תהלים פא
קיצור דרך: t2681
תנ"ך > תהלים > א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ
לחץ כאן להצגת התוכן ↓
א למנצח על הגתית לאסף
ב הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב
ג שאו זמרה ותנו תף כנור נעים עם נבל
ד תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו
ה כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב
ו עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע
ז הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה
ח בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה
ט שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי
י לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר
יא אנכי יהוה אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו
יב ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי
יג ואשלחהו בשרירות לבם ילכו במועצותיהם
יד לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו
טו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי
טז משנאי יהוה יכחשו לו ויהי עתם לעולם
יז ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך
א לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף.
ב הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
ג שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל.
ד תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.
ה כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
ו עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע.
ז הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה.
ח בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.
ט שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי.
י לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר.
יא אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.
יב וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי.
יג וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם.
יד לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ.
טו כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי.
טז מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם.
יז וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף.
(ב) הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
(ג) שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל.
(ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.
(ה) כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
(ו) עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע.
(ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה.
(ח) בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.
(ט) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי.
(י) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר.
(יא) אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.
(יב) וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי.
(יג) וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם.
(יד) לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ.
(טו) כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי.
(טז) מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם.
(יז) וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.
פא א לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃
ב הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ
הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
ג שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף
כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃
ד תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר
בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃
ה כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא
מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
ו עֵ֤דוּת ׀ בִּיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ
בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם
שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃
ז הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ
כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃
ח בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ
אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם
אֶבְחׇנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃
ט שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ
יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃
י לֹא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר
וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃
יא אָֽנֹכִ֨י ׀ יְהֹ֘וָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ
הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם
הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃
יב וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י
וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃
יג וָ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם
יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃
יד ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י
יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃
טו כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ
וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃
טז מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הֹוָה יְכַחֲשׁוּ־ל֑וֹ
וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃
יז וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה
וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃
א לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, לְאָסָף:
- ב הַרְנִינוּ השמיעו קול רינה לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ שהוא מקור כוחנו, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
- ג שְׂאוּ הרימו קול ב- זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל.
- ד תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ בראש חודש ב- שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה בראש חודש, בו הירח מתכסה לְיוֹם חַגֵּנוּ שחל בחג, ראש השנה.
- ה כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא תקיעת השופר היא מצוה על ישראל, מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
- ו עֵדוּת מצוה בִּיהוֹסֵף ליוסף, לעם ישראל שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ כאשר יצא ה' להכות עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי שבה שפה לא מובנת, מיצרית (דומה ל"גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ" - דברים כח מט) אֶשְׁמָע.
- ז הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל מלשאת מטען כבד שִׁכְמוֹ, כַּפָּיו מִדּוּד מלסחוב סל אבנים תַּעֲבֹרְנָה.
- ח בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ, אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם ברעם שיצא ממקום נסתר, מהענן בו שוכן ה', אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה "וְלֹא הָיָה מַיִם... הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' " - במדבר כ יג, סֶלָה.
- ט שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ, יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי.
- י לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר.
- יא אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.
- יב וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי.
- יג וָאֲשַׁלְּחֵהוּ ולכן הנחתי להם להמשיך במעשיהם הרעים בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם לפי עצותיהם הרעות.
- יד לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ.
- טו כִּמְעַט ברגע אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי.
- טז מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ יחביאו את שנאתם לה', וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם מכיוון שהם רק מחביאים את שנאתם, הפורענות שמורה להם ותגיע בעתיד אם ימשיכו לשנוא.
- יז וַיַּאֲכִילֵהוּ אך את ישראל הצדיקים יאכיל ה' מֵחֵלֶב משומן ה- חִטָּה, וּמִצּוּר מסלע (עץ תאנה או תמר הגדל בין הסלעים) - דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.
פירושים ומאמרים באתר דעת • מקראות גדולות על פרק זה • מקראות גדולות הכתר • מקראות גדולות "על־התורה" • האזנה לפרק זה
|
|
למנצח על הגיתית, לחן של ?, בביצוע הנעמתרון |
