "הֱוֵה גְבִיר" (בראשית כז, כט), "וָוֵי הָעַמּוּדִים" (שמות לח, י), "יְפֵה נוֹף" (תהלים מח, ג), "כֹּרֵת בְּרִית" (שמות לד, י), "לִמְדוּ הֵיטֵב" (ישעיהו א, יז), "מָשַׁח יְיָ אֹתִי" (ישעיהו סא, א), "נָאַק נַאֲקוֹת חָלָל" (יחזקאל ל, כד), "שְׁמַע בְּנִי" (משלי א, ח), "תַּמּוּ נִכְרָתוּ" (יהושע ג, טז). הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם, ולא תחצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.

ואלה הם האותיות החמשה הנראים כנשרשים ועומדים עמידת מיוסדים, ויעלו לעת מקרה. אלה הם מבלעדי תוצאותם ומיני תולדותם: תימנ׳׳ה.

המעלה הראשונה אשר תחלת המִלה תי״ו. אלה קצות מליהם:

• "תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (שופטים יד, ד), "אִנָּה לְיָדוֹ" (שמות כא, יג), "מַה יִּתְאוֹנֵן" (איכה ג, לט).
• "תְּבוּנָה" (דברים לב, כח), "בִּינָה הֲגִיגִי" (תהלים ה, ב), "בִּינוּ נָא" (תהלים נ, כב).
• "תִּגְרַת יָדְךָ" (תהלים לט, יא), "גּוּרוּ לָכֶם" (איוב יט, כט).
• "תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ" (משלי ו, יד), "הָפַךְ לִבָּם" (תהלים קה, כה).
• "תּוֹדַת שְׁלָמָיו" (ויקרא ז, יג), "וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם" (במדבר ה, ז).
• "תַּכְלִית אוֹר" (איוב כו, י), "וַיְכַל אֱלֹהִים" (בראשית ב, ב).
• "תַּלְפִּיּוֹת" (שה"ש ד, ד), "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ" (איוב לה, יא).
• "תְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז" (איוב כח, יז), "אִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ" (ויקרא כז, לג).
• "תַּרְמִת לִבָּם" (ירמיהו כג, כו), "וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס" (משלי יב, כד).
• "תְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא" (ש"א ט, ז), "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" (במדבר כד, יז).
• "תְשׂוּמֶת יָד" (ויקרא ה, כא), "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז, טו).

וכאלה הרבה בתורה, ומעוטם יורה על רובם.

המעלה השנית, אשר תחלת המלה יו"ד ונראה כמיוסד:

• "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ" (ישעיהו א, ג), "לָדַעַת חָכְמָה" (משלי א, ב).
• "יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (בראשית יא, ו), "זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי" (תהלים יז, ג).
• "יִחַלְנוּ לָךְ" (תהלים לג, כב), "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה" (משלי יג, יב).
• "יָכֹל תּוּכָל" (ש"א כו, כה), "וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל" (ירמיהו כ, ט).
• "יָלַדְתִּי בָנִים" (רות א, יב), "אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד" (ישעיהו סו, ט).
• "יָסְדָה אֶרֶץ" (ישעיהו מח, יג), "מֹסְדוֹת תֵּבֵל" (ש"ב כב, טז).
• "יָסַפְתָּ לַגּוֹי" (ישעיהו כו, טו), "סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת" (ישעיהו ל, א).
• "יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר" (ירמיהו לא, יז), "מוּסַר יְיָ בְּנִי אַל תִּמְאָס" (משלי ג, יא).
• "יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה" (ישעיהו ז, ה), "עֲצַת יְיָ לְעוֹלָם תַּעֲמֹד" (תהלים לג, יא).
• "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ" (חבקוק ג, יג), "צֵאת הַכּוֹכָבִים" (נחמיה ד, טו).
• "יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ" (ישעיהו מד, י), "וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל" (תהלים מט, טו).
• "יָקֹשְׁתִּי לָךְ" (ירמיהו נ, כד), "מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ" (דברים ז, טז).
• "יָרְאוּ אֱלֹהִים" (תהלים נה, כ), "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם" (בראשית ט, ב).
• "יְרֵשָׁה" (במדבר כד, יח), "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה" (שמות ו, ח).
• "יָרֹד יָרַדְנוּ" (בראשית מג, כ), "רְדָה אֵלַי" (בראשית מה, ט).
• "יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים" (ירמיהו טו, יז), "שִׁבְתִּי וְקוּמִי" (תהלים קלט, ב).
• "יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי" (איוב ג, יג), "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד" (קהלת ה, יא).
• "יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים" (איוב לג, כז), "בִּשְׁרִירוּת לִבָּם" (תהלים פא, יג).

וכהנה רבות בתורה. והיודין האלה הסדורים בראשי גזרתם ומראיהם כמראה נשרשים, אבל לעת מקרה יעלו. ובזאת יודע נח המלים המשלשים העומדים כמשלש אותיות באמרך: אמר ברא גמר דרש הרס זעק חמד ממן כרת לחץ מעך נאק סמר עמד פקד צרף קרא רחש שפט תמה, יש די בכחם. אכל המלים אשר בתחלתם נון יוד הא הנראים כנשרשים לא יעמדו על השתלשם בהם, ואשר ישתלשו יבדלו לעת מקריהם.

המעלה השלשית, אשר תחלת המלה מם. אלה הם קצות מליהם:

• "מְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם" (ישעיהו סו, ד), "גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב" (איוב יט, כט).
• "מְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה" (איוב יב, כא), "וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן" (שמות כח, כח).
• "מַחְסֶה מִזֶּרֶם" (ישעיהו כה, ד), "חָסָיוּ בוֹ" (דברים לב, לז), "לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" (רות ב, יב).
• "מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ" (איוב ל, ד), "לַחִים וִיבֵשִׁים" (במדבר ו, ג), "וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז).
• "מָנוֹס אָבַד מִנְהֶם" (איוב יא, כ), "שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה" (ירמיהו מח, יט).
• "מִשְׁרַת עֲנָבִים" (במדבר ו, ג), "וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו" (במדבר ח, כו).
• "מִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ" (ישעיהו ט, ה), "וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ" (הושע יב, ה).

