ביאור:תהלים פא - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד
ר' הביאור במהדורה הרגילה
תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים פא)

לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית סוג כלי נגינה, אולי בעל צליל הדומה לדריכה בגת, ויש הקושרים את שמו ב'גיטר' ו'קתרוס',
לְאָסָף מיוחס לאסף המשורר, או מוקדש לו:
הַרְנִינוּ רננה - זמרה. מקור המילה בצלילי הזמרה הקולית האנושית - לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הנותן לנו תעוזה, הָרִיעוּ הרימו קול "תרועה". מקור המילה בצליל ההרעה האנושי לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב!
שְׂאוּ זִמְרָה הרימו את כלי המיתר (הזמר) לצורך השמעתם וּתְנוּ תֹף והשמיעו קצב בתופים. מקור המילה בצליל התיפוף, כִּנּוֹר נָעִים סוג של נבל מיתרים עתיק, שצליליו רגועים עִם נָבֶל כלי מיתר שנגנו עליו עם קשת.
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ בתחילת החודש (יום חידוש הירח) - שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה ביום התכסות הירח - לְיוֹם לכבוד יום חַגֵּנוּ הסיבוב (חוגה) סביב המזבח.
כִּי חֹק חקוק בסלע, כלומר: כלל שנקבע לדורות לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט כלל שיפוטי, שהשופטים מחייבים - לֵאלֹהֵי של אלהי יַעֲקֹב.
עֵדוּת דבר שהעם "מעיד עליו" - חוזר עליו ומסכים עמו בִּיהוֹסֵף בשבט יוסף, השבט החשוב והגדול של בני ישראל שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ כבר בתקופה הקדומה, כאשר יצא עַל בצאתו מ, ואולי: למלחמה נגד אֶרֶץ מִצְרָיִם:
- שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי - אֶשְׁמָע בתקופה שנאלצתי לשמוע שפה לא מוכרת, מצרית. וחז"ל למדו מכאן שבני ישראל שמרו דווקא על לשונם המקורית.
הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל - שִׁכְמוֹ, כַּפָּיו - מִדּוּד יתכן שהכוונה לעבודת סיתות האבנים שפעולתה משמיעה הד קול בעל צליל דומה תַּעֲבֹרְנָה תרחקנה, כלומר: עבודת הפרך נפסקה.
בַּצָּרָה - קָרָאתָ, וָאֲחַלְּצֶךָּ!
אֶעֶנְךָ - בְּסֵתֶר רַעַם ברעידת אדמה, מלשון סתירה והזזה!
אֶבְחָנְךָ ייחדתי אותך עַל מֵי מְרִיבָה במקום של המים הרבים. וחז"ל פירשוהו: המקום שבו נלחמו (רבו) על המים סֶלָה סימון נקודותיים (כלומר תחילת ציטוט) או סוף פיסקה:
שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ! יִשְׂרָאֵל! אִם תִּשְׁמַע לִי?
לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר!
אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם!
הַרְחֶב פִּיךָ - וַאֲמַלְאֵהוּ במים, של מי מריבה. אך גם באופן אלגורי: בתורה היקרה.
וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי.
וָאֲשַׁלְּחֵהוּ נאלצתי לגרשם ולשלחם - בִּשְׁרִירוּת לִבָּם בעקבות הקשחת ליבם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם בעקבות העצה הלא טובה שקיבלו בינם לבין עצמם.
לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, יִשְׂרָאֵל - בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ...
כִּמְעַט מיד, בקלות אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ, וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי.
מְשַׂנְאֵי יְהוָה אויבי ישראל (כאשר ישראל שומע לקב"ה) הם אויבי ה'! יְכַחֲשׁוּ לוֹ! וִיהִי עִתָּם עוד יבוא זמנם (זמן הנקמה בהם) לְעוֹלָם בקרוב.
וַיַּאֲכִילֵהוּ חוזר לברכת 'הרחב פיך ואמלאהו' מֵחֵלֶב חִטָּה, וּמִצּוּר ומתוך סלע (מתייחס לגירסה דומה של נס המים מהסלע בספר במדבר - דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.