ביאור:משלי ז כז
משלי ז כז: "דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת."
תרגום מצודות: - דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול, ויורדת אל חדרי מות, כי בקל יתפתה ומאבד עולמו.
תרגום ויקיטקסט: רק דרכים המוליכות אל השאול (הקבר) יש בביתה; כל הדרכים מביתה יורדות אל חדרי מוות; מי שמתפתה להיכנס לשם, לא ייצא בחיים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ז כז.
דקויות[עריכה]
רעיון מרכזי, שנרמז בפרק בין השורות, הוא חשיבות הבית והמשפחה. המילה בית חוזרת שש פעמים לכל אורך הפרק. בלשון המקרא, בית הוא משל למשפחה, אבל הפרק מתאר ניתוק בין בית לבין משפחה - ניתוק המאפיין את האישה הזונה. זה גם אחד מגורמי הפיתוי שלה: האפשרות להיכנס לביתה של האישה הזונה, על כל ההנאות שבו, בלי האחריות ליצירת דור ההמשך של המשפחה:
(משלי ז ו): "כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי, בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי": המחברת נמצאת בביתה - יש לה בית מסודר ומשפחה מסודרת, היא מסתכלת החוצה ורואה את הבחורים שנמצאים מחוץ לחלון - הבנים שעדיין אין להם בית (פסוק 7): "וארא בפתאים, אבינה בבנים, נער חסר לב"*. מבין אותם רווקים, הסכנה הגדולה ביותר אורבת לנער חסר לב (= שאינו מסוגל לחשוב): הוא עלול ללכת אחרי כל אישה שנותנת לו אשליה של בית, מבלי לחשוב כלל על התוצאות. ואכן, אותו נער -
(משלי ז ח): "עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד" - הוא עובר ליד פינתה של אישה זונה, וצועד דרך ביתה*, בתקוה לקבל ממנה קצת חום ביתי; אולם היא אינה רואה בביתה מרכז לבניית חיי משפחה, להיפך:
(משלי ז יא): "הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ" - היא הומיה = משמיעה דיבורים מפתים, שוטפים וכובשים, וסוררת = סרה ומתנתקת ממשפחתה, אינה נמצאת בביתה ואינה מתעניינת במשפחתה, יש לה מטרות אחרות; לאחר שהיא מפתה את הנער לבוא איתה (פסוקים 13-17) היא אומרת לו:
(משלי ז יח): "לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים" - נחשוב רק על הלילה הזה, רק עד הבוקר; בבית הזה אין צורך לחשוב על העתיד, אין צורך לחשוב על משפחה - אפשר לחשוב רק על ההווה.
המחברת מטילה את האחריות לא רק על האישה הזונה אלא גם על בעלה, המנותק ממשפחתו ואינו נמצא בביתו:
(משלי ז יט): "כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ, הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק" - הוא אינו נקרא "אישי" אלא האיש - הוא סתם איש שגר בבית, אין לי קשר איתו, וגם הוא לא קשור לביתו; אנחנו לא משפחה - אנחנו רק אישה ואיש ש"במקרה" גרים יחד באותו בית:
(משלי ז כ): "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ, לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ" - הוא מתעניין יותר בכסף ובמסחר מאשר בבית ובמשפחה; הוא לא "ישוב" לביתו אלא יבוא לביתו; וגם זה רק במועד קבוע מראש (ליום הכסא), כמו אדם שמגיע לישיבה עסקית שנקבעה מראש. הבית בשבילו הוא עסקת נדל"ן ולא מקום לבניית משפחה*.
בהמשך מתארת המחברת איך הנער מתפתה והולך אל מותו הרוחני, ואז מסכמת: בית כזה, שבו חושבים רק על ההווה, הוא בית של מוות - בית שאין בו המשכיות לחיים:
(משלי ז כז): "דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת".
הקבלות[עריכה]
פרק ה פונה אל אדם נשוי, ומייעץ לו לקבל שמחה רק מאשתו ולא מנשים זרות, (משלי ה יח): "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ, אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן";
הפרק שלנו פונה אל נער רווק, שאין לו אשה לשמוח בה, ולכן החכם מייעץ לו, בתחילת הפרק, להשקיע את מרצו בלימוד חכמה ובינה, שיהיו עבורו בית ומשפחה, (משלי ז ד): "אֱמֹר לַחָכְמָה 'אחֹתִי אָתְּ', ו'מֹדָע' לַבִּינָה תִקְרָא"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/07-27