המעלה הרביעית אשר תחלת המלה נון, כאלה:

• "נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ" (ישעיהו ו, ז), "וַיַּגַּע עַל פִּי" (ישעיהו ו, ז).
• "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ" (תהלים מז, י), "יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כה, ב).
• "נָדְדוּ הָלָכוּ" (ירמיהו ט, ט), "וַתִּדַּד שְׁנָתִי" (בראשית לא, מ), "יִדֹּדוּן" (תהלים סח, יג).
• "נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהלים קלב, ב), "וַיִּדַּר יַעֲקֹב" (בראשית כח, כ).
• "נַהַם כַּכְּפִיר" (משלי יט, יב), "הָמוּ גוֹיִם" (תהלים מו, ז), "יֶהֱמָיוּן" (תהלים לט, ז).
• "נְזִיד עֲדָשִׁים" (בראשית כה, לד), "וַיָּזֶד יַעֲקֹב" (בראשית כה, כט).
• "נָטָה לָלֶכֶת" (ש"ב ב, יט), "הַט אָזְנֶךָ" (משלי ד, כ).
• "נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו" (ישעיהו ה, ז), "מַטַּע יְיָ לְהִתְפָּאֵר" (ישעיהו סא, ג).
• "נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים" (שה"ש א, ו), "לֹא תִטֹּר" (ויקרא יט, יח), "כַּמַּטָּרָא לַחֵץ" (איכה ג, יב).
• "נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ" (ישעיהו ב, ו), "כִּי לֹא יִטֹּשׁ" (ש"א יב, כב).
• "נִיב שְׂפָתָיִם" (ישעיהו נז, יט), "נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב" (שופטים ה, כח).
• "נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כב, א), "מַסָּה וּמְרִיבָה" (שמות יז, ז).
• "נִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין" (במדבר כח, ז), "הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר" (במדבר כח, ז).
• "נָסַכְתִּי מַלְכִּי" (תהלים ב, ו), "וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי" (דניאל י, ג).
• "נָסַע מֵאֵת יְיָ" (במדבר יא, לא), "מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר" (תהלים נה, ט).
• "נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים" (תהלים טז, ו), "וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה" (יהושע יז, ה).
• "נָצוּ גַּם נָעוּ" (איכה ד, טו), "תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא" (ירמיהו מח, ט).
• "נֹצֵר חֶסֶד" (שמות לד, ז), "תִּצֹּר חַיָּי" (תהלים סד, ב).
• "נָקְבָה שְׂכָרְךָ" (בראשית ל, כח), "אֲשֶׁר פִּי יְיָ יִקֳּבֶנּוּ" (ישעיהו סב, ב).
• "נָקָם אֶקָּח" (ישעיהו מז, ג), "יֻקַּם קָיִן" (בראשית ד, כד), "לֹא יֻקַּם" (שמות כא, כא).
• "נִשְׁבַּע יְיָ לְדָוִד" (תהלים קלב, יא), "וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי" (בראשית כד, לז).
• "נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל" (דברים כג, כ), "יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ" (קהלת י, יא), "כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים" (ירמיהו ה, כו).
• "וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל" (דברים יט, ה), "כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ" (דברים כח, מ), "וּבְשִׁלְיָתָהּ" (דברים כח, נז).
• "בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם" (משלי ז, ט), "אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי" (תהלים קלט, יא).
• "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה" (בראשית כג, יג), "תַּתָּה לִּי עֹרֶף" (ש"ב כב, מא), "בְּתֵת יְיָ" (שמות טז, ח).

וכהנה רבות בתורה.

המעלה החמישית אשר תחלת המלה הא, כאלה:

• "הָגָה בְּרוּחוֹ" (ישעיהו כז, ח), "וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ" (איכה ג, לג).
• "הִכָּה בַיָּם גַּלִּים" (זכריה י, יא), "יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ" (הושע ו, א).
• "הָלַךְ לוֹ" (שה"ש ב, יא), "וַיָּבֹא הֵלֶךְ" (ש"ב יב, ד), "לָלֶכֶת אַרְצָה" (בראשית יא, לא).
• "הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו" (שמות ט, כ), "לָנוּס שָׁמָּה" (בראשית יט, כ).
• "הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" (שה"ש ו, יא), "וַיָּצֵץ צִיץ" (במדבר יז, כג), "עָלְתָה נִצָּהּ" (בראשית מ, י).
• "הֵשַׁמּוּ" (תהלים עט, ז), "הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי" (איוב טז, ז), "שַׁמָּה וּשְׁמָמָה" (יחזקאל כג, לג).

וכהנה רבות בתורה, אבל מיעוטם יורה על רובם. גם אלה האותיות אשר לחמש המעלות האלה המועדים לשרת שבים יחדו בפנים אחרים ונעשו יסודות כענין המלים החצוים לשתי מחלוקות.

תמו שמונה מעלות וקצות תוצאותיו מבלעדי תולדותיו ודקדוקי ענינם, ובמעלות דגש ורפה יתמו המעלות.

דע כי לכל האותיות יקרה דגש ורפה, מבלעדי בגד כפת למראה פתרונם ושנויי ענינם אשר תקנו סופרים לצחצוח לשון ולא לפשר דבר. אך בהיותם בראש המלים, ובהגיע תר משפטם, אבאר פתרונם.

דגש ורפה על שלש מחלוקות הם בנויים. א, בג"ד כפ"ת, בהיותם סמוכים ליהו"א ירפיון. ב, בהעלותם ידגשון, ואך בהיותם תחלת המלים כמו שאפרש. המחלוקת הג', כל האותיות ידגשון וירפיון בראשית המלה ובתוכה ואחריתה לפי פתרונה, לבד חי"ת ועי"ן אשר לא ידגשון ולא ירפיון היטב, כי אותיות הגרון המה. אך דגש ורפה ישנו לצחצוח לשון אשר בהם תכון המלה בפה ותתישב היטב, וישנו לפתרון אשר בו יקום פשר דבר ותוכן ענין. אפס המלה היא רבת פנים טעונה מחלקות למיני מראותיה ותוצאות מסבותיה ועניני דקדוקיה ולמען דעת הכרת פניה הוקם לה נקודות למודים להורות על קצות טעם מדעם ושכל סודם. אבל יספה אומץ ותכון במנעמי נכוחה ותשלם באופני תבונה בתת עליהם מושלים המורים עליה ומלמדים על פתרונה מבלעדי נקודות למודים. ותכון המלה תחת ממשלתם והמה מושליה ואוחזיה מושכיה מחציה מניעיה פותחיה וקומציה חוטפיה נוגהיה וטעמיה, המה תומכיה ומדריכיה לכל עוברי פניה, הם מאזני המלה ופלסי משפטה ומלמד מליצתה, ומבלעדיהם לא יקום פתרון וזולתם לא תכון נכוחה ובלתם לא תעמד נכונה, כלם נכונים למלה במה ירמזון להודיע פשר ולבאר פתרון. ועתה אבאר מיני ענינם ומשפט אודותם ומלאכת עבודתם איש כפי עבודתו וחק משאו.

