מ"ג משלי יז ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מֵרַע מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל־שְׂפַת־אָ֑וֶן
שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִ֗ין עַל־לְשׁ֥וֹן הַוֺּֽת׃
רש"י
"מקשיב על שפת און שקר" - מקבל לשון הרע ועידי שקר
"מזין" - מאזין מי שהוא משקר מאזין על לשון הוותאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מרע" - איש רע מקשיב לשמוע דבר און ושקר, וכן בהפוך, כי איש שקרן מאזין לשמוע לשון הוות לשבור בני אדם ולהרע להם. ור"ל אהובים המה זה לזה ולא יתפרדו.
מצודת ציון
"מזין" - כמו מאזין, ר"ל מקשיב באזנו.
"הוות" - ענין שבר ורעה, כמו (תהלים צא): "מדבר הוות".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"שפת, לשון". כבר התבאר למעלה (י' י"ג), שהשפה חיצונית נגד הפה והלשון, ומרמז על דברים הנודעים בבירור ע"י החוש והדעת, והלשון מציין עניני בינה, וקורא החוטא מצד התאוה בשם מרע, והחטא בשם און, כי החטא הוא בטוב ורע, והמעוה מצד טעות הבינה שקרא בשם שקר, ר"ל איש שקר, כי שוגה בין אמת ושקר, והעון קרא הוות, שהוא הפך ההויה והישות, ששם הוות על השבר בא כדרך השרשים המשמשים דבר והפוכו, הויה ועקירת הויה, ומבואר אצלינו תמיד שהקשבה פחותה מן האזנה, ע"כ אמר בראשון מקשיב ובשני מזין, שהיא הטיית האוזן והשיקול במאזני התבונה, כמו ואזן וחקר: