קטגוריה:דניאל ה ה
נוסח המקרא
בה שעתה נפקו [נפקה] אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה
בַּהּ שַׁעֲתָה נפקו [נְפַקָה] אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָה דִּי כָתְבָה.
בַּהּ־שַׁעֲתָ֗ה נפקו נְפַ֙קָה֙ אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד־אֱנָ֔שׁ וְכָֽתְבָן֙ לׇקֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔א עַל־גִּירָ֕א דִּֽי־כְתַ֥ל הֵיכְלָ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א וּמַלְכָּ֣א חָזֵ֔ה פַּ֥ס יְדָ֖א דִּ֥י כָתְבָֽה׃
בַּ/הּ־שַׁעֲתָ֗/ה נפקו [נְפַ֙קָה֙] אֶצְבְּעָן֙ דִּ֣י יַד־אֱנָ֔שׁ וְ/כָֽתְבָן֙ לָ/קֳבֵ֣ל נֶבְרַשְׁתָּ֔/א עַל־גִּירָ֕/א דִּֽי־כְתַ֥ל הֵיכְלָ֖/א דִּ֣י מַלְכָּ֑/א וּ/מַלְכָּ֣/א חָזֵ֔ה פַּ֥ס יְדָ֖/ה דִּ֥י כָתְבָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"לקבל נברשתא" - למול המנורה אשר לפני השלחן ודוגמתו במסכת יומא עשתה נברשת של זהב
"על גירא" - על סיד טיח כותל הבית כמו (ישעיהו כז) כאבני גיר מנופצות והוא דומה לסידמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"נברשתא" - מנורה ובדרז"ל עשתה נברשת של זהב (יומא לז)
"גירא" - סיד כמו כאבני גיר (ישיעה כז)
"פס ידא" - כף היד ובדרז"ל שלשים בפיסת היד (אהלות פ"א מ"ח)
מצודת דוד
"בה שעתא" - בעת ההיא יצא קבוצת אצבעות כשל יד אדם וכתבו מול המנורה על טיח הסיד של כותל ההיכל אשר למלך
"ומלכא" - והמלך ראה כף היד אשר כתבה
- פרשנות מודרנית:
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - בָּהּ בַּשָּׁעָה, יָצְאוּ אֶצְבְּעוֹת שֶׁל יַד אָדָם וְכָתְבוּ לְעֻמַּת הַנִּבְרֶשֶׁת, עַל הַשִּׂיד שֶׁל כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה פַּס יָד אֲשֶׁר כּוֹתֶבֶת.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ה ה.
וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה פַּס יָד אֲשֶׁר כּוֹתֶבֶת
בָּהּ בַּשָּׁעָה
בזמן המשתה, כאשר השרים והנשים בהיכל נהנים מאכילה ושתיה ומברכים את אלוהיהם.
יָצְאוּ אֶצְבְּעוֹת שֶׁל יַד אָדָם וְכָתְבוּ לְעֻמַּת הַנִּבְרֶשֶׁת
גם את לוחות הברית אלוהים כתב באצבע, ככתוב: "לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא יח).
ניתן להבין שאלוהים כתב את המסר על הקיר, כדי שהאנשים יבינו שהכתיבה נעשתה בצורה פלאית, על ידי יד אדם עם אצבעות, אולם בלי גוף או ראש.
ניתן לנחש את הרושם המדהים שזה עשה על קהל האנשים.
וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה פַּס יָד אֲשֶׁר כּוֹתֶבֶת
זה סיפור ספרותי ולא עדות משפטית. כמובן שאנו לא יודעים מה ראה המלך. בהמשך אנו שומעים שהוא נבהל וקרא ליועצים, אבל ברגע זה לא ברור מה הוא ראה והבין בתוך העשן בהיכל ובזמן שהוא שתה יין.
אנו רואים במוחנו את הציורים המפורסמים של היד שכתבה על הקיר, אולם לא בטוח שכך זה בדיוק היה. גודל היד, גודל הכתב, שפת האותיות, והצבע אינם ידועים. גם מכשיר הכתיבה אינו יודע. לא נאמר שהקיר נשרף ויצא עשן וריח, או שהיד השתמשה בצבע ומברשת, או שהיד שפשפה את הקיר והורידה שכבת טיח כדי לגלות את אבן הקיר.
