קטגוריה:משלי ז כא

לֶקַח נזכר בספר משלי בהקשר של חכמה ותורה, (משלי א ה): "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה"*, (משלי ד ב): "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ"*. מדוע החכם מייחס אותו לאשה הזונה?

1. כי דברי הפיתוי שלה מתוכננים בחכמה, "חכמה להרע": "לקחה - ענין למוד והרגל, כמו הלוקחים לשונם (ירמיהו כג); ברוב לקחה - ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם" (מצודות, וכן רש"י); חכמת השיכנוע וההסתה: "לקח - דברים הלוקחים ליבו" (רלב"ג);

2. כי דברי הפיתוי שלה מתחילים בדברי תורה ומצוה - אכילת בשר השלמים (פסוק 14).

לקח, חלק - משחק מילים: הפיתוי מתחיל בלֶקַח, חכמה ותורה, אך מסתיים בחֵלֶק, פיתוי ואשליה, (משלי ה ג): "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה, וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ"*, (משלי ו כד): "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה"*.

תדיחנו - מסיתה אותו לחטא, כמו ב(דברים יג יד): "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר 'נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם'".

בכל הפרק שלנו, האישה היא החזקה - היא מצליחה להטות ולהדיח את הנער כרצונה - הוא משתוקק אליה והיא מושלת בו. זאת בניגוד ל(בראשית ג טז): "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר... וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (ע"פ חגי הופר).