ביאור:משלי ז כב

משלי ז כב: "הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם, כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא, וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל;"

תרגום מצודות: - והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח, וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בעכסו (ארסו), כן חיש מהר נמשך אחריה -

תרגום ויקיטקסט: אחרי שיחה ממושכת, הנער פתאום בבת-אחת נכנע והולך אחריה; כמו שור, חזק ובריא, שהולך ובא אל הטבח (השחיטה) מרצונו בלי שום כוח חיצוני שמכריח אותו; וכמו עכס (תכשיט), שלוקחים כדי לאסור ולקשור אותו אל רגלה של אשה, והוא מתנדנד הלוך ושוב אך אינו מסוגל להנתק ממנה; כך הולך אותו אויל אחרי הזונה -

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ז כב.

דקויות

מה פתאום?

המילה פתאום מציינת בלשון התנ"ך, כמו בלשון ימינו, הפתעה ומיידיות; אולם הפיתוי המתואר בפרק ז הוא תהליך ארוך - לא מפתיע ולא מיידי (ראו פסוק 14 והלאה); אז מדוע נאמר הולך אחריה פתאום?

1. למרות שתהליך הפיתוי הוא ארוך - נקודת השבירה היא פתאומית. לאורך כל הפיתוי, הבחור מצליח להחזיק מעמד בעזרת השכל שלו, שמתגבר על הפיתויים; ייתכן שהוא אף מתווכח עם האישה ואינו מסכים לבוא איתה. אבל יש נקודה מסויימת שבה הוא מחליט פתאום להפסיק להשתמש בשכל, ובנקודה זו הוא נשבר - מנקודה זו והלאה הוא כבר לא יצליח לחזור אחורה. לצופה מבחוץ (כמו הדוברת המשקיפה על כל האירוע "בעד האשנב"), השבירה של הנער נראית פתאומית ומפתיעה.

2. וייתכן שהמילה פִּתְאֹם בפסוק זה היא תואר-הפועל מהמילה "פתי" או "פתאים" (כמו המילה "שלשום" מ-"שלוש", המילה "ריקם" מ-"ריק", והמילה "חִנָּם" מ-"חֵן"), ומשמעות המשפט הולך אחריה פתאום היא "הולך אחריה כמו פתי", "הולך אחריה כמפותה" (דעת מקרא).

דומה לכך, כנראה, פירש "יסוד מלכות", שתרגם את המילה פתאום - "מבלי לחשוב"; וכן פירש מלבי"ם: "אחר שנידח ממקומו, מתחיל פתאום ללכת, כי אם היה מתמהמה ושואל עצת שכלו, היה מתאפק מלכת, אבל זה יתהווה פתאום".

מה זה עֶכֶס?

1. עכס = נחש; והנער שהולך אחרי הזונה נמשל לנחש, ההולך בשליחות ה' כדי לייסר את האויל: "כן זה רץ אחריה עד שנכשל בה" (רש"י,וכן מצודות, מלבי"ם).

- אולם, רוב האנשים, כאשר הם רואים נחש, אינם יודעים אם הוא הולך לייסר רשע, ולכן המשל אינו ברור. כל מטרתו של משל היא להמחיש רעיונות לא-ברורים ולעשותם ברורים יותר, ולכן קשה להניח שהחכם השתמש כאן במשל שהוא עצמו אינו מוחשי.

2. עכס = הנחש בימי אדם הראשון (בראשית ג), שהביא על עצמו את המוסר (עונש) שהפכו לנחש אויל וחסר-דעת (ר' אליהו שץ).

- אולם, בספר בראשית הנחש הוא המְפַתֶּה, וכאן הנער הוא המְפֻתֶּה.

3. עכס = כבל ברזל שבו קושרים את האויל כדי לייסרו (אבן עזרא, ודומה לזה דעת מקרא בשם המאירי, ויסוד מלכות); או כבל שבו קושרים את האישה בלי ידיעתה: "כמו הנשים, שיבואו במהירות אל העכס, לחשבם כי יתקשטו בו, ולא ירגישו כי הוא מוכן למאסרם, ר"ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת, כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם, וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפים, ולא ירגישו בזה" (רלב"ג). המשל בא להמחיש את עוצמת ההתמכרות - הנער קשור אל האשה המפתה כמו בכבל שאינו יכול להשתחרר ממנו.

