(תהלים פא יג): "וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם."

- 'כיוון שישראל לא רצו לשמוע בקולי, אני אשלח (אשחרר) אותם ללכת בשרירות ליבם (לעשות מה שהם רוצים), והם ילכו לפי העצות שהם מטכסים במועצות האנושיות שלהם; ולא אציל אותם מטעויות'.

הפירוש המקובל: בני ישראל התנהגו בשרירות-לב, כלומר: חיזקו את "שריר הלב", הקשו את ליבם ולא שמעו בקול ה'; הם הלכו במועצותיהם, כלומר: עשו רק מה שהם ייעצו לעצמם, ולא שמעו לעצות של ה'. ולכן ה' שילח אותם, גירש והגלה אותם מהארץ: "שלחתים מארצם ללכת בגולה, על כי הלכו בשרירות לבם ובעצתם הרעה" ( מצודות ) , ודומה לזה "ואשלחהו בשרירות ליבם - שלחתיו מעל פני והסירותי השגחתי מהם, ובכל-זאת הם ילכו במועצותיהם, ולא שבו אלי" ( מלבי"ם ) . לפי פירוש זה, הפסוק מתאר את חטאם של ישראל. וכן נראה מפסוק דומה ב (ירמיהו ז כד): "וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע, וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים".

אולם, חטאם של ישראל מתואר כבר בפסוק הקודם, (תהלים פא יב): "וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי"; מכאן, שהפסוק שלנו מתאר את עונשם של ישראל. ומהו העונש? - ואשלחהו בשרירות ליבם: ה' שילח ו"שיחרר" אותנו בשרירות ליבנו, איפשר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים ומה שנראה לנו; ה' נתן לנו ללכת במועצותינו, לעשות מה שהיועצים ה'חכמים' שלנו אומרים.

ומדוע זה רע? - כי יועצים אנושיים - גם החכמים ביותר - עלולים להיתפס ל"קונספציה" שגויה, לטעות ולהטעות ולהתעלם מרמזים וסימני סכנה. כשבני ישראל שומעים בקול ה', הם ממילא נעשים ענוים ומקשיבים גם זה לזה, וכתוצאה מזה מקבלים תמונה שלמה ובהירה יותר של המציאות; אולם כשהם מתגאים ועוזבים את ה', הם נשארים לבד עם העצות האנושיות שלהם, העלולות להביא עליהם אסון.

1. גם בספר משלי, העונש על אי-שמיעה בקול החכמה הוא, שהאדם נשאר עם העצות הפרטיות שלו בלבד, (משלי א לא): "וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ"( פירוט ).

2. גם הנביא ישעיהו הזהיר, שה' ירדים את הנביאים, (ישעיהו כט י): "כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה"( פירוט ), ויסלק את חכמתם של החכמים, (ישעיהו כט יד): "לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר"; וזה העונש המסוכן ביותר.

1. פירשנו מלשון שריר, המציין חוזק. לפי זה, שרירות לב = חוזק לב, כמו ב (שמות ז יג): "'וַיֶּחֱזַק 'לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"; והכוונה לאדם שמקשה את ליבו ולא מוכן לשמוע לתוכחות. והפסוק " ואשלחהו בשרירות ליבם " מזכיר את מה שעשה ה' לפרעה, (שמות ט יב): "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"( פירוט ) .

2. ויש שפירשו מלשון ראיה, כמו (במדבר כד יז): "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב"( מצודות , רש"י ) . ולפי זה, שרירות לב = ראיית הלב; ההולך ב שרירות ליבו עושה רק מה ש"נראה" לו, רק מה שהוא רוצה וחושב לנכון; ומתעלם ממה שנראה לאחרים.