פעולת קמץ גדול ומעשה קמץ קטן ומפעל קמץ חטף, ומלאכת פתח גדול חטף ופתח קטן חטף, באלה ישיג המשכיל לדעת שפת יתר, ובהם יתבונן אמרי שפר לדבר צחות, ויאחז פלס מישרים ומשקל אמונה ובעשותו ככה ירוץ ולא יכשל, יצחצח מליו ולא יתלעג במו, כי אמנם הנלעג לשון לא יפול עליו שם לשון צחות כי אם לשון בשר, כאשר העט באפס מכתב לא יקרא עט סופר עד מושכו מחוקק כדת, אז יקרא עט סופר מהיר. ודמות הלשון הנלעג כדמות כנור אשר רעו יתריו, טוב לו לאלם מנגן שיריו. אשוב לענין הראשון, לחקור סוד האותיות ושכל המלים להעמיד כל אות ואות על חקת אמתה וצדק מתכונתה.

דע כי לעשתי עשרה האותיות המשרתים את רעיהם המחולקים לעשתי עשרה מעלות גם יש להם מעלות מבלעדי המעלות העליונות, ואלה קצותם.

אלף, תחלת אותיות המשרתים.

דע, כי רוב האלפי"ן ראשוני המלה ותיכוניה ואחרוניה אין להם כח ברוב המלים, כי לעת מקרה יסורו מהמלים ונותרו מבלעדיהם, ולא הובאו לא לעיקר ולא לשרת כיתר האותיות, ולא סרו מהמלים כי אם לחלש כחם, ואלה קצותם: דע כי –

• "וַיִּתְאַבְּכוּ" (ישעיהו ט, יז) מן "נְבֻכִים" (שמות יד, ג).
• "לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף" (ש"א ב, לו) מן "עֶשְׂרִים גֵּרָה" (שמות ל, יג).
• "וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ" (ש"א ב, לג) מן "וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ" (ויקרא כו, טז).
• ו"אֹהֶל בַּל יִצְעָן" (ישעיהו לג, כ) מן "וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי" (ישעיהו יג, כ).
• ו"מִן הָאזִקִּים" (ירמיהו מ, ד) מן "אָסוּר בָּאזִקִּים" (ירמיהו מ, א).
• ו"הַאֲזִינוּ" (דברים לב, א), מן "שֶׁקֶר מֵזִין" (משלי יז, ד).
• ו"אֶזְרוֹעַ" (ירמיהו לב, כא) מן "זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ" (ישעיהו נב, י).
• ו"אֶחָד" (בראשית א, ה) מן "וְדִבֶּר חַד" (יחזקאל לג, ל).
• "וְאַחֲוָתִי" (איוב יג, יז) מן "יְחַוֶּה דָּעַת" (תהלים יט, ג).
• "אַכְזָב" (ירמיהו טו, יח) מן "כָזָב" (תהלים ד, ג).
• "וְאַכְפִּי" (איוב לג, ז) מן "כָּפַף נַפְשִׁי" (תהלים נז, ז).
• ו"תֶּאֱלַף" (משלי כב, כה) מן "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ" (איוב לה, יא).
• ו"אֲנַחְנוּ" (בראשית מב, יא) מן "נָחְנוּ" (בראשית מב, יא).
• ו"אֲנָךְ" (עמוס ז, ז) מן "נֵכִים" (תהלים לה, טו).
• ו"אָסוּךְ" (מ"ב ד, ב) מן "וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי" (דניאל י, ג).
• ו"אָפִיתִי" (ישעיהו מד, יט) מן "וַתֹּפֵהוּ" (ש"א כח, כד).
• ו"מֵי אָפְסָיִם" (יחזקאל מז, ג) מן "פַּס יְדָה" (דניאל ה, ה).
• ו"אַרְבַּע" (בראשית כג, טו) מן "רֶבַע הַהִין" (שמות כט, מ).
• ו"וַאֲרֶשֶׁת" (תהלים כא, ג) מן "כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ" (עזרא ג, ז).
• "וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ" (דברים לג, ב) מן "הֵתָיוּ לְאָכְלָה" (ירמיהו יב, ט).
• ו"אֶתְמוֹל" (תהלים צ, ד) מן "תְּמוֹל" (שמות ה, יד).

וכאלה הרבה בתורה, ומעוטם יורה על רובם.

ב. וגם אלה האלפין אשר משפטם להכתב בקרב המלים המה התיכונים, ומבלעדי מקרה יעלו מן המלים לבלתי אחוז בתוכם, כאלה:

• "טִיט" (ישעיהו מא, כה) מן "בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד" (ישעיהו יד, כג).
• ו"צֹנֶה" (תהלים ח, ח) מן "צֹאן" (בראשית ד, ב).
• "כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן" (איוב ח, ח) מן "רִאשׁוֹן" (שמות יב, ב).
• ו"שֵׁלָתֵךְ" (ש"א א, יז) מן "הִשְׁאִלְתִּהוּ" (שם פסוק כח)
• ו"אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ" (ירמיהו טו, יא) מן "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו ו, ט).
• "וְגַם כָּל שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל" (דה"א יב, לט) מן "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל".

וכאלה הרבה בתורה.

ג] וגם אלה האלפין הנחברים באחרית המלים אשר בהם יחתמו, גם הם יחדו יסורו מהם, כאלה:

• "עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו, יא) מן "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ" (שמות לג, טז).
• "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ג, ח) מן "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע" (ישעיהו כו, כ) ומן "וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה" (חבקוק ג, ד).
• "מָלֵא בִּרְכַּת יְיָ" (דברים לג, כג) מן "כִּי מָלֵתִי" (איוב לב, יח).
• "מָצָא חֵן" (בראשית ו, ח) מן "לֹא מָצָתִי חֵן" (במדבר יא, יא).
• "צָמָא" (שמות יז, ג) מן "כִּי צָמֵתִי" (שופטים ד, יט).
• "וַתָּקִא הָאָרֶץ" (ויקרא יח, כה), מן "שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ" (ירמיהו כה, כז).
• "כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא" (איוב לט, יח), מן "שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים" (ירמיהו לא, כ).
• "בָּזְאוּ נְהָרִים" (ישעיהו יח, ב) מן "בַּזּוֹנוּ לָנוּ" (דברים ג, ז).
• "נָשְׂאוּ רֹאשׁ" (תהלים פג, ג) מן "וְנָשׂוּ אֶת כְּלִמָּתָם" (יחזקאל לט, כו).
• "כִסֵּא כָבוֹד" (ש"א ב, ח) מן "עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז, טז).
• "וּגְבָאָיו" (יחזקאל מז, יא) מן "גֵּבִים" (ירמיהו יד, ג).
• "בִּצֹּאתָיו" (יחזקאל מז, יא) מן "הָטְבְּעוּ בַבֹּץ" (ירמיהו לח, כב).
• "נָבִיא" (בראשית כ, ז) מן "וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת" (ש"א י, יג) ומן "נִיב שְׂפָתָיִם" (ישעיהו נז, יט).
• "פֶּרֶא חָפְשִׁי" (איוב לט, ה) מן "פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר" (ירמיהו ב, כד).
• "פְתָאיִם" (משלי א, ד) מן "פֶתִי" (משלי א, כב).
• "חֲלָאִים" (שה"ש ז, ב) מן "וְחֶלְיָתָהּ" (הושע ב, טו).
• "הַמְסֻלָּאִים" (איכה ד, ב) מן "לֹא תְסֻלֶּה" (איוב כח, טז).

וכהנה רבות.

ד. וגם יש לאלף מעלה רביעית מבלעדי אלה. דע כי הוא תחלת כל מבטא, אך בהסבך המלה אליך, נעשה למלאכה כאשר נקדם במעלה הראשונה, כאלה: אֲדַבְּרָה, אֶבְכֶּה, אֶגְאַל, אֶהֱמֶה, אֶדְרֹשׁ. כה יקרה ליתר המלים.

עד הנה מעלות האל"ף, מלבד פתיחתו וקפיצתו וקמיצתו ויתר דקדוקי נקודתו.

ואלה מעלות בי"ת

דע כי יש לבי״ת מעלות הרבה, מבלעדי המעלה הראשונה, באמרך: "בְּרֶדֶת מֹשֶׁה" (שמות לד, כט), "בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים" (תהלים עו, י), "בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק" (איוב כח, כו) וכהנה רבות. וגם בי"ת נוטה לענין אחר, באמרך: "בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב" (ויקרא יג, נא), "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן" (בראשית נ, כו). וחלופם, "וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה" (איוב ד, יח), "וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר" (בראשית מא, י). וחלופם, "בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ" (תהלים צא, ד), "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם" (איוב כו, יב), "בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מח, כב). וחלופם, "וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם" (ויקרא ה, ט), "וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם" (ויקרא ח, לב). וחלופם, "וְהֵבִיאוּ… אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַייָ בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת" (ישעיהו סו, כ), "הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ" (נחמיה ב, יב), וחלופם הרבה בתורה. אבל תקנו אנשי הלשון בגד כפת האותיות האלה בהיותם סמוכים כדת ליהוא, כלם רפים. אך לא תקנו בה עקב פתרון, כי אם לצחצח הלשון ולתוכן המבטא. וחכמי הסוד הוסיפו עליהם רי"ש, וישימו אותם שבע, ונכפלים לארבע עשר, ואין זה כי אם עקב דגשונם ורפיונם, ואפס לא לאלה לבדם יקרה מקרה זה, כי אם לכל האותיות כלם ידגשון וירפיון עקב עניני פתרוניהם, ואלה קצותם:

• "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) – "חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם" (מלאכי ג, יג).
• "לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט, ד) – "לִמְדוּ הֵיטֵב" (ישעיהו א, יז).
• "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (ש"א ב, ל) – "עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם" (ישעיהו ל, טז).
• "בְּשָׁלְחִי אֹתָם" (במדבר לב, ח) – "בְּשַׁלְּחִי אֶת חִצֵּי הָרָעָב" (יחזקאל ה, טז).
• "יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף" (תהלים סא, ז) – "עַל יַמִּים יְסָדָהּ" (תהלים כד, ב).
• "רַחוּם וְחַנּוּן יְיָ" (תהלים קג, ח) – "חָנוּן בֶּן נָחָשׁ" (ש"ב י, ב).

כל האותיות טעונות דגש ורפה לצחצח הלשון כפי הנעתם בפה ומושבן בלשון, וכפי תוכן המלה וקרבת המלים הקרובים אליהם, וכפי האותיות הסמוכות [נ"א הדבוקות] לה, וגם ככה הם נכונים לדגש ורפה לא לצחצח, כי אם לעניני פתרונות וטעמי פירושם, כלם ידגשון וירפיון בראש וסוף ותוך כפי שאת המלה וכפי הפתרון. אבל חי"ת ועי"ן לא יקרה להם כה, כי לא עליהם ממשלת דגש ורפה, וזו חזקת משפטם וסדר ענינם המורה עליהם. כתוב בתורה: "חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ" (תהלים קיא, ד), משפט חַנּוּן כמו שַׁכּוּל, דגשונם ורפיונם יבדילו ענינם. והיה מאמתת משקלת הלשון להיות כמשפטם רַחוּם ושׁחוּט, וגם היה מדרך נכוחה להיות מובדל בין "מֵעֲשׂוֹת זֹאת" (בראשית מד, יז) ובין "מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה" (דה"ב ד, ו), כאשר ישנו בין "מִשְּׁלֹחַ יָדִי" (ש"א כו, יא) ובין "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת" (אסתר ט, כב). והוא הדין ל"מֵחַוֹּת" (איוב לב, ו) ו"מֵחֲדֹל" (ש"א יב, כג) ו"מֵעֲנוֹת" (איוב לב, א) ו"מֵעֲזֹב" (יהושע כד, טז). ויש בתורה כהנה וכהנה רבות. אבל אותיות לשון הקדש הן מחולקים למחלוקות, מהן אותיות הלשון ומהן אותיות החיך ומהן אותיות השפה כלם במרחבי הפה ינועון איש איש כפי הנעתו והנייתו כלם הנעתם בפה, והמה רוחים במכון מקראם המגיע להם. על כן ידגשון וירפיון יחזקו ויקלו כרצון הלשון וכצביון החך ומאויי השפה וחשק הפה, כי האותיות תחת ממשלתם והשמעותם כרצונם. אבל חי"ת ועי"ן אותיות הגרון המה ולא יקרה להם כה, על כי תוצאותם מפנימיות הגרון מלוא הלוע קרובים למוצא המלין לבלתי רווח הלוע, לא ידגשון ולא ירפיון היטב, כי לא יסבו בצאתם, כי נכחם יצאו ושתיהן האותיות אותיות הגרון המה, אבל האחת עזה מרעותה, כי היא פנימה ממנה והוא עי"ן, על כן פעולתה חזקה מפעולת חי"ת אף על פי שמוצא אחת לשניהם, וכל המלה הראויה להדגש או לרפות ויש בתוכה עי"ן או חי"ת, אם פתרון המלה תלוי באחת מהנה ובדגשותה וברפיותה יכון פתרונה וענינה לא תדגש ולא תרפה אות המלה ההיא. והקורא אות מהאותיות האלה בכל מלה אין לו טעם בפה להשמיע החזק או הרפה, על כי בצאתה ממלואת לוע הגרון, ואם בוא יבוא הקורא להדגישה או לרפותה אין לו במה, כי טבעם טבעת בינונית כי אלו יצאה רווחה היה מדגישה, ואלו יצאה דגושה היה מרפה, אבל בכח מלאותה יצאת, לא טעונה רפיון ולא טעונה דגשות, אך אחרי דגשות נוטה רובה אף על פי שיכולת הגרון משגת כמעט חזקתם ורפיונם, פתרוני המלין אשר המה בתוכם יורו וילמדו על הדגשות לבדה. ורַחוּם וחַנּוּן יוכיח, וגם ה"א נלוותה עמם לענינם, וגם אל"ף נוטה עמהם, אך לא כמשפט רעותיה, על כי אשר לא ישתוה מוצא ארבעתן.