4. ולדעתי עכס הוא תכשיט של נשים, הנזכר ב(ישעיהו ג יח): "בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר ד' אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים". איזה תכשיט בדיוק? נקרא בפסוק קודם, (ישעיהו ג טז): "וַיֹּאמֶר ה': יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן... וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה": עכס הוא תכשיט שעונדים על הרגל, והוא מתנועע כאשר מניעים את הרגל. ישעיהו מאשים את הנשים, שהן מנענעות את התכשיטים שעל רגליהן, כדי שינצצו וימשכו תשומת-לב.

נחזור לספר משלי. הנער, שהולך אחרי האישה הזונה, נמשל לתכשיט, הנצמד לרגליה של האישה ומתנועע כאשר האישה הולכת. הנער לא בטוח בעצמו, יש לו ייסורי מצפון, ולכן הוא מתנועע הלוך ושוב - מתרחק ממנה ושוב מתקרב אליה, רוצה להתנתק ממנה אך אינו יכול - הוא קשור אליה כמו התכשיטים שהיא עונדת על רגליה.

המילה אֱוִיל מתייחסת לנער - הנער האויל (= השטחי, ההולך לפי מה שנראה לו במחשבה ראשונה) הולך אחרי האישה הזונה, כמו שור שהולך לטבח, וכמו עֶכֶס.

המילה מוסר כאן משמעה כמו "מוֹסרוֹת" או "מאסר", כמו ב:

(ישעיהו כח כב): "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ, פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם"
(ישעיהו נב ב): "התפתחו[הִתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן"
(איוב יב יח): "מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ, וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם"
וכמו בדברי קהלת, שהזהיר גם הוא מפני אישה הגורמת לחוטאים להיקשר אליה, (קהלת ז כו): "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ, אֲסוּרִים יָדֶיהָ; טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ"*.

לפי זה פירוש הביטוי עכס אל מוסר הוא "עכס שלוקחים אותו כדי לקשור ולכבול אותו לרגל", ופירוש הפסוק כולו הוא: "הנער הולך אחריה פתאום, כמו שור שבא לשחיטה, וכמו עכס נלקח לקשירה - כי הוא אויל".

לפי כל הפירושים, מטרת המשל היא להודיע לנערים, שלא יהיו להם אשליות - שלא יחשבו שהם יכולים להתקרב אל הפיתוי ואז להתרחק ממנו בלי פגע. ברגע שמתקרבים - הפיתוי הוא כל-כך גדול, שהוא קושר את הנער אל האישה כמו תכשיט שנקשר לרגל, ואינו יכול להתנתק ממנה.

והמסקנה המעשית - בפסוקים הבאים, פסוקים 24-25: "וְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְעו לִי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי: אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ, אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ".

הקבלות

כשור אל טבח יבוא

הנער האויל בא כשור לטבח, אולם עבד ה' מובל כשה לטבח, (ישעיהו נג ז): "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו";

שה מסמל חולשה גופנית, ושור מסמל כוח גופני:

עבד ה' הוא חלש - הגויים מנצלים את חולשתו כדי לענות אותו. לכן הוא נמשל לשה, והוא יובל לטבח בעל כרחו.
הנער האויל הוא חזק - האישה מנצלת דווקא את כוחו של הנער: הוא צעיר ובריא, ולכן יש לו יצרים והוא נמשך אליה. לכן הוא נמשל לשור, והוא יבוא לטבח בעצמו.

גם יוסף נמשל לשור:

(דברים לג יז): "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו";
ובניקוד שונה, (בראשית מט כב): "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"*; וכפירוש רשב"ם: "שהיו בנות מצרים צועדות והולכות לראותו, כמו אשת פוטיפר וחברותיה".

יוסף היה גבר צעיר ובריא כמו שור, ונשים מצריות רבות ניסו לפתות אותו, ולמרות זאת הצליח להתגבר על הפיתוי, בזכות חכמתו ותבונתו ויראת ה' שלו.

גם אתה, נערי, הצעיר ובריא כמו שור, יכול ללכת בדרכו של יוסף ולהתגבר על פיתויים!

-

ייתכן שגם המשך הפסוק, כעכס אל מוסר אויל, רומז ליוסף. יוסף אמנם לא התפתה לנאוף עם אשת פוטיפר, אולם הקרבה ביניהם גרמה למאסרו בכבל:

(בראשית לט כ): "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי[אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר",
(תהלים קה יז): "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו[רַגְלוֹ], בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ"

ראו יוסף - בבואה של שלמה ויצירתו החכמתית / ד"ר נסים אליקים -> בית המדרש הוירטואלי.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/07-22