ביאור:תהלים נ - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד
ר' הביאור במהדורה הרגילה
תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים נ)

פתיח - ה' Lהים דיבר

מִזְמוֹר לְאָסָף מזמור המיוחס לאסף - אחד משלושת ראשי הלויים המשוררים בימי דוד - ראו דברי הימים - ימי דוד:

אֵל אֱ‍לֹהִים הכח הגדול מכל הכוחות, אשר שמו הוא... - יְהוָה דִּבֶּר ה' השמיע את קולו
וַיִּקְרָא אָרֶץ והוא קרא לכל יושבי הארץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ ממקום זריחת השמש במזרח הרחוק, ומזכיר שמש כי קולו נשמע כמו שאור השמש מגיע אל פני כל הארץ עַד מְבֹאוֹ של השמש אל תוך הים או התהום במערב בשעת ערב !
מִצִּיּוֹן לפי ההמשך וממקראות אחרים, הר ציון שבירושלים. ואפשר: מהמדבר היבש, מלשון ציה. (ר' דוד ובנו ר' הלל אלטשולר, בספרם מצודת ציון), מִכְלַל יֹפִי ממקום שהוא יפה כולו, או: ציון - שהיא כולה יפה (ציון בלשון נקבה בנביאים כקיצור לבת-ציון) - אֱלֹהִים הוֹפִיעַ קריאה ובקשה עתידית, למרות שכתוב בלשון זמן-עבר וללא וי"ו ההיפוך!
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ לא ידבר בלחש. חר"ש - ישמיע רשרושים חלושים, אֵשׁ - לְפָנָיו תֹּאכֵל בעת שיופיע ייראו ברקים, וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה סערה גדולה מְאֹד!
יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ גם יושבי הארץ וגם 'יושבי השמים' - אותם הכוכבים והמלאכים - לָדִין עַמּוֹ קולות הסערה מורים על כך שהעם עומד לשמוע את גזר דינו במשפט צדק והוא נקרא להגיע ולבא, במילים הבאות:

נאום הצדק השמימי

אִסְפוּ לִי חֲסִידָי את האנשים העושים חסד עמי, כלומר אלו העוזרים לי, כֹּרְתֵי קראו לכל בעלי בריתי! כריתה היא הורדת איבר (או הקזת דם סמלית) בְרִיתִי מעמד הר סיני. ור' הערה משמאל עֲלֵי זָבַח את הברית 'כרתו' על גבי בשר. ראו הערה משמאל!
וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ השמים יספרו את שיבחו של ה', שהוא עושה צדק - שכן הכוכבים עומדים במקומם פעם אחר פעם, והיום מחליף את הלילה באופן קבוע, כִּי אֱלֹהִים - שֹׁפֵט הוּא הוא שופט צדק!

סֶלָה סוף קטע, או נקודותיים, כלומר: עתה מתחיל ציטוט הנאום הנשמע מן השמים:

ציון - זיהוי מקומו של 'ציון' וכן 'הר ציון' שבתהלים, בהר או רכס הרים שאינו בירושלים, או כמושג שאינו גיאוגרפי כלל נמצא גם בקרב פרשני המקרא המסורתיים (ונמצא במדרשים, בתלמוד ובספרי הפרשנים כגון הרבנים אלטשולר בספרם מצודת ציון)

אך דרך זו הודגשה בידי אנשי ביקורת המקרא הראשונים, וכן מתרגמי התנ"ך הנוצריים, וכיום במשנה תוקף בידי חוקרי מקרא וארכיאולוגים, ובראשם פרופסור ישראל קנוהל מן האוניברסיטה העברית (הנה אחד ממאמריו באתר תכלת) המזהה אותו עם הר החרמון והבשן, ופרופסור עמנואל ענתי (בספרו: הר כרכום לאור התגליות החדשות ובכתבה על כך במעריב) המזהה אותו עם הר סיני בהר כרכום שבנגב.

לעומתם פרופסור רחל אליאור (גם היא מהאוניברסיטה העברית) מראה שהר ציון בסוף ימי בית שני נחשב בידי הצדוקים (בספר היובלים ומגילות אחרות) כהר בירושלים (הנה אחד ממאמריה בעניין) לדעת המרחיקים את הר ציון מירושלים, הכתוב בתהלים קדום ואילו האזכורים בספרי הנביאים כמו ספר ישעיה (בחלקו השני) ודברי הימים, הם מסוף ימי בית שני, תקופה שבה המושג הר-ציון אומץ במשמעות של הר הבית או הר הסמוך לו בירושלים.



כריתת ברית - כריתה היא הורדת איבר או הקזת דם סמלית. פעולה זו נעשתה על גבי בשר זבוח (צלוי) והדם ה'נכרת' התערבב עם דם בעלי החיים הזבוחים. תיאור ברית כזו רשום בפרשיית ברית בין הבתרים. כאן במזמור מדובר על הברית במעמד הר סיני. הכתוב שם מדגיש את מעמד הברית, ובין היתר נכתב שם (פרשת יתרו): ...וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ד' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... ובהמשך: וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים...

איני רעב לזבחים, הם עבורך

שִׁמְעָה עַמִּי - וַאֲדַבֵּרָה! ...יִשְׂרָאֵל - וְאָעִידָה העדאה היא מעמד בו העד 'עונה' אחרי ה'מעיד' וחוזר על דבריו כְּהֵד, או מאשר אותם בָּךְ! אֱלֹהִים, אֱלֹהֶיךָ - אָנֹכִי!!
לֹא עַל זְבָחֶיךָ על כך שלא זבחת לי מספיק אוֹכִיחֶךָ, וְעוֹלֹתֶיךָ ולא את עולותיך אני מעמיד לְנֶגְדִּי תָמִיד.
לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים תיישים, שנהגו לקשור בחבל.
כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר לא חסרים לי חיות עבור אוכל, בְּהֵמוֹת צאן, בקר סוסים וחמורים, ויש מפרשים על פי הכתוב באיוב, חיות גדולות מימדים - פיל, קרנף או סוס-יאור בְּהַרְרֵי אָלֶף בהרים שיש בהם בקר. אלף מלשון אלוף, כלומר: בקר. ויש מפרשים חיה גדולה, אולי פיל (ובלטינית אלפנט).
יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים, וְזִיז שָׂדַי ציפורי השדות, או: החולד החי תחת האדמה. אם כן: אפילו החיות שמתחת לאדמה בשדות עִמָּדִי הם יחד עִמִּי. כלומר: ידועות לי.
אִם אֶרְעַב? לֹא אֹמַר לָךְ לא אגיד לך שאני רעב. כלומר: לא ביקשתי קרבנות, כִּי שכן הרי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ!!
הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים פרים? וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה?
זְבַח לֵאלֹהִים - תּוֹדָה אינך מספק את רעבונו, אלא מביע את הודאתך, צערך או שמחתך במודעותך למעשיך, וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן לאל - הנמצא ממעל - נְדָרֶיךָ.
וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה? - אֲחַלֶּצְךָ? - וּתְכַבְּדֵנִי וכאשר אתה שמח שניצלת, הבא קורבן, אך לא כי אני רעב, אלא כי אתה רוצה להביע את שמחתך בכך.

אזהרה לרשעים בני הברית

וְלָרָשָׁע - אָמַר אֱלֹהִים:
מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ?
וְאַתָּה שהרי אתה שָׂנֵאתָ מוּסָר דברי תוכחות, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ?
אִם רָאִיתָ גַנָּב - וַתִּרֶץ עִמּוֹ!! וְעִם מְנָאֲפִים - חֶלְקֶךָ!!
פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה, וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה.
תֵּשֵׁב כאשר אתה יושב עם חברים? - בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר אתה מרכל אפילו על אחיך! בְּבֶן אִמְּךָ? - תִּתֶּן דֹּפִי!!
אֵלֶּה עָשִׂיתָ - וְהֶחֱרַשְׁתִּי? דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ חשבת שגם אני רשע ואוהב רֶשַע? אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה אציג (את כל מעשיך הרעים) לְעֵינֶיךָ בפניך, או: בפני העולם כולו, כשאתה מביט, מכיר ברוע מעשיך, ומתבייש!
בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ!! פֶּן אֶטְרֹף כשאמרתי שאינני רעב, אין הכוונה שאיני פוגע באיש - וְאֵין מַצִּיל!

סיכום הנאום

זֹבֵחַ תּוֹדָה לעומת הרשע, האדם הזובח תודה, ובא להודות ולהעיד כהד ולומר את האמת השמחה או העצובה? - יְכַבְּדָנְנִי!

וְשָׂם דֶּרֶךְ מי שמכוון את דרכו בדרך הישרה? - אַרְאֶנּוּ אראה לו בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים את הישועה וההצלה שהLהים מביא!