מלבי"ם על משלי יז
<< · מלבי"ם על משלי · יז · >>
פסוק א
ביאור המילות
"פת". הוא הפרוס, כמו פתות אותה פתים, והשלם נקרא לחם, כמ"ש בס' התו"ה ויקרא (סי' קכ"ד).
" חרבה", בלא טיבול, כמו כל מנחה בלולה בשמן וחרבה, "שלוה", גדר השלוה היא מרגוע הנפש ושלום הפנימי כמ"ש תהלות (קכ"ב) ובכמה מקומות:פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
פסוק ד
ביאור המילות
פסוק ה
ויש שבא בדרך לעג, ויש שבא בדרך נקמה מפני שהיה שונאו, אומר:
- מי שבא בדרך לעג - "חרף עושהו",
- ומי ש"שמח לאיד" בדרך נקמה, "לא יינקה" מעונש, כמו שנאמר (משלי כד יז): "בנפול אויבך אל תשמח וכו'".
פסוק ו
פסוק ז
ביאור המילות
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
פסוק יא
ביאור המילות
פסוק יב
- הדוב מסוכן לגוף, והכסיל מסוכן לנפש;
- הדוב קורע סגור ליבו להוציא הדם, והוא קורע סגור ליבו להכניס שם איוולת וספיקות;
- הדוב ינצחנו האדם לפעמים בצידו, והכסיל לא ינוצח באיוולתו;
- הדוב יניח את האדם לפעמים, והכסיל לא יניח איוולתו בשום אופן.
פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
פסוק טו
ביאור המילות
פסוק טז
ביאור המילות
פסוק יז
פסוק יח
ביאור המילות
פסוק יט
פסוק כ
עיקש לב הוא מי שליבו (שהוא כוח המושל שבו) הולך על-פי דרכים מעוקשים, שלא על-פי דרך החכמה שהיא הדרך הנכוחה, הגם שיחפש דרך הטוב על-פי שכלו, "לא ימצא טוב", כי הדרך הטוב הוא רק על-פי החכמה, שאי-אפשר למצאה מדעתו, רק על-ידי הקבלה מפי חכמים. ובכל-זאת, יוכל להיות שגם לא יעשה רע.
אבל ה"נהפך בלשונו", שהלשון מצייר הדיבור בבינה, ומי שלשונו מדבר תהפוכות, שהם היקשים מתעים וחקירות כוזבות באלהות ובאמונות, ויוצא לאפיקורסות, זה, לא לבד שלא ימצא טוב, כי גם "יפול ברעה", (משלי כג כז): "כי שוחה עמוקה זונה", שהיא המינות.
ביאור המילות
"עיקש לב" - נוהג היפך מחוקי החכמה, כנ"ל (יא כ).
"ונהפך בלשונו" - הפך מן הבינה, שהלשון מציין הבינה (כנ"ל י כ), ו"לשון תהפוכות" הוא היפך הבינה (כנ"ל י לא).פסוק כא
"ולא ישמח אבי נבל", הנבל שהוא הפך הנדיב הוא לרוב ע"פ הרגל, ויש שאביו הנבל מלמדהו ומחנכהו להיות נבל כמהו ושמח בזה, אבל "לא ישמח אבי נבל", שלבסוף לא ישמח בזה כי באחרית יודע לו ששמחתו תוגה:
פסוק כב
ביאור המילות
פסוק כג
ביאור המילות
פסוק כד
רק הכסיל, שנפשו התגאלה בתאוות, אשר העלו חלודה על פניה ונמחקו רושמי החכמה מצורתה, כמראָה מגואלת בטיט ורפש שאין הצורות ניכרים בה, הוא מחפש את החכמה בקצה ארץ, כאילו הוא דבר רחוק מטבע נפשו הרחק רב ומתנגדת לטבעו, ושלפי דעתו מצטרך ללכת דרך רחוקה ביגיעות רבות עד ימצא אותה.
פסוק כה
פסוק כו
ביאור המילות
פסוק כז
ביאור המילות
פסוק כח
ביאור המילות
"חכם, נבון". התבאר בכל הספר שנבון גדול מחכם (ע"ל א' ב').
"ואטם שפתיו", הוא יותר מן המחריש, וגדר האויל הוא מהסתפק בכל דבר:<< · מלבי"ם על משלי · יז · >>