מם מתחלק לכמה ענינים

"מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף" (איוב לד, ל), "מֵחַוֹּת דֵּעִי" (איוב לב, ו), "מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב" (איוב לב, א), "מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב" (בראשית לא, כט). וחלופם, "מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם" (בראשית כח, יא), "מֵאַפְסֵי אָרֶץ" (ירמיהו טז, יט), "מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת" (במדבר יט, יז). וחלופם בנקודה, "מִגֶּפֶן הַיַּיִן" (שופטים יג, יד), "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ" (מ"ב כה, יב), "מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ" (ויקרא כז, ל). וחלופם, "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה" (ישעיהו סג, יב), "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (ש"א ב, ז), "מוֹצִיא אֲסִירִים" (תהלים סח, ז). וחלופם, "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים" (ישעיהו מד, כה), "מֵמִית וּמְחַיֶּה" (ש"א ב, ו), "מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ" (איוב יב, כד). וחלופם, "מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ" (תהלים יח, נא), "מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה" (תהלים קד, יד), "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית" (ישעיהו מו, י). וחלופם, "מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (תהלים יח, לד), "מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת" (איוב יב, כב).

סימן: מִמְּלוֹךְ, מֵאַבְנֵי, מִגֶּפֶן, מוֹלִיךְ, מֵפֵר, מַגְדִּיל, מְשַׁוֶּה.

כף מתחלק לכמה ענינים

"כַּגֵּר כָּאֶזְרָח" (ויקרא כד, טז), "כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו" (ישעיהו כד, ב). וחלופם, "כְּגַן יְיָ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג, י). וחלופם, "כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (מ"א א, כא), "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו" (בראשית כז, לד). וחלופם, "כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת" (הושע יג, א), "כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה" (מ"א ח, נד). וחלופם, "וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ" (ישעיהו סד, ה), "כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ" (תהלים לז, ב), "וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ" (ישעיהו מד, כב). וחלופם, "כִּמְנוֹר אֹרְגִים" (ש"א יז, ז), "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה" (משלי כו, ח) . סימן: כַּגֵּר, כְּגַן, כִּשְׁכַב, כְּדַבֵּר, כֶּעָלֶה, כִּמְנוֹר.

למד מתחלק לכמה ענינים

"לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב" (משלי טז, א), "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ" (בראשית לח, כה). וחלופם, "וַיֹּאמֶר לָאָדָם" (איוב כח, כח), "וְאִם אֵין לָאִישׁ" (במדבר ה, ח). וחלופם, "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ" (איוב לח, יג), "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ" (ישעיהו מט, ט). וחלופם, "לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם" (איוב ה, יא), "לָעוּת אֶת יָעֵף" (ישעיהו נ, ד). וחלופם, "לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר" (ישעיהו סא, א), "לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר" (תהלים קב, כא). וחלופם, "לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן" (תהלים קב, כב), "לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְיָ" (תהלים צב, טז), "לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס" (קהלת ב, כו), "לָדַעַת טוֹב" (בראשית ג, כב), "לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד). וחלופם, "וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם" (יהושע ז, ה), "יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה" (איוב מא, יט). וחלופם, "פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ" (שופטים ט, נד), "אִמְרִי לִי אָחִי הוּא" (בראשית כ, יג). וחלופם, "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יד, ג), "הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל" (ש"א יח, יז).

סימן: לְאָדָם, לָאָדָם, לֶאֱחֹז, לָשׂוּם, לִקְרֹא, לְמָיִם, לִי, לִבְנֵי.

אלה האותית המשרתים את רעיהם. יש שוטרים עליהם ומושלים אותם ונעתדים לתוכן אמתן ומאזני שקלתן כפי מקרה האותיות זה לעומת זה. ואלה משליהם: נקודה ופתיחה, קבוצה, פשוטה ושבא. על פיהם יהיה כל קושט וכל ננוחה, אבל על המשכיל לדעת איככה תקרינה האותיות במחברתם, במה יתישבו על הלשון היטב ויניחו בפה, אשר בסור אות מהמלה ושום אות אחרת תחתיה אשר לא רעותה ימוש המושל מעל כנו ויעמד אחר תחתיו כפי המלה והמלאכה והאותיות וכפי קצרה ורחבה. והאותיות הראויות עמיתות חבורות מקבילות ומשיקות אלה לקראת אלה. והמלין העליונים האלה יורו על קצות הדרך וילמדו הנתיב, ויאחז המשכיל אורחותם ויתבונן מסלולם.

הא מתחלק לענינים

"הַאַף שׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ" (איוב לד, יז), "הֲבִנְהָרִים חָרָה יְיָ" (חבקוק ג, ח), "הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת" (תהלים עח, כ), "הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ" (יחזקאל יח, כט), "הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ" (יונה ד, ד), "הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי" (מ"א יח, ז), "הֲזֶה הָאִישׁ" (ישעיהו יד, טז), "הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי" (איוב כב, ג), "הֲטֶרֶם תֵּדַע" (שמות י, ז), "הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל" (ירמיהו טו, יב), "הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ" (איוב י, ה). וחלופם, "לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם" (בראשית ח, ח), "לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי" (אסתר ג, ד), "לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל" (תהלים יד, ב), "לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן" (שה"ש ו, יא), "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (משלי כג, ה), "הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה" (במדבר יג, יח), "הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ יְיָ" (שופטים ב, כב), "הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי" (שמות טז, ד), "הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל" (קהלת ב, יט), וכאלה הרבה. וחלופם, "הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר" (בראשית כט, ה), "הֲשָׁלוֹם לוֹ" (שם פסוק ו), "הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ" (מ"ב ד, יג), "הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד" (ש"א כד, טז), "הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו" (בראשית כז, כא), "הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר" (מ"ב י, טו), וכאלה הרבה. וחלופם, "הִוא הָעֹלָה" (ויקרא ו, ב), "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו, ה), "וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן" (שם), "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי" (בראשית לא, מג). וחלופם, "בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (תהלים לו, ו), "לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ" (נחמיה ט, יט), "וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו" (דה"ב כה, י), "לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ" (דה"ב כט, כז), "וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה" (דה"א כו, כח), "עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם" (דה"ב כט, לו), וכאלה הרבה. וחלופם, "הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה" (שמות לג, יב), "הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ" (שמות ד, ו), "הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ" (תהלים נה, כג), "הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם" (דברים ד, י). וחלופם, "כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי" (תהלים לא, כב), "הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי" (הושע ח, ד), "הֵקִימוּ בַחוּנָיו" (ישעיהו כג, יג), "אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי" (תהלים סו, כ). וחלופם, "הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא" (ישעיהו א, יג), "הָסִר חַטָּאתוֹ" (ישעיהו כז, ט), "לֹא יָדְעוּ הָבִין" (ישעיהו נו, יא), "הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ" (ישעיהו ה, ה), "הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת" (בראשית כא, טז), וכאלה הרבה.

ויש להא הקיצונה האחרונה במלים ענינים, ואלה קצותם:

"אִנָּה לְיָדוֹ" (שמות כא, יג), "בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ" (איוב כז, יח), "גָּלָה עַמִּי" (ישעיהו ה, יג). וחלופם, "אַמְצָה לִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם" (זכריה יב, ה), "אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי" (ישעיהו לח, יד), "וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה" (ישעיהו מ, כט), "עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה" (משלי יט, טו). וחלופם, "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה" (נחמיה ה, יט), "שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם" (דה"א כט, יח), "שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי" (איכה ג, נט). וחלופם, "שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ" (תהלים קיט, קסז), "זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם" (איכה א, ז), "עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן" (איוב ל, כה). וחלופם, "אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ" (איוב כח, כז). וחלופם, "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה" (בראשית מג, כו), "בֵּיתָה פַרְעֹה" (בראשית מז, יד), "אַרְצָה מִצְרָיִם" (שמות ד, כ). וחלופם, "אֲבָרֲכָה אֶת יְיָ" (תהלים לד, ב), "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים" (תהלים סט, לא), וכאלה הרבה.

ויש לה"א תוצאות הרבה מלבד אלה משתי קצותיו, ואת אשר דברנו על מלה שהיא רבת פנים ולא יודע פתרונה, כי אם בערך מחוותה, ובהן אשר הכרתה בנקידתה, תורה על גזרתה, אצלתי מהן מעט מזער במה ידעו מבקשי לשון עברית שיש במלין מלים שווים במראה ושנויים בפתרון. אחבירם זה לעמת זה, להורות פשר המלה למרבית פניה. אבל יש במלים האלה וביתר המלים מלין אשר יש בנקודתם עזר, ויובדלו ממשוליהם הנחברין אליהם, כמו אלה:

• "אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב" (משלי ח, יז), "אֳנִי שַׁיִט" (ישעיהו לג, כא), "אֳנִי חִירָם" (מ"א י, כב).
• "בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א), "לֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם" (ש"ב יב, יז).
• "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית כו, ג), "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בראשית מט, ט).
• "דֹּבְרוֹת בַּיָּם" (מ"א ה, כג), "בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" (במדבר כו, לג).
• "הִנֵּה אֲדֹנָי יוֹרִשֶׁנָּה" (זכריה ט, ד), "וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (במדבר יד, כד).
• "וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ" (איוב א, כ), "וַיָּגָז שַׂלְוִים" (במדבר יא, לא).
• "וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו" (ירמיהו יא, טז), "וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה" (ירמיהו ג, טו).
• "זֹרוּ רְשָׁעִים" (תהלים נח, ד), "לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ" (ישעיהו א, ו).
• "זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ" (תהלים צח, ג), "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים" (ויקרא ו, כב).
• "חִלָּה אֶת פְּנֵי יְיָ" (דה"ב לג, יב), "אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ" (דברים כט, כא).
• "חוֹל גְּבוּל לַיָּם" (ירמיהו ה, כב), "וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל" (ש"א כא, ו).
• "כְּסִיל וְכִימָה" (איוב ט, ט), "בֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ" (משלי י, א).
• "לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם" (שמות מ, טו), "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם" (ויקרא כב, כה).
• "מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב" (יחזקאל כא, יז), "מְגוּרֵי אָבִיו" (בראשית לז, א).
• "מַעֲדַנּוֹת כִּימָה" (איוב לח, לא), "אֲגַג מַעֲדַנֹּת" (ש"א טו, לב).
• "נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים" (במדבר לב, לב), "וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל" (ש"ב יז, יב).
• "שַׂעַר הָרַגְלָיִם" (ישעיהו ז, כ), "וְקַדְמֹנִים אָחֲזוּ שָׂעַר" (איוב יח, כ).
• "כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ" (איוב יג, כח), "עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה" (איוב ט, ט).
• "עָצְבִּי עָשָׂם" (ישעיהו מח, ה), "לְבִלְתִּי עָצְבִּי" (דה"א ד, י).
• "פַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי" (ירמיהו יח, כב), "רִקֻּעֵי פַחִים" (במדבר יז, ג).
• "וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי" (איוב כט, ו), "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" (דברים לב, יח)
• "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע" (דברים ה, כד), "כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב" (זכריה יד, ג).
• "רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים" (משלי כט, יג), "הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה" (דברים ב, כד).
• "וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי" (ישעיהו ס, טז), "שֹׁד וָשֶׁבֶר" (ישעיהו נט, ז).
• "וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה" (ישעיהו סג, ד), "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד" (קהלת ה, יא).
• "תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים" (ירמיהו ו, ג), "תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ" (יחזקאל ז, יד).
• "מָנָה אַחַת אַפָּיִם" (ש"א א, ה), "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב" (במדבר כג, י).
• "נֵבֶל עָשׂוֹר" (תהלים לג, ב), "כָּל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן" (ירמיהו יג, יב).
• "לַעֲגֵי מָעוֹג" (תהלים לה, טז), "אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג" (מ"א יז, יב).
• "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" (בראשית לג, יט), "חֶלְקַת צַוָּארָיו" (בראשית כז, טז).

