קטגוריה:משלי ז ט

בפסוק ישנם שלושה תיאורי זמן: בנשף, בערב יום, באישון לילה ואפלה. נשף הוא סוף היום או סוף הלילה; אם הכוונה לסוף היום, אז הוא שקול ל"בערב יום"; אבל אישון לילה הוא אמצע הלילה, והוא ודאי שונה מ"נשף" ו"ערב יום". אם כך, יש בפסוק שני זמנים שונים (ערב ולילה) או אף שלושה (ערב, לילה, לפנות בוקר).

אולם, בפסוקים הקודמים (פסוקים 6-7) נראה, שהפרק מתאר אירוע אחד, שקרה בזמן אחד מסויים, שאותו ראתה הדוברת בעד החלון! המפרשים תירצו בכמה דרכים:

1. תיאורי הזמן בפסוקנו הם אמצעי ספרותי, שמשמעו "אני לא זוכרת מתי בדיוק זה קרה - בנשף, בערב או באמצע הלילה, זה לא כל כך משנה, כי זה יכול לקרות בכל זמן" (ע"פ דעת מקרא).

פירוש זה מתאים לתיאור בפסוק הקודם, שלפיו הנער עובר, כלומר, מגיע במקרה, ללא כוונה מיוחדת. הוא בכלל לא ידע שהוא עובר ליד בית של זונה (דעת מקרא). הזונה היא הפושעת העיקרית, היא ארבה לו ובאה לקראתו.

והמסר הוא לשמור על ערנות, לשמור על העיניים ועל המחשבות גם כשעוברים במקום שלכאורה אין בו כל פיתויים, כי הפיתוי יכול לצוץ בכל זמן (ע"פ דעת מקרא).

2. הפסוק שלנו הוא תיאור-רקע שהמספר נותן על הדמות המרכזית. האירוע העיקרי בסיפור הוא המפגש בין הנער לבין אישה זונה. אבל לפני כן מתוארות הדמויות: הנער (בפסוקים 7-9) והאישה (בפסוקים 10-12). רק בפסוק 13 מתחיל תיאור המפגש.

מטרת התיאור היא ללמדנו, שהנער לא היה כזה תמים - בסתר לבו הוא רצה שהזונה תתפוס אותו, ולכן הסתובב שם כמה פעמים, בזמנים שונים, כדי לתת לה כמה הזדמנויות (מלבי"ם, וראו גם הגר"א), ואולי אפילו חיכה במיוחד ללילה כדי שתוכל לתפוס אותו בלי הפרעה: "והנואף הזה יושב ומשמר, אימתי נשף בא אימתי ערב בא, שנאמר בנשף בערב יום" (ויקרא רבה כג יב).

והמסר הוא לקחת אחריות, לא להגיד "יש פיתויים ואי אפשר להתגבר". נכון שיש פיתויים, אבל האדם יכול להחליט האם להכניס את עצמו לפיתויים שוב ושוב, או להתרחק מפיתויים ולצאת מהם במהירות האפשרית.

3. המילה אישון נזכרה בתחילת הפרק בקשר לעין, פסוק 2: "שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ". אם כך, ייתכן שגם בפסוקנו הכוונה לאישון העין! האירוע קרה פעם אחת, בערב, אבל באישון עיניו של הנער יש לילה ואפלה, הוא לא רואה את המציאות ומתפתה ללכת אחרי האישה הזונה. וכל זה קרה לו כי לא שמר על התורה כאישון עיניו.