ביאור:משלי ז כא
משלי ז כא: "הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ, בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ;"
תרגום מצודות: - אמר שלמה: הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב לקחה - ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם, ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר -
תרגום ויקיטקסט: כך, בהרבה דברי לקח (תורה ומצוות), מצליחה הזונה להטות את רצונו של הנער ולשכנע אותו; בדברי חלק שפתיים (פיתוי ואשליה) היא מדיחה (הודפת ודוחפת) אותו מדרכו, עד ש-
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ז כא.
דקויות
[עריכה]לֶקַח נזכר בספר משלי בהקשר של חכמה ותורה, (משלי א ה): "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה"*, (משלי ד ב): "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ"*. מדוע החכם מייחס אותו לאשה הזונה?
1. כי דברי הפיתוי שלה מתוכננים בחכמה, "חכמה להרע": "לקחה - ענין למוד והרגל, כמו הלוקחים לשונם (ירמיהו כג); ברוב לקחה - ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם" (מצודות, וכן רש"י); חכמת השיכנוע וההסתה: "לקח - דברים הלוקחים ליבו" (רלב"ג);
2. כי דברי הפיתוי שלה מתחילים בדברי תורה ומצוה - אכילת בשר השלמים (פסוק 14).
לקח, חלק - משחק מילים: הפיתוי מתחיל בלֶקַח, חכמה ותורה, אך מסתיים בחֵלֶק, פיתוי ואשליה, (משלי ה ג): "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ"*, (משלי ו כד): "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה"*.
תדיחנו - מסיתה אותו לחטא, כמו ב(דברים יג יד): "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר 'נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם'".
הקבלות
[עריכה]בכל הפרק שלנו, האישה היא החזקה - היא מצליחה להטות ולהדיח את הנער כרצונה - הוא משתוקק אליה והיא מושלת בו. זאת בניגוד ל(בראשית ג טז): "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר... וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (ע"פ חגי הופר).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/07-21