קטגוריה:משלי יז ד

כשאדם נחשף לדברי גנאי שאנשים מדברים זה על זה, האישיות שלו נשחקת ומתקלקלת:

מרע = נעשה רע יותר; מקשיב = בלשון המקרא, בניגוד ללשון ימינו, הפועל שמע מציין את ההבנה והקבלה, והפועל הקשיב מציין את קליטת הצלילים באזניים;

אוון = שקר או רע; שפת אוון = דברי שקר או דברים על מעשים רעים של הזולת, לשון הרע;

מרע מקשיב על שפת אוון = לא רק לשמוע ולהבין, אלא גם להקשיב לקלוט באזניים דברי אוון ורוע - גם זה פסול, כי מי שעושה כך הופך להיות אדם רע יותר.

מזין = מאזין; הוות = צרות ואסונות; לשון הוות = דיבורים על תכניות להביא צרות ואסונות על הזולת;

שקר מזין על לשון הוות = מי שמאזין לדיבורים של אנשים המתכוונים לפגוע בזולת, גם אם אינו מסכים איתם ואינו משתף פעולה עמם, מתרגל לחיות בשקר וצביעות.

מלשון האזנה, וגם מלשון מזון. כמו זבוב - כשלאדם יש פצע - יבוא דווקא לפצע, כי משם הוא ניזון; כך בעל לשון הרע - מחפש דווקא את הפגמים והמומים אצל הזולת, כדי לספר בגנותם (ע"פ ).

הפסוק מלמד, שמי שמתרגל לשמוע לשון הרע (דברים רעים שהם אמת), בסוף יגיע גם להוצאת שם רע (דברים רעים שהם שקר): "שכך דרכה של הסטרא-אחרא, שאינה קופצת בתחילה אלא בפנים של אמת, ואחר-כך תופסת אומנותה בשקר גמור, ומי ששומע לה בתחילה על האמת המחטיא, סופו לשמוע לה גם על שווא ודבר כזב" (רמ"ד ואלי).

1. נאמר בתורה, (שמות כג א): "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא", כלומר - לא תקח ותקבל דברי-שווא ושקר שאומרים לך על אדם אחר. מכאן למדו חז"ל, שאסור לאדם לקבל לשון הרע: "שלא נאמין בליבנו שהסיפור הוא אמת, כי על-ידי זה יבוזה בעינינו מי שנאמר עליו" (חפץ חיים, כלל ו, סעיף א; ע"פ המכילתא). ספר משלי מוסיף, שגם אם האדם לא מאמין לדברים שאומרים לו, בכל-זאת הדברים החודרים לאוזניו משפיעים עליו לרעה ופוגעים באישיותו (ראו בספר חפץ חיים כלל ו סימן ב, כמה ראיות לכך שהדבר אסור לפחות מדרבנן).

2. סיבה נוספת, מדוע אסור לשמוע דברי גנאי, נזכרת ב(משלי יח יז): "צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ, יבא[וּבָא] רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ"*.