ואלה המלים שוים במראיהם, ושנוים בנקודתם ופתרונם:

• "חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר" (במדבר ו, ג), "מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" (תהלים עא, ד).
• "זֹרֵעַ זֶרַע" (בראשית א, כט), "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל" (שופטים ו, ג).
• "כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר" (בראשית לד, כד), "שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ" (משלי כג, ז).
• "שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה" (ירמיהו לא, כ), "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי" (שמות י, א).
• "אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם" (ירמיהו כ, יז), "מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ" (ישעיהו מט, טו).
• "בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה" (תהלים ה, ד), "כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי" (עמוס ז, יד).
• "רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ" (איוב לו, טז), "רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי" (ש"א ב, א).
• "צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ" (ירמיהו נ, מג), "וְהַמַּסֵּכָה צָרָה" (ישעיהו כח, כ).
• "רוּחִי זָרָה לְאִשְׁתִּי" (איוב יט, יז), "בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה" (במדבר ג, ד).
• "קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת" (משלי י, י), "קֹרֵץ בְּעֵינָו" (משלי ו, יג).
• "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין" (משלי יז, י), "אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (דברים א, כא).
• "הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע" (תהלים קנ, ה), "וְיַעֲקֹב שָׁמַע" (בראשית לד, ה).
• "חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת" (שמות טו, יד), "שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז" (איוב כג, ט).
• "מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע" (קהלת ג, טז), "וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע" (דברים כה, א).
• "אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה" (שה"ש א, טז), "וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה" (איוב טו, לב).
• "דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ" (תהלים קטז, ו), "כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד" (תהלים קמב, ז).
• "וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה" (במדבר כג, כ), "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְיָ" (תהלים י, ג).
• "כִּי זַעַם מִלֵּאתָנִי" (ירמיהו טו, יז), "לֹא זָעַם יְיָ" (במדבר כג, ח).
• "פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה" (איוב ד, יד), "פָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ" (ישעיהו ס, ה).
• "בִּינָה הֲגִיגִי" (תהלים ה, ב), "רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה" (ישעיהו יא, ב).
• "הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר" (במדבר יט, י), "אֹסֶף הֶחָסִיל" (ישעיהו לג, ד).
• "תֶּבֶל עָשׂוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ, יב), "מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ" (ירמיהו י, יב).
• "חֶרֶשׁ לֵאמֹר" (יהושע ב, א), "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט, יד).
• "גֹּלָה וְסוּרָה" (ישעיהו מט, כא), "סוּרָה אֲדֹנִי" (שופטים ד, יח).
• "אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ" (תהלים מה, ב), "אֵין אֹמֶר" (תהלים יט, ד).
• "בָּא אֵלַי הָעֶבֶד" (בראשית לט, יז), "וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (בראשית לז, ל).
• "מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ" (איוב כח, יא), "מִבְּכִי יַעְזֵר" (ירמיהו מח, לב).
• "חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ" (תהלים קיט, סג), "חֹבֵר חָבֶר" (דברים יח, יא).

וגם אלה המלים השוים במראיהם ושנויים בפתרונם, ובנקודתם יש עזר על הפתרון.

• "אֵל אֱלֹהִים יְיָ" (יהושע כב, כב), "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר" (שמות כד, א), "אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא בְּגַת" (דה"א כ, ח).
• "בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן" (בראשית מה, כג), "בַר לֵבָב" (תהלים כד, ד), "בַּר בִּטְנִי" (משלי לא, ב).
• "מוּסַר יְיָ" (משלי ג, יא), "מוּסַר מְלָכִים" (איוב יב, יח), "מוּסָר מֵעִיר" (ישעיהו יז, א).
• "נָחָשׁ שָׂרָף" (דברים ח, טו), "נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי" (ש"א יא, א), "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" (במדבר כג, כג).
• "וְגַם עֵרֶב רַב" (שמות יב, לח), "עֶרֶב וָבֹקֶר" (תהלים נה, יח), "אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב" (ויקרא יג, מח).
• "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" (ויקרא כה, י), "מָר דְּרוֹר" (שמות ל, כג), "וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד).

וכאלה הרבה בתורה.

• "אָח הָיִיתִי לְתַנִּים" (איוב ל, כט), "וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת" (ירמיהו לו, כב), "אָח עֲשׂוּיָה לְבָרָק" (יחזקאל כא, כ), "בֵּן אַחִים יַפְרִיא" (הושע יג, טו).
• "אֵי לָזֹאת" (ירמיהו ה, ז), "אִי לָךְ אֶרֶץ" (קהלת י, טז), "יֹשְׁבֵי אִי" (ישעיהו כג, ב), "אִי כָבוֹד" (ש"א ד, כא).
• "וּבָת טְוָת" (דניאל ו, יט), "בַת כֹּהֵן" (ויקרא כב, יב), "הָאֵיפָה וְהַבַּת" (יחזקאל מה, יא), "בַּת בָּבֶל" (תהלים קלז, ח), "בַּת עֵינֵךְ" (איכה ב, יח).
• "גַּל נָעוּל" (שה"ש ד, יב), "גַּל אֲבָנִים" (ש"ב יח, יז), "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה" (תהלים קיט, יח), "גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז" (תהלים קיט, כב).
• "אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה" (ש"א כ, לו), "מֹרֶה מְאֹד" (מ"ב יד, כו), "וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר" (ישעיהו ט, יד), "אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה" (יואל ב, כג).

אלה הם יסודות המלים אשר ללשון הקדש

אב אבד אבחת אבל אבן (יש להוסיף: אבוי) אבנט אבס אבעבעות אבק אבר אברך.

אגד אגל אגם אגמון אגן אגף אגר אגרטל אגרוף.

אד אדב אדם אדין אדן אדר אדרגזריא אדרזדא אדרכון אדרע.

אה ערכי לשון הקודש - אהב אהי אהיה אהל.

או און אובל אולי.

אז אזא אזוב אזל אזן אזדא אזקים אזר אזרח.

אח אחד אחו אחז אחידן אחלי אחמתא אחר אחשדרפנים אחשתרנים.

אט אטד אטם אטון אטר.

אי איבה איך איל אימה אין איש אישון איתי איתן.

אך אכזב אכזר אכל אכן אכף אכר.

אל אלוה אלח אלם אלמג אלף אלץ אלגביש.

אם אמל אמן אמץ אמר אמש אמת אמתחת.

אן אנח אנך אנס אנף אנק אנש.

אסוך אסם אסון אסף אסופות אסר.

אע.

אף אפד (יש להוסיף: אפל) אפן אפס אפוא אפע אפק אפר אפרח אפריון.

אץ אצבע אצל אצעדה אצר.

אקדח אקו.

‎‎‎‎‎אר אראל ארב ארבע ארג (יש להוסיף: ארגז) ארז ארח ארך ארמן ארן (יש להוסיף: ארע) ארק (יש להוסיף: ארץ) ארש ארשת.

אש אשד אשך (יש להוסיף: אשכל) אשכר (יש להוסיף: אשל) אשתוללו אשתונן אשם אשמן אשמר אשון אשנב אשף אשפר אשר (יש להוסיף: אשרנא) אשתדור.

את אתון אתיק אתמל אתנן אתר.

ותשלם מחברת אל"ף היסודות, מבלעדי תוצאותם ומיני תולדותם. דע, כי כל האותיות מלים יקבצון ונקבצין יחד ונחברים בהם לכל עוברי פני האותיות, נסדרין ונהפכין ונחלפין והיו למלה עד כלות לשון יהודית ומפתח כל מבטא, זולתי אלה אשר לא יאספון ולא יקבצון בלשון עברית, ואם נדבקין ונחברין לא תקום מהם מלה. ויש מהם אשר נקבצין בשמות ולא בלשון, במשרתים ולא ביסודות, בלשון משנה ולא בלשון עברית. ויש מספרם שמונה ותשעים; מהם ארבעים אשר לא נחברים ולא נקבצים ולא נאספים ולא יקומו למלה, ושמונה וחמשים הנשארים נקבצים על ידי מקרה ולא על היסוד, וגם מהם מעט מזער אשר נדבקין בלשון ארמית אשר בספר דניאל ועזרא. ומהן אשר נקבצין בקרב המלה עם יתר האותיות, ומהם אשר נכפלים בתחלתה וגם באחירתה, ומהם אשר נכפלים באחריתה ולא בתחלתה.

אלה הן האותיות אשר לא נקבצים ולא נחברים יחד ולא יתקבצון במלה:

גט גך גס גץ גק. דז דט דס. זט זס זץ זש זת. חא חה חע. טג טד טז טך טץ טק טת. לר. סז סט סץ סש. עא עה עח. פב. צז צט צך צס צש. קג קז קד. תס.

ואלה הם הנשארים אשר אינם נאחדים ולא נחברים במלה כי אם במקרה ובסור המקרה ישתוו יחדו, אלה המה:

אע אק, בפ, הא הז הח הט הך הע הפ הצ הק הש הת, וא וב וג וד וה וז וח וט וי וכ ומ ונ וס וע ופ וצ וק ור וש, זפ זת, הא, טס, יג יז יט יכ יס יע יק, כג כט כץ, כק, לר, מב מז מפ, סי, צת, קת, שצ, תג תד תט תי.

אלה הנחברים מהם בלשון ארמית:

אע – "וְאָע מִתְּשָׂם בְּכֻתְלַיָּא" (עזרא ה, ח). שצ – "וְשֵׁצִיא בַּיְתָה" (עזרא ו, טו). מז – "לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא" (דניאל ג, יט). קת – "קַתְרוֹס סַבְּכָא" (דניאל ג, ה).

והנדבקין מהם בשמות כאלה:

סי בסִינַי. יס ביִסְכָּה (בראשית יא, כט). תד בתִדְהָר (ישעיהו מא, יט). יע ביָעִיר (דה"א כ, ה). זפ בזִפְרֹנָה (במדבר לד, ט), אק באֶקְדָּח (ישעיהו נד, יב) ובאַקּוֹ (דברים יד, ה), וף בוָפְסִי (במדבר יג, יד), וש בוַשְׁתִּי, וי בוַיְזָתָא (אסתר ט, ט), יז ביְזַנְיָה (ירמיהו מב, א), זי בזִיזָא (דה"ב יא, כ). והרבה מהם מצטרפין לשמות ואין ללמד מהן, על כי הם שמות ולא מבטא.

וכה יכפלו האותיות במלים בהחלתם ובאחריתם.

דע כי האותיות העשתי עשרה המוכנים לשרת ומועדים למלאכה כלם נכפלים בהחלת המלים ובאחריתם משתי קצותיהם, זולתי אל"ף לבד אשר לא יכפל בסוף המלה. וכה כפילתם: "אֲאַזֶּרְךָ" (ישעיהו מה, ה), "וַאֲאַלֶּפְךָ" (איוב לג, לג), "בְּבוֹא אֵלָיו" (תהלים נא, ב), "בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ" (מ"א כ, לד), "הֶהָיְתָה זֹּאת" (יואל א, ב), "הָעִיר הַהֻלָּלָה" (יחזקאל כו, יז), "בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ" (ירמיהו י, ד), "לֹא יְיַחֵל" (מיכה ה, ו), "כִּכְלוּב מָלֵא" (ירמיהו ה, כז), "כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר" (שמות לא, יח), "עֵת לָלֶדֶת" (קהלת ג, ב), "גַּם מָקוֹם לָלוּן" (בראשית כד, כה), "מֶמְשֶׁלֶת" (ירמיהו לד, א), "מַמְלְכוּת" (יהושע יג, יב), "שֶׁשָּׁם עָלוּ" (תהלים קכב, ד), "שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי" (שה"ש א, ו), "תַּתָּה לִּי עֹרֶף" (ש"ב כב, מא), "תִּתְקְפֵהוּ" (איוב יד, כ). כלם נכפלים, זולתי וו לא יכפל כי אם ב"וָוֵי הָעַמּוּדִים" (שמות לח, י).

וגם כה יכפלו באחרית המלים: "סוֹבֵב" (קהלת א, ו), "דּוֹבֵב" (שה"ש ז, י), "יְנוֹבֵב" (זכריה ט, יז), "חוֹגֵג" (תהלים מב, ה), "נוֹדֵד" (משלי כז, ח), "לְגָבְהָה" (צפניה ג, יא), "לִגְזֹז" (בראשית לא, יט), "אֲשׂוֹחֵחַ" (תהלים קמג, ה), "לְשֹׁטֵט" (יהושע כג, יג), "הַסֹּכֵךְ" (נחום ב, ו), "מְחוֹלֵל" (משלי כו, י), "אֵרוֹמָם" (ישעיהו לג, י), "חוֹנֵן" (תהלים לז, כא), "נֹסֵס" (ישעיהו י, יח), "לְהִתְרֹעֵעַ" (משלי יח, כד), "יְנֹפֵף" (ישעיהו י, לב), "קִצֵּץ" (שמות לט, ג), "מְחֹקֵק" (בראשית מט, י), "תִשְׂתָּרֵר" (במדבר טז, יג), "בֹשֵׁשׁ" (שמות לב, א), "מְמוֹתֵת" (ש"א יד, יג). ורוב המלים יכפלו כמו אלה. נמצאו האותיות המשרתים נכפלים מפה ומפה, ויתר האותיות נשתוו עמהם באחרית ולא בתחלה, זולתי יוד לבדו אשר לא נכפל באחרית.

תמה הפתיחה.

אחל לבאר לשון יהודית, להעמיד כל מלה כפי שאת. יש מלה רבת פנים ולא יתבונן המשכיל יסודותיה כי אם במהות ענינה אשר סביבותיה למרבית פניה. כי המלה מושכת והולכת עד אשר מתחלקת ממראה אחד עד חמשה עשר פנים. על כן יש מלה אשר הענין ימשכנה ויורה עליה וילמד על גזרתה. ויש מלה אשר היא מושכת הענין ומבארת הפתרון ושכל סודו. וכה הוא פתרון הלשון ופשר המלים לפי מחלקותיהם ותוצאותיהם – – –