לא נאמר שבת קול הצטרפה לארוע, והודיעה שכולם יקשיבו ויסתכלו, כפי שאלוהם עשה בהר סיני: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד" (שמות יט טז).
המילה "פַּס" אינה ברורה -
- האם הכתוב היה מתמשך, כפס אחד ללא הרמת היד מהקיר?
- או שהיה צריך להיות כתוב: 'והמלך רואה פת (חתיכת, כף) יד אשר כותבת'.
מטרת אלוהים בסיפור
ניתן למצוא הרבה הקבלות בין סיפור משה ויציאת מצרים, וסיפור הפלאות של דניאל בארמון מלך בבל:
- היהודים התקבצו בבבל, ומלכי בבל התעללו בהם בגלל דתם. היהודים חיפשו דרך לשוב לדרך אלוהים ולחזור לארץ המובטחת, כדברי אלוהים למשה: "וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי, וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם" (שמות ג ט).
- אזכור של כלי הזהב והכסף שבני ישראל שאלו משכניהם, ככתוב: "וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת" (שמות יב לה) רומז לכלי "הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיו מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם", והמלך השתמש בהם למשתה הראווה בהיכלו.
- אלוהים הביא נס פלאי של יד אלוהים כותבת על הקיר, במקביל לעשרת המכות.
- דניאל הופיע לפני המלך והוכיח אותו על גאוות לבו, כדברי דניאל: "וְעַל אֲדוֹנֵי הַשָּׁמַיִם הִתְרוֹמַמְתָּ" (ביאור:דניאל ה כג), כשם שפרעה שאל: "מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" (שמות ה ב).
- אלוהים עומד לפגוע באלי בבל, ששרי בבל ברכו, ככתוב: "וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, הַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל, הָעֵץ וְהָאֶבֶן" (ביאור:דניאל ה ד), כפי שאלוהים פגע באלי מצרים עם עשרת המכות, ככתוב: "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות יב יב).
- לקראת סוף הסיפור מלך בבל מודה בחטאיו ונותן כבוד לדניאל (בדומה לכבוד ליוסף), ככתוב: "אֲזַי צִוָּה בֵּלְשַׁאצַּר וְהִלְבִּישׁוּ אֶת דָּנִיֵּאל אַרְגָּמָן וְרָבִיד שֶׁל זָהָב עַל צַוָּארוֹ, וְהִכְרִיזוּ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹלֵט שְׁלִישִׁי בַּמַּלְכוּת" (ביאור:דניאל ה כט), כפי שפרעה הכיר בטעותו ואמר למשה: "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" (שמות יב לב).
- ולמרות זאת אלוהים לא סלח למלך בבל, ככתוב: "בּוֹ בַּלַּיְלָה הוּמַת בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ה ל), וכך גם אלוהים לא סלח לפרעה, ככתוב: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה, בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו" (שמות יד יח), ופרעה וחילו טבעו, ככתוב: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם" (שמות יד כח).
נראה שלאלוהים היה חשוב להודיע לבבל את עתידה, כשם שאלוהים הודיע למשה מה יקרה למצרים, וזאת כדי שיאמינו בו ובכוחו.
אלוהים הודיע לבבלים שעתידים הם להכבש על ידי הפרסים, וכאשר הבבלים יאבדו את כוחם הצבאי, כל אלי בבל יאבדו את המקדשים שלהם ואת כוחם, וימחקו מהעולם לעולם.
ואכן, לאחר שהמקדשים הבבלים נהרסו, מלך פרס הרשה ליהודים לשוב לארצם ולהקים את בית המקדש.
וחבל שהמשפט הבא לא נמצא בספר דניאל: 'וְיָדְעוּ כָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת כִּי אֲנִי יְהוָה' (ערוב של: (שמות ז ה) ו(ביאור:דניאל ג לא)).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דניאל ה